“אין מיון, אנשים תופסים לכם את הכתף משמאל ומימין, בבקשה תיגש לבת שלי, בבקשה תיגש לאמא שלי. ואתם לא יודעים לאיזה כיוון להסתכל ולאיזה כיוון ללכת ואתם פשוט רואים את כל האנשים האלה על הרצפה.”
אתם יודעים, כשנוסעים לעזה, במיוחד בשביל מישהו כמוני, כדובר ערבית שוטפת שעובד בחדר מיון. אני לא מנתח. אז אני לא שם בחדר הניתוחים שבו מביאים לכם פצוע מבותר לניתוח. אני ממש שם בלב העניינים כשמאות מגיעים ויש חלקי גופות של ילדים עטופים בשמיכות. יש אמהות עם שקיות ניילון עם איברי גוף וחלקים שהם פשוט בצורה נוזלית. ויש נשים וילדים שצועקים וצריך לפסוע מעל ילדים כשהם מדממים למוות על הרצפה. אין מיון, אנשים תופסים לכם את הכתף משמאל ומימין, בבקשה תיגש לבת שלי, בבקשה תיגש לאמא שלי. ואתם לא יודעים לאיזה כיוון להסתכל ולאיזה כיוון ללכת ואתם פשוט רואים את כל האנשים האלה על הרצפה. יש לכם ציוד מוגבל, צוות מוגבל, ואנשים גוססים מסביבכם. ואתם הולכים לשם לטפל באדם אחד. ובזמן שאתה מטפל במישהו, אנשים אחרים מתים בגלל שקיבלת את ההחלטה המודעת הזו לטפל באדם הזה ולהשאיר את האנשים האלה על הרצפה. המטופלים האלה שראינו לפני שלושה, ארבעה ימים במחלקת החירום. הם עדיין נמקים במחלקות בלי תרופות, בלי אנטיביוטיקה, בלי משככי כאבים. ואנחנו מסתובבים ואנחנו מכניסים, כי יש לנו קצת הרדמה מקומית ואנחנו מזריקים קצת הרדמה מקומית ברגליים של אנשים כי הקרסול שלהם מעוות לכיוון השני ועדיין אין לנו את הציוד לנתח אותם ורשימת הניתוחים כל כך ארוכה. אתה יודע, יש לך מישהו עם רגל שבורה בשלושה, ארבעה מקומות שונים, התקנו פשוט סד, בלי משככי כאבים, ואני יושב שם ומזריק שיכוך כאב מקומי כאן, ומזריק שיכוך כאב מקומי לפנים כאן למישהו שחצי מהפנים שלו הלכו, ואני פשוט הולך ואני פשוט מרגיש כאילו… אני כזה, זה כל מה שיש לנו, יש לי מזרק של חומר הרדמה מקומי שאני מזריק לאנשים כדי להרדים אותם רק לכמה שעות, כי זה כל מה שיש לנו. אתם יודעים, ואלה אנשים עם הפציעות הכי קשות שאתם יכולים לדמיין, אנשים עם 60-80% כוויות בגוף, ואתם יודעים, יש ילדים עם כוויות כאלה וכשאנחנו צריכים להחליף להם תחבושות, קודם כל התחבושות שאנחנו משתמשים בהן – לא מאפשרים לנו להביא תחבושות טיפול תקינות לפצעים. אז אנחנו משתמשים בתחבושת ממוצעת שהייתם משתמשים בה בבית בערכת עזרה ראשונה כדי לעטוף ילד עם 80% כוויות בגוף. אז כשמחליפים את התחבושת, אתם מקלפים את העור של הילד הזה ואין משככי כאבים והם צורחים, הם תופסים את היד שלכם, הם לא רוצים שתעשו את זה ואתם יודעים שאם לא תעשו את זה, הם ימותו כי הם יקבלו זיהום. ואפילו האנטיביוטיקה שיש לנו עבורם היא סוג האנטיביוטיקה הלא נכון, כי כל מה שיש לנו זה שלושה סוגים שונים של אנטיביוטיקה. זה פשוט הטבח של עזה, הזוועה שמתרחשת שם כבר שנתיים ואתם יודעים, אני פשוט, אני שם וחושב לעצמי שזה לא יכול להיות זה, כאילו זה, זה, זה לא יכול להיות מה שאנחנו קוראים לו סיוע הומניטרי לעזה.