כתבת:
לאחר שבועיים בהם הוצב באחד מבתי החולים האחרונים שנותרו בעזה, מנתח אוסטרלי זה עדיין מתמודד עם מה שראה.
ד"ר סנג'אי אדוסומילי:
חשבתי לעצמי, הו, כשאחזור אהיה בסדר גמור, אבל במציאות לקח הרבה זמן להתגבר על זה. אי אפשר להתגבר על הזיכרונות האלה.
כתבת:
ד"ר אדוסומילי אומר שחולים רבים בבית החולים אל-אקצא גססו בכאבים נוראיים.
ד"ר סנג'אי אדוסומילי:
היינו מבצעים ניתוחים מחרידים שבהם קוטעים רגליים, בודקים את הבטן של אנשים ופותחים את החזה שלהם, אבל אין להם משככי כאבים מספקים כדי להתמודד עם זה לאחר מכן, והם היו מקבלים פנדול פשוט [כמו אקמול]. זה היה שובר לב לראות אותם סובלים ייסורים.
כתבת:
והוא עדיין יכול לשמוע את קולם של הורים בוכים לאחר שאיבדו את ילדיהם.
ד"ר סנג'אי אדוסומילי:
אני לא חושב שעבר יום שלא ראיתי ילדים מתים.
כתבת:
אבל הטראומה שהוא ראה הייתה יותר מרק פיזית. ד"ר סקרלט וונג תמכה באלפי ילדים ללא ליווי בעזה, שכעת הפכו ליתומים.
ד"ר סקרלט וונג:
הטראומה הראשונה היא שהם נמצאים תחת הפגזה, והם נהרגים והם רואים את משפחתם ואת יקיריהם נהרגים על ידי פצצות ורחפנים. הטראומה השנייה היא שאף אחד לא עושה כלום בנידון. שהם יודעים עכשיו שכל העולם יודע ועדיין אף אחד לא עוצר את זה.
כתבת:
עבור ד"ר מודר אלביירוטי, הזוועות הפכו קשות לתיאור.
ד"ר מודר אלביירוטי:
בהתחשב באופי פציעות ההפצצות, רוב האנשים מתים בעת הגעתם. האחרים עם פציעות קשות שאנו ברפואה מכנים פציעות שאינן ניתנות לשרידה.
ד"ר סקרלט וונג:
ישנן תיאוריות טראומה מסוימות שבהן אתה באמת צריך את הגפיים שלך כדי לבצע את הטיפול. זה כרוך, למשל, בחיבוק עצמי. יש הרבה ילדים שלא יכולים אפילו לבצע את הטיפול הזה, וממש מאתגר לחשוב על זה, פשוט אין להם דרך לנחם את עצמם.
כתבת:
ביום שישי צה"ל מסר שיותר מ-250 משאיות סיוע הומניטרי הועברו לעזה. אך האו"ם מזהיר כי כמות הסיוע הנכנס ירדה ב-70% מאז שישראל החלה את פעילותה ברפיח וכי יש צורך בלפחות 500 משאיות ביום.
ד"ר סנג'אי אדוסומילי:
זה בלתי נתפס לחשוב שיש ילדים שמתים מרעב במרחק שני קילומטרים, עם כל האוכל הזה שנרקב ממש בחוץ, ואנחנו נותנים לזה לקרות.
כתבת:
כל שלושת הרופאים אומרים שהם ראו מאות משאיות.