חזרה לבית החולים נאצר בעזה: "כל דבר קטן במתחם הוא משבר" "האספקה נכנסת בטפטוף, והטפטוף הזה מחליט אם אנשים יחיו או ימותו."
בית החולים נאצר בח'אן יונס הוא המוסד הרפואי הגדול האחרון שממשיך לפעול בדרום רצועת עזה. במשך יותר משנתיים וחצי, דיווח הארגון The New Humanitarian על המאבק של המוסד וצוותו להמשיך ולספק שירותי בריאות בצל המערכה הצבאית הישראלית שהחריבה את עזה, והמצור שהחניק את אספקת הציוד החיוני. בית החולים היה נתון למצור ולפשיטות, ולאחר מכן נפתח מחדש בחיפזון; הצוות פועל תחת עומס כבד מנשוא.
לאחרונה חזר הארגון לבית החולים ושוחח עם אנשי צוות שרואיינו בכתבות קודמות, כדי להבין טוב יותר את האתגרים שעימם ממשיך המוסד להתמודד במהלך מה שמכונה "הפסקת האש הנוכחית", ואת האופן שבו המלחמה של ישראל הציפה והשפיעה על עובדי הקו הראשון המנסים ללא הרף להעניק טיפול רפואי לאוכלוסיית עזה.
מנהל בית החולים נאצר, ד"ר עאטף אל-חות , תיאר את המוסד כ"ערימה של משברים מצטברים, עד לדברים הפשוטים ביותר". הוא ציין כי לא חל כל שיפור משמעותי בתנאים למרות הסכם הפסקת האש מאוקטובר האחרון בין ישראל לחמאס.
תדירות התקיפות ירדה, אך ישראל ממשיכה לבצע תקיפות ולפגוע בפלסטינים. מעל 980 בני אדם נהרגו וכמעט 3,100 נפצעו מאז שנכנס הסכם הפסקת האש לתוקף, לפי משרד הבריאות בעזה. ישראל גם ממשיכה להגביל את הכנסת הסיוע, הציוד הרפואי, הדלק, הגנרטורים והציוד הדרוש לשמירה על תפקוד מתי מעט של מתקני הבריאות.
מאמצי שקומם של האזורים, שהיו נחוצים בצורה נואשת, לא יצאו לפועל ככל שהקשב העולמי הוסט למקומות אחרים, ומנהיגים ישראלים שוב דנים בגלוי בתוכניות להשתלט על לפחות 70% מהמובלעת ולגרש את מרבית הפלסטינים מהשטח.
אל-חות תיאר את המצב בבית החולים נאצר כ"קטסטרופלי". כמעט 50% מהתרופות אזלו לחלוטין מהמלאי, וקיים מחסור בחומרי מרפא רבים אחרים. תחנת החמצן של בית החולים, שאמורה לייצר חמצן ברמת ניקיון של 95%, פועלת כעת ברמה של 80%. חומרי תרבית למעבדה הדרושים לבדיקת זיהומי עצם לפני ניתוחים אינם זמינים מזה מעל שנה וחצי מכיוון שישראל סירבה להכניסם.
"שום ציוד רפואי מכל סוג שהוא לא הורשה להיכנס", אמר אל-חות. האיסור משתרע על חלקי חילוף לתחזוקת מכשירים קיימים, גנרטורים לחשמל, הדלק והשמן שלהם וחלקי חילוף נוספים.
"כל דבר קטן במתחם הוא משבר", אמר. "מחסור בפריט יחיד משבית ניתוחים. לעיתים זו תחבושת גזה. בפעם אחרת אלו תרופות הרדמה. ואז אנטיביוטיקה. עוברים ממשבר אחד למשנהו."
חולים סובלים ואף מתים ממחלות, פצעים וסיבוכים שהיו ניתנים לטיפול או למניעה בקלות לו רק הורשה ציוד חיוני להיכנס, כך לפי עובדי הרפואה.
לפני תחילת המלחמה באוקטובר 2023, היו בבית החולים נאצר 342 מיטות. מספר זה הוגדל ל-600 במהלך העימות. בשיא, מעל 1,100 חולים גדשו את המתחם, מחציתם ללא מיטות. כיום מאושפזים כ-440 חולים. בית החולים, ששירת בעבר כ-350,000 איש, משרת כעת מעל כפול ממספר זה בשל הדיפת האוכלוסייה הפלסטינית מרוב חלקי דרום ומזרח עזה בידי ישראל.
כ-2,700 אנשי צוות רפואי עובדים במתחם, כולל צוות שנתלש מבתי חולים ברפיח או מחלקים אחרים של ח'אן יונס שנהרסו או שנמצאים מאחורי מה שמכונה "הקו הצהוב" המתווה מעל 60% משטחי עזה הנמצאים כעת בשליטת כוחות צה"ל, ואשר מעבר לו נאסרה כניסת רוב הפלסטינים.
מוחמד אבו מוסא, בן 45, עובד בבית החולים נאצר מאז 2009. כשהגיע צוות The New Humanitarian לבקר לאחרונה, הוא כיוון קשיש על מיטת בדיקת ה -CT, דחף את האלונקה ידנית אל תוך המכשיר, ואז חזר לחדר הבקרה. הוא כיוון את ההגדרות במסך הראשי ובמספר מסכי עזר, נועץ בחבר לצוות לגבי זוויות הדימות, ואז החל בסריקה. זה היה רצף פעולות רגיל בנסיבות יוצאות דופן.
סורק ה-CT שאבו מוסא מפעיל הוא היחיד שפועל בכל דרום עזה. לפני המלחמה, במחוז ח'אן יונס היו שישה בתי חולים, ולכל אחד מהם היה סורק CT. הסורקים האחרים נהרסו או הושבתו במהלך הפעולות הצבאיות הישראליות העוקבות, יחד עם מתקנים רפואיים רבים אחרים.
"פירוש הדבר שאחריות רפואית, מוסרית ולאומית נופלת עלינו לוודא ששום דבר לא ייכשל", אמר אבו מוסא.
ארגון The New Humanitarian שוחח לראשונה עם אבו מוסא באוקטובר 2023, במהלך החודש הראשון וההרסני של המערכה הצבאית. באותה עת, הוא סיפר את סיפור מציאת גופתו של בנו בן השבע, יוסף, בחדר המתים של בית החולים בעקבות תקיפה אווירית על בית משפחתו. "אין לנו את המותרות לעצור ולהתאבל", אמר אבו מוסא אז. "כאב הלב עצום, אך הפצועים אינם נגמרים. אנחנו חייבים להמשיך."
כעת, הוא מנסה לאסוף את שברי חייו המקצועיים. ב-15 בפברואר 2024, אבו מוסא היה אחד מאנשי הצוות שנעצרו על ידי כוחות צה"ל כאשר פשטו על בית החולים. הוא הוחזק בכלא הישראלי – שבו פלסטינים נתונים באופן שיטתי לתנאי מחיה בלתי אנושיים, להתעללות ולעינויים – במשך 20 חודשים בטרם שוחרר ב-13 באוקטובר אשתקד במסגרת הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס.
כשחזר למחלקת הרדיולוגיה שבה עבד במשך 15 שנה, הוא מצא אותה כמעט מפורקת לחלוטין. הציוד ניזוק קשות במהלך שתי פשיטות צבאיות בפברואר ובמרץ 2024. קבר אחים ובו 284 גופות נחשף בשטח בית החולים בעקבות הפשיטות.
כדי להמשיך לפעול, הצוות נאלץ לאלתר, תוך שימוש בחלקים ממכשירים מקולקלים כדי להשאיר מכשירים אחרים בפעולה.
"אפילו הדברים הפשוטים ביותר קשים להשגה במידה עצומה", אמר אבו מוסא. "אבל כולם מבינים שאנחנו עומדים בפני אתגר עצום ואנחנו לא יכולים להיכנע למציאות".
כשנזכר ברגע שבו מצא את גופתו של יוסף בחדר המתים, משפטיו נקטעו, ופניו התעוותו כדי לעצור את הדמעות. הוא ביקש לעצור, לשטוף את פניו ולהירגע.
"אני עובר טיפול פסיכולוגי אצל מומחה, אך לא הגעתי לתוצאות מספקות", אמר. "אני לא מצליח להתגבר על רגעי הפשיטה על בית החולים והמעצר, ולפני כל זה – מותו של בני הקטן, שאיתו היה לי קשר מיוחד."
אשתו, המחזיקה באזרחות מצרית יחד עם שני ילדיהם שנותרו בחיים, סירבה לעזוב את עזה. "היא אומרת, 'אני לא רוצה לעזוב את עזה ולהשאיר את בני מאחור'", סיפר אבו מוסא. "היא מדברת על הקבר שלו. תדמיינו את הרגשות האלה. איך ממשיכים מזה?"
פראמדיק ראשי, אחמד טאהר
אחמד טאהר, בן 45, הוא ממלא מקום מנהל מרכז האמבולנסים בבית החולים נאצר. הוא קיבל את התפקיד לאחר שקודמו, מנהל שירותי החירום של כל דרום עזה, נעצר על ידי כוחות צה"ל בדצמבר 2023. המנהל היה במשימה בתאום ארגון הבריאות העולמי להעברת פצועים מצפון עזה לדרום דרך מסלול שנקבע על ידי ישראל. למרות שהשלים את אותה הנסיעה חמש פעמים בעבר, הוא נעצר במחסום נצרים המפריד בין צפון עזה לדרומה. מעל שנתיים לאחר מכן, הוא עדיין נמצא במעצר.
The New Humanitarian שוחח עם טאהר זמן קצר לאחר תחילת מעצרו של קודמו. הוא לא ראה את משפחתו במשך שבועות, לאחר שהעביר אותם לאל-מוואסי, רצועת החוף בדרום עזה שאליה הורתה ישראל לאנשים להתפנות. הזרם הבלתי פוסק של פצועים שהוזרמו לבית החולים והתקיפות הישראליות הקשו עליו לעזוב.
"זה היה קשה, קשה מאוד", אמר טאהר באותו זמן. "אנחנו לכודים פה. יש ירי בלתי פוסק וחסימות דרכים. המבנים סביבנו מותקפים אחד אחד".
מעל שנתיים וחצי לאחר מכן, טאהר מנסה להמשיך להפעיל את שירות הפראמדיקים של בית החולים. ביחידת האמבולנסים היו במקור 12 כלי רכב. שישה הושמדו או הוחרמו על ידי צבא הגנה לישראל: שלושה הוחרמו במחסום בין צפון לדרום עזה; אחד נפגע סמוך למעבר רפיח; ושניים הושמדו במהלך הפשיטות על המתחם. ששת הנותרים תוגברו בארבעה אמבולנסים מבתי חולים מיותרים שיצאו משימוש לאחר שנכנסו כוחות ישראליים לרפיח וחלקים מח'אן יונס. אך ארבעה מתוך 10 כלי הרכב הללו פועלים על בנזין, שאינו זמין, מה שמותיר רק שישה אמבולנסים הפועלים על סולר במצב תפעולי.
"שירות האמבולנסים תלוי בשלושה דברים: כוח אדם, כלי רכב, והצרכים שלהם בדלק ובתחזוקה", אמר טאהר. "כל השלושה הותקפו במישרין. לו ההפצצות לא היו נרגעות, מערכת האמבולנסים הייתה קורסת לחלוטין, כיוון שדלק הוא נדיר, אין חלקי חילוף ואין רכבי חלופה."
הצוות פנה לחילוץ צמיגים, מצברים ורכיבים מאמבולנסים מופצצים. ביום הראשון למלחמה, תקיפה אווירית פגעה באמבולנס בתוך מתחם נאצר. שלושה פראמדיקים נהרגו באותו יום: מרואן אבו רידה, שעבד בנאצר, וטארק עאשור ומחמוד אבו משאיח' בצפון עזה. מאז, מעל 1,700 עובדי שירותי הבריאות נהרגו.
לפני הפשיטה של פברואר 2024 על בית החולים, כשהיה נתון במצור ואספקת המזון בתוכו אזלה, טאהר וקבוצת פראמדיקים הבריחו מזון למתחם באמצעות עגלה הרתומה לחמור. במבצע נפרד, הם פינו 50 חולים ומלוויהם במשך שלושה ימים באמצעות ארבעה אמבולנסים, ללא תיאום עם הצבא הישראלי מחשש שתיאום יגדיל את הסבירות לתקיפה.
"זה היה הימור קטלני, אבל זו הייתה חובתנו ההומניטרית ולעולם לא ננטוש אותה ללא קשר לסיכונים", אמר. "הובלתי את שיירת האמבולנסים בחזית וכולם התעקשו להצטרף, אף שידעו שהם עומדים בפני אפשרות ממשית של מוות."
טאהר סיפר כי הסכנה שבה הוא נתקל בעבודתו מקשה על משפחתו. "עם כל הפצצה, הם יודעים שאמהר להציל את הפצועים", אמר.
הוא ועמיתיו חיים כעקורים באוהלים בלויים במרחק של כשבעה קילומטרים מבית החולים. בתיהם נהרסו וכמו כולם, הם נאבקים למצוא מזון, מים ותרופות.
"למרות כל האחריות המוטלת על הפראמדיקים, עמיתיי ואני חיים באותם תנאים כמו שאר העם הפלסטיני", הוסיף.
המנהל, ד"ר עאטף אל-חות.
אל-חות היה במסע בגרמניה באוקטובר 2023 כשהחלה המלחמה. הוא חזר לעזה בחודש שלאחר מכן. הוא אמר שהרגע הכואב ביותר בקריירה שלו היה היום שבו שוחרר על ידי חיילים ישראלים לאחר חקירה של שעתיים בתוך המתחם במהלך הפשיטה של פברואר 2024, ונכנס למבנה אחר כדי למצוא את עמיתיו כפותים, עם עיניים קשורות וערומים מבגדיהם.
"תשעים וחמישה מעובדי בית החולים – מצאתי אותם כפותים, מושפלים, ערומים, ומוכים על כל תנועה", אמר, ודמעות מילאו את עיניו. "הצבא הישראלי אמר לי ימים ספורים קודם לכן שלא יפשוט על המתחם."
הוא נזכר ברגע נוסף במהלך המצור, כשעמיתה ממחלקת הרדיולוגיה התחננה בפניו לשלוח אמבולנס כדי לחלץ את ילדיה הפצועים מחוץ לכניסה לבית החולים. הוא לא יכול היה. הצבא מנע כל תנועה וירה על כל מי שניסה.
"האיום הזה מומש", אמר. "פעמים רבות נאלצנו לבצע תיעדוף בין הפצועים, והם מתו מול עינינו, אף שהצלתם הייתה אפשרית לו היו לנו כמה מכשירים ומשאבים רפואיים, כמו חדרי טיפול נמרץ".
"אבות צרחו מולנו, החזיקו את ילדיהם הפצועים, ואנחנו היינו חסרי אונים", הוסיף.
מאז חתימת הסכם הפסקת האש, בית החולים מתמודד עם עלייה במחלות עור בשל תנאי התברואה וההיגיינה הירודים במחנות העקורים שבהם מתגוררת מרבית אוכלוסיית עזה. אל-חות ציין כי ראה מחלות שהיו נדירות בעבר או שנכחדו, כגון תסמונת גילאן-בארה ופוליו, צצות מחדש כתוצאה מהמלחמה.
מקרי מוות נרשמים באופן רציף כתוצאה מתנאים אלה, והמשאבים הזמינים אינם מאפשרים לבית החולים ליישם באופן מלא פרוטוקולים רפואיים מקובלים, הוסיף.
כחלק מהאתגרים המתווספים, ארגון "רופאים ללא גבולות" (MSF) – אחד ממספר ארגונים לא-ממשלתיים הפועלים בבית החולים לצד צוות נאצר – השעה את פעילות הטיפול הלא-דחופים שלו ב-20 בינואר, כשהוא מציין "דפוס של מעשים בלתי קבילים כולל נוכחות של חמושים, הפחדה, מעצרים שרירותיים של חולים לאחרונה, חשד לתנועת נשק".
ישראל טענה שוב ושוב, מבלי לספק ראיות חותכות, כי חמאס משתמש בבתי חולים בעזה למטרות צבאיות כדי להצדיק תקיפת מתקנים. מומחים עצמאיים וקבוצות מעקב רבות קבעו כי ישראל ביצעה מדיניות מכוונת של הרס מערכת הבריאות בעזה, תוך ביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות במהלך התהליך.
אל-חות חשש שהודעת ארגון MSF תספק הצדקה לתקיפות עתידיות על בית החולים נאצר והכחיש פומבית את גרסת הארגון. הנהלת בית החולים הודתה כי אנשים חמושים נכנסו לעיתים למתחם אך אמרה כי הם אינם משתייכים לפלגים חמושים מאורגנים. בוואקום השלטוני שנוצר בעקבות המלחמה, כמה משפחות חזקות ויחידים החלו לשאת נשק.
לאחר החלטת MSF, הוצבה יחידת משטרה בנאצר כדי לאבטח את המתחם, להגן על הצוות הרפואי ולמנוע חדירות נוספות. שוטרים נחשבים לאזרחים לפי המשפט הבינלאומי ואינם מהווים מטרות צבאיות לגיטימיות. עם זאת, הצבא הישראלי המשיך לפגוע בכוחות המשטרה בעזה לאורך כל המלחמה, מה שתרם להתפרקות החוק והסדר.
באמצע אפריל, חידש ארגון MSF את כל פעילויותיו בבית החולים נאצר לאחר שראה "שיפורים ברורים ומורגשים במצב".
אך המצב הכללי בבית החולים מוסיף להתדרדר בשל הסגר הישראלי על פריטים חיוניים, לפי אל-חות. "אם ישראל תמשיך לחסום הכנסת תרופות, חומרי מעבדה, חלקי תחזוקה ואפילו רכיבים הדרושים להפעלת גנרטורים, קריסת מגזר הבריאות בעזה תהיה עמוקה ומסוכנת יותר מכל מה שנראה בעבר", אמר.
"התחזית תלויה לחלוטין במידה שבה הכיבוש הישראלי יאפשר הכנסה למגזר הבריאות", הוסיף אל-חות. "לפי הניסיון בעזה, ציוד נכנס בטפטוף, והטפטוף הזה מחליט אם אנשים יחיו או ימותו."