[הערת המתרגם: תורגמו עדויות הרופאים מתוך הכתבה. יצוין כי הכתבה המקורית תמונות קשות של פציעות ]
ד"ר פוזיה אלווי ביצעה את סבבי הטיפול הנמרץ ביום האחרון שלה בבית החולים האירופי הציבורי והחבול בדרום עזה, כשעצרה ליד שני צעירים שהגיעו עם פציעות פנים וצינורות אינטובציה בקנה הנשימה. "שאלתי את האחות, מה ההיסטוריה [הרפואית]? היא אמרה שהם הובאו לפני כמה שעות. היו להם יריות צלפים במוח. הם היו בני שבע או שמונה", אמרה.
לבה של הרופאה הקנדית צנח. אלה לא היו הילדים הראשונים שטופלו על ידי אלווי שנאמר לה שהיוו מטרה לחיילים ישראלים, והיא ידעה את הנזק שכדור בודד בקוטר גבוה יכול לגרום לגוף צעיר ושברירי.
"הם לא היו מסוגלים לדבר, משותקים. הם פשוט שכבו במצב צמח על המיטות האלה. הם לא היו היחידים. ראיתי אפילו ילדים קטנים עם פצעי צלפים ישירים בראש וגם בחזה. הם לא היו לוחמים, הם היו ילדים קטנים", אמרה אלווי.
[…]
תשעה רופאים סיפקו ל"גרדיאן" דיווחים על עבודתם בבתי חולים בעזה השנה, כולם מלבד אחד מתנדבים זרים. ההערכה המשותפת שלהם הייתה שרוב הילדים ההרוגים והפצועים בהם טיפלו, נפגעו מרסיסים או נכוו במהלך ההפצצה הישראלית הנרחבת של שכונות מגורים, שבמקרים מסוימים הרגה משפחות שלמות. אחרים נהרגו או נפצעו מקריסת בניינים, בעוד נעדרים נוספים עדיין נמצאים מתחת להריסות.
אך רופאים דיווחו גם על טיפול בזרם קבוע של ילדים, קשישים ואחרים שברור שלא היו לוחמים, עם פצעי כדור בודדים בראש או בחזה.
חלק מהרופאים אמרו שסוגי הפצעים ומיקומי הפצעים, יחד עם עדויותיהם של פלסטינים שהביאו ילדים לבית החולים, הובילו אותם להאמין שהקורבנות היו מטרה ישירה של כוחות ישראלים.
רופאים אחרים אמרו שאינם יודעים את נסיבות הירי, אך שהם מודאגים מאוד ממספר הילדים שנפצעו קשה או נהרגו מיריות בודדות, לעיתים מכדורים בעלי קליבר גבוה, שגורמים נזק רב לגוף צעיר.
[…]
ד״ר ואניטה גופטה, רופאת טיפול נמרץ בבית חולים בעיר ניו יורק, התנדבה בבית החולים האירופי בעזה בינואר. בוקר אחד, שלושה ילדים פצועים קשה הגיעו תוך זמן קצר. משפחותיהם סיפרו לגופטה שהילדים נמצאו יחד ברחוב בזמן שהם נורו ושלא התנהל אף ירי אחר בסביבה. היא אמרה שלא הגיעו פצועים בוגרים לבית החולים באותו הזמן מאותו המקום. ״ילד אחד, אני יכולתי לראות שהייתה ירייה לראש. הם עשו החייאה לילדה בת חמש או שש שבבירור כבר מתה״, אמרה גופטה. ״הייתה עוד ילדה קטנה בערך באותו הגיל. ראיתי פצע של חדירת כדור על הראש שלה. אבא שלה היה שם ובכה, שאל אותי ׳את יכולה להציל אותה? היא הילדה היחידה שלי׳״. גופטה אמרה שגם הילד הצעיר השלישי נורה בראש ונשלח לסריקת CT.
״הנוירוכירוג הסתכל ואמר, ׳אין תקווה׳. היה אפשר לראות שהכדור עבר דרך הראש. אני לא יודעת בן כמה הוא היה, אבל צעיר,״ היא אמרה. בני משפחה אמרו לגופטה שהצבא הישראלי נסוג מהאזור שנמצא בטווח ארבעה קילומטרים מבית החולים בערך. ״הם אמרו שאנשים התחילו לחזור לבתים שלהם בגלל שהצבא הלך. אבל הצלפים נשארו. המשפחות אמרו שהם פתחו באש על הילדים,״ היא אמרה.
רופאים שעבדו בבית החולים נאצר בדרום עזה אמרו שמה שנראה כירי ישראלי מכוון הרג יותר משני תריסר אנשים, כולל ילדים, בזמן שהם נכנסו או יצאו מבית החולים בשבועות הראשונים של השנה. בין הנפגעים הייתה רווה קדיח. רופאים אמרו שהיא נורתה למוות מחוץ לבית החולים בח׳אן יונס בזמן שהיא הלכה לאסוף מים. הם אמרו שלא הייתה לחימה באזור בזמן הזה ושהיא נהרגה על ידי יריית כדור בודדת. הגברים שהלכו לאסוף את גופתה גם נורו.
[…]
ד״ר ת׳אאר אחמד, רופא משיקגו שהתנדב בחדר המיון של בית החולים נאצר, אמר שלפעמים הופיעו נחילים של רחפנים שהורו לפלסטינים להתפנות מאזור מסוים. ״שמענו כמות מדהימה של סיפורים מאנשים שהתאוששו מפצעים שנגרמו מאותם רחפנים שירו מהאוויר״, אמר.
אחמד אמר שהיה מקרה אחד בו רחפן ירה לאחד מרופאי בית החולים בראש, אבל הוא הצליח לשרוד.
ד״ר אחמד מוע׳רבי תיאר באינסטגרם ״מאות״ של רחפנים מופיעים בבית החולים נאצר בשבוע השלישי של פברואר ומורים לאנשים לפנות את המתחם, לפני שהרגו מספר מהם. במקרה אחר, הוא צילם רחפנים נותנים הוראות לפלסטינים לעזוב את האזור.
[…]
פרופ׳ ע׳סאן אבו-סיטה, מנתח בריטי-פלסטיני שנבחר לאחרונה לרקטור אוניברסיטת גלזגו, סיפר למונדווייס, אתר חדשות ישראל-פלסטיני שמאלי, שבעת עבודות בבית החולים אל-אהלי בעיר עזה ״קיבלנו הרבה אנשים שנורו על ידי הקוודקופטר האלה, הרחפנים שמחוברים אליהם רובי צליפה״.
אבו-סיטה, שניתח פלסטינים שנפצעו מירי צלפים ישראליים בביקורים בעזה בשנים קודמות, תיאר את הרחפנים כיורים ״יריות בודדות במהירות גבוהה״. ״אנחנו קיבלנו יותר מעשרים פצעי ירי בחזה ובצוואר מרחפני קוודקופטר ישראליים. זה רחפן צליפה שטס נמוך,״ כתב ב-X.
[…]
ת׳אאר אחמד נכח במשך שלושה שבועות בבית החולים נאצר בינואר כמתנדב עם ארגון הצדקה הרפואי MedGlobal. בדרך כלל הוא עובד במרכז טראומה בצד הדרומי של שיקגו, שם הוא מטפל בפצעי ירי בתדירות גבוהה.
״עשיתי יותר פרוצדורות טראומה על מטופלים פדיאטריים [ילדים] בשלושת השבועות שלי בנאצר מאשר עשיתי בעשר השנים שבהן אני מטפל בארצות הברית,״ אמר.
הרופא אמר שהוא טיפל בחמישה ילדים שהוא מאמין שנורו על ידי צלפים בגלל שמיקום הכדורים מצביע על כך שהם לא נפגעו באופן אקראי אלא שכיוונו אליהם.
"רובם נורו בבית החזה, אזור החזה, חלקם בבטן. היה ילד אחד שנורה בפנים. כתוצאה מכך הייתה לו לסת שוברה. היו שני ילדים שנורו בחזה, צעירים מתחת לגיל 10, שלא שרדו. שני אחרים, אחד שנורה בבטן, כן שרדו. הם עדיין היו בתהליך ההתאוששות בבית החולים כשאני עזבתי,״ הוא אמר.
אחמד ציין שלעתים קרובות הילדים נורו על ידי ״כדור בודד בקליבר גבוה״ שביכולתו לייצר פצעים הרסניים.
[…]
ד״ר אירפאן גלאריה, מנתח מוירג׳יניה, ישן על רצפת חדר הניתוחים בבית החולים האירופי בין משמרותיו כמתנדב בחודש ינואר. גם הוא ראה ילדים עם פציעות קשות שנגרמו על ידי כדורים בקליבר גובה. גלאריה אמר שילד בן 14 הגיע לבית החולים לאחר שנורה פעם אחת בגב. כשהמנתחים ניתחו אותו הם מצאו כדור בתוך קיבתו.
״הוא היה מאוד בר מזל כי הכדור פספס הרבה מהאיברים החיוניים אבל הוא פשוט ישב בתוך בטנו,״ אמר.
המנתח צילם את הכדור, שחיילי צה״ל לשעבר שדיברו עם הגרדיאן זיהו ככדור בקליבר 50. שנורה בדרך כלל ממכונת ירייה שמוצבת על גבי רכב משוריין, אם כי הוא משמש גם רובי צלפים. הם אמרו שלרובים המוצבים על גבי רכבים יש לעתים מערכות תצפית מתקדמות שמאפשרות להם לכוון, אבל שניתן גם לירות מספרים גדלים של כדורי 50. ללא הכוונה מדויקת, כך שקשה לקבוע אם הילד היווה מטרה מכוונת.
כדורים נוספים שנאספו מגופי פלסטינים צעירים כוללים כדורי 5.56 מ״מ, שהם כדורים סטנדרטיים לכל הרובים בחיל הרגלים של צה״ל, אך נעשה בהם שימוש גם על ידי צלפים המשוייכים לכל יחידות החי״ר.
גופטה סיפקה לגרדיאן סריקות CT של ילדים עם פציעות ראש. אלה כללו סריקה אחת של ילדה בת שמונה אותה תיאר פתולוג ככזו שמראה ״פציעת ירי שנכנסה לראש מצד ימין עם הכדור בתוך המוח (האונה הטמפורלית הימנית המדיאלית)״.
בעוד שהרופאים היו המומים ממספר הילדים שנפגעו, הם אמרו שהם מאמינים כי היריות היו חלק מדפוס רחב יותר של פגיעה מכוונת באזרחים פלסטינים, כולל קשישים.
״הרוב המכריע של האנשים שראינו לא היו לוחמים,״ אמר אחמד. ״הייתה קשישה אחת שהייתה רכובה על עגלת חמור בזמן שהיא נורתה. הכדור נתקע בעמוד השדרה שלה והיא נותרה משותקת מתחת למותן וגם הריאה שלה קרסה. היא הייתה איפשהו בין גיל 60 ל-70.״
ד״ר אוסעיד אלסר עזר לארגן קבוצה של רופאים מחוץ לעזה למתן ייעוץ מרחוק למנתח הכללי הפלסטיני היחיד שנותר בבית החולים נאצר, שהיה בעל ניסיון מוגבל.
״פציעות מירי צלפים היו נפוצות, ויריות מקוודקופטר גם כן,״ אמר אלסר, שגדל בעיר עזה וכעת גר בטקסס. רופאים אמרו שמה שנראו כפגיעות מירי צלפים גרמו גם למספר רב של קטיעות גפיים ומוגבלויות ארוכות טווח, שהוחמרו על ידי העובדה שפגיעת כדור נוטה לגרום לנזק גדול יותר בגופים קטנים. אלסר טען שפעמים רבות היה אפשרי לזהות פציעות מירי צלפים.
״כשזה ירי צלפים, בדרך כלל הכדור גדול יותר, מה שיוצר פגיעה משמעותית הרבה יותר שנושאת אנרגיית גל הלם גדולה יותר מאשר רובה קטן או אקדח. אם זה ירי צלפים, זה יכול לגרום לקטיעת הגף כי זה יכול ליצור פגיעה במבנה מערכת כלי הדם – העצבים, העצמות, הרקמה הרכה, הכל, ״ הוא אמר.
״דפוס נוסף הוא פגיעה בחוט השדרה כאשר אנשים נורים באמצע הבטן או באמצע הגב. פגיעה בחוט השדרה היא לא בהכרח קטלנית, אלא אם כן היא מתרחשת בצוואר, אבל היא יכולה לגרום למוגבלות.״ אלסר אמר שאחד מקרובי משפחתו המבוגרים, חלוץ בתחום רפואת השיניים בעזה, היה אחד מהנפגעים ממה שנראה כירי צלפים.
ד״ר מחמד אל מדהון נעדר אחרי שניסה לקבל טיפול רפואי למחלה כרונית בבית חולים של צדקה במערב העיר עזה, בחודש דצמבר [2023]. גופתו של בן ה-73 נמצאה בקרבת בית החולים שבוע לאחר מכן, לצד גופת בן-אחיינו. שניהם נורו.
״הדפוס של הפציעה, והיקף הנזק מהכדור, היה משמעותי, וזה נגרם בעיקר על ידי ירי צלפים,״ אמר אלסר, שסקר את סריקות ה-CT של הפגיעה. ״הוא בבירור היה זקן. לא היית מצפה מבן 73 להוות מטרה, נכון?״
הרופא אמר שהמקרים אותם הוא סקר מרחוק כללו קשישים אחרים, ביניהם אישה בשנות ה-70 לחייה.
״היא נורתה על ידי צלף והיה לה דימום מסיבי בראש. זה דבר שאי אפשר לשרוד אותו. היא מתה לאחר יום או יומיים,״ אמר.
[…]
אלווי, הרופאה הקנדית, עזבה את עזה בשבוע השלישי של פברואר כשכוחות ישראליים איימו במתקפה קרקעית ברפיח. אלווי הקימה את ארגון הצדקה המבוסס בארצות הברית, Humanity Auxilium, שעבד עם פליטי הרוהינגיה בבנגלדש, עם עקורים בסוריה ועם ניצולי רעידת האדמה בטוריקה.
״זוהי לא מלחמה רגילה. המלחמה באוקראינה הרגה 500 ילדים בשנתיים והמלחמה בעזה הרגה יותר מ-10,000 בפחות מחמישה חודשים. ראינו כבר מלחמות אבל זה משהו שהוא כתם שחור על האנושיות המשותפת שלנו״.