מגיש התכנית בוקר טוב בריטניה: בשבוע שעבר, כוחות ישראלים תקפו את בית החולים נאצר בעזה במה שאנשים מכנים תקרית "תקיפה כפולה" – ייתכן ששמעתם על כך – והרגו לפחות 20 בני אדם, ובתוכם חמישה עיתונאים. הפיזיותרפיסטית הבריטית רייצ'ל מוזס הייתה בתוך הבניין כשהפיצוץ התרחש, ונחת מטרים ספורים מהמקום בו עבדה. רייצ'ל מצטרפת אלינו עכשיו.
מגישה: רייצ'ל, בצירוף מקרים מוזר כבר נפגשנו בעבר, נכון? כי היית אחת מכוכבות הבריאות שלנו בתוכנית שהעניקה פרסים לעובדי שירות הבריאות הלאומי (NHS) על עבודתם הנפלאה. ואז זמן קצר מאוד לאחר מכן שינית את חייך ומצאת את עצמך בחלקים שונים של העולם, כולל לאחרונה בעזה, שם נתקלת באתגרים שונים מאוד.
רייצ'ל: כן. אז תודה קייט, ותודה שהזמנתם אותי היום. כן, תמיד עשיתי עבודה הומניטרית לצד עבודתי בשירות הבריאות הלאומי (NHS) ובשנת 2017 פנה אליי ארגון בשם "סיוע רפואי לפלסטינים" בבקשה לסייע בפיתוח תוכנית שיקום בעזה. את יודעת, זה היה לפני כמעט שמונה שנים, והיה לי המזל לבקר בעזה כמה פעמים מאז.
מגיש: לאחרונה, ראית בבירור שדברים השתנו באופן דרמטי, כמו שניתן לראות מהתמונות המחרידות שאנו רואים כאן. מה את רואה מבחינת הפציעות ומצבם של אלו שנמצאים שם?
רייצ'ל: אה, לפעמים אני נשארת ללא מילים כי אי אפשר למצוא את המילים שבהן נוכל לתאר את מה שקורה לאנשים בעזה ולאנשים בפלסטין; זה בלתי ניתן לתיאור. 22 חודשים של אכזריות. בהתמודדות עם אנשים בעזה ראיתי דברים שלא ראיתי בכל הקריירה שלי בת 25 השנים: ילדים, תינוקות שזה עתה נולדו, כדורים למוח, פגיעות מוח טראומטיות מחרידות ביותר, רמות נכות עצומות, ואתם יודעים, זה בנוסף לתנאי החיים הבלתי אנושיים.
מגיש: כן, פרופסור ניק מיינארד התראיין בתוכנית לפני זמן מה. את מכירה אותו היטב. והוא דיבר על חלק מהפציעות האלה והוא ראה דפוס חוזר – בימים מסוימים היו חורי כדורים בראש, בימים אחרים הוא הזכיר נערים שמגיעים עם כדורים באשכים, והוא הציע שזה איזשהו משחק שחיילי צה"ל משחקים. הם כמובן מכחישים את זה, אבל ראית דפוסים דומים, נכון?
רייצ'ל: כן, אני מתכוונת שלא ראיתי את הריאיון של ניק. הייתי בעזה באותו זמן ושם ברור שאין לנו גישה לשום תקשורת. אבל כשהייתי ביחידה לטיפול נמרץ, יום אחד שאלתי בדיוק את השאלה הזו. אתה יודע, היו לנו ארבעה או חמישה צעירים, ילדים, שאושפזו באותו יום עם פציעות כמעט זהות. וכשאנחנו מסתכלים אחורה על תאריכי הקבלה של ילדים וצעירים אחרים, היו להם פציעות כמעט זהות. וזה יכול היה להיות פצעי ירי בראש, פצעי ירי בעמוד השדרה, פצעי ירי בגפיים.
מגישה: כן. הישראלים אמרו שהם לא עושים את זה. זה לא כדי לערער על החוויה שלך או מה שראית, אלא רק כדי לשמור על איזון במידע שאנחנו נותנים. ספרי לנו מה חווית ישירות כשבית החולים שבו עבדת נפגע, ואיפה היית – כי היית קרוב מאוד, נכון?
רייצ'ל: כן, היינו בחדר הסמוך ביחידה לטיפול נמרץ. חדר הניתוח נפגע ראשון. קודם כל, זה לא נדיר לשמוע ולהרגיש פיצוצים בכל אחד מבתי החולים, כולל נאצר. אני חושבת שהוא נפגע שלוש פעמים מאז שאני עובדת שם. והפיצוץ הזה הרגיש קרוב. אפשר היה להרגיש אותו. זה לא נדיר. המשכנו כרגיל. המשכנו לעבוד. כן. זה מאוד נפוץ להרגיש ולשמוע פיצוצים בבית החולים. זו המציאות של עמיתיי שעובדים שם כל יום. ורק כ-30 שניות לאחר מכן, אנשים נהרו פנימה לקחת כפפות. אין כפפות בבית החולים, אבל בטיפול נמרץ יש אספקה. ואז התחלנו להבחין בסימני ההריסות.
מגיש: ואז גילית שעמיתיך נפגעו.
מגישה: ראית שמה שקרה בתקיפה הספציפית הזו הוא שמי שנכנסו להציל נפגעים הם עצמם נהרגו כשהם חזרו פנימה, נכון?
רייצ'ל: כן. אז כשדלתות טיפול נמרץ נפתחות, יש לך גישה לחדר המדרגות.
מגיש: אז כשאת רואה את זה, את חוששת לחייך? האם את מתכוונת לחזור לשם עכשיו אחרי שראית עד כמה מסוכן שם? האם את עדיין מחויבת לחזור ולעזור לילדים האלה?
רייצ'ל: כלומר, כן, הייתי חוזרת מחר אם הייתי יכולה, אבל ברור שיש כללים ותקנות לגבי מי יכול להיכנס. אבל בהחלט, אני חושבת שלכל מי שנכנסת לעזה או לכל מדינה כמו עזה, במיוחד כעובדת בריאות, יש לך מחויבות להעניק טיפול לאנשים הפגיעים ביותר בעולם כאשת סיוע הומניטרי, וזה מה שמניע אותנו.

מגיש: עכשיו תראי, אני יודע שאת לא רוצה להיכנס לפוליטיקה של זה, ואני מכבד את זה לחלוטין, אבל מה היית רוצה שיקרה עכשיו בהתבסס על מה שראית? את אחת מהאנשים הבודדים כאן שהיו שם וראו את זה בעיניהם. מה את מבקשת, איזו פעולה צריכה להתרחש עכשיו?
רייצ'ל: כלומר, 22 החודשים האחרונים של ברוטאליות כלפי תושבי עזה לא היו צריכים להתרחש, ולא צריכים לקרות שוב בחיינו. ושום דבר לא יעצור את ההרג, המוות, ההרס, הנכות. יידרש שמנהיגי העולם יתאחדו. ואם היה כאן מולי עכשיו ראש הממשלה, הייתי אומרת לו: מה עשית בתפקיד המנהיגות שלך כדי לעצור את רצח העם הזה? כי ההיסטוריה תסתכל אחורה ותשפוט אנשים, ומנהיגים ברחבי העולם צריכים לזכור את זה.
מגישה: רייצ'ל, ניסחת את זה בצורה כל כך רהוטה ואת גיבורה. באמת. אני יודעת שאת לא מרגישה את זה. אבל בכנות, בשם רבים מאיתנו, וזה לא קשור לאף צד כרגע. זה עניין של אנושיות בסיסית ומה שאת עושה הוא פשוט מדהים, ואנחנו באמת אסירי תודה.
רייצ'ל: תודה