“אי אפשר להגיד לנהג אמבולנס לקחת ילדים ישירות לחדר המתים. ולכן יש אזור שבו הם יכולים למות, ליד ילדים אחרים במצב דומה, אזור שבו המשפחות איתם ומתפללות.”
תקציר: בריאיון באתר שיחה מקומית (ראו לינק לריאיון מלא) מתאר ד"ר פירוז סידהווה, כירורג טראומה אמריקאי, את חוויותיו בבית החולים נאסר בח’אן יונס אשר הופצץ והמשיך לפעול תוך שהוא מותקף על ידי כוחות ישראליים.
הוא מדגיש כי מתוך תחושת אחריות מוסרית, שב שוב להתנדב בעזה למרות הסיכון האישי.
ד"ר סידהווה מתאר כיצד ב־18 במרץ, במסגרת "טבח הרמדאן", הופצצו פעמים רבות מבנים באזור, ובבית החולים הופצצה המחלקה הכירורגית.
הכתבה מוסיפה כי כשליש מהפצועים הם ילדים, ולצד הפעולות הכירורגיות המואצות (עשרות ניתוחים ביום אחד) הוקם בבית החולים אזור מיוחד עבור ילדים שנקבע כי אינם ניתנים להצלה.
ד"ר סידהווה מדבר גם על תחושת האחריות שלו בתור אזרח אמריקאי, וכי הבור בין הצהרות על שמירה על אזרחים לבין המציאות בשטח נראה חד וברור.
ד"ר סידהווה מרואיין ע"י הרופאה הישראלית ד"ר מיכל פלדון.