מראיין:
נעבור לד"ר אחמד אל-פרח, ראש מחלקת ילדים ויולדות במתחם הרפואי נאצר בחאן יונס בעזה. ד"ר אל-פרח, תודה רבה לך על שהקדשת מזמנך לדבר איתנו. הרמדאן התחיל בכל רחבי העולם. הוא התחיל בעזה תחת הפסקת אש שברירית. בהשוואה לשנה שעברה, האם המצב טוב יותר?

ד"ר אחמד אל-פרח:
ראשית, תודה שנתת לי את ההזדמנות הזו לדבר איתך היום. תודה לך, ידידי. באמת, אין הבדל גדול. אני חושב שמאז הסכם הפסקת האש היו לנו כמעט 500 חללים וכמעט 1,600 הפרות של ההסכם. משמעות הדבר היא ששום דבר לא שונה. מספר הנפגעים ומספר החללים פחות מבעבר, אבל אנחנו עדיין בעזה, עדיין במצב כללי לא טוב. אנחנו עדיין סובלים מבעיות באספקה רפואית, עדיין סובלים מחוסר תרופות, עדיין סובלים מסגירת הגבולות. הכניסה לגבול רפיח פתוחה, אבל היא פתוחה למספר קטן יותר של מפונים. אנחנו מדברים על 22,000 חולים הממתינים לטיפול בהפניה מחוץ לעזה כי הם זקוקים לפינוי רפואי. הם מטפלים ב-30 מקרים לפעמים, 12 מקרים לפעמים, 10 מקרים. אם מחשבים את המספר הזה, זה אומר שאנחנו צריכים שלוש או ארבע שנים כדי לפנות את המספר הזה של חולים – וזה אומר שכל החולים האלה ילכו לעולמם בשקט.

מראיין:
אז ברור שזו תקופה קשה מאוד עבורך, תקופה קשה לעמיתיך. איך הרופאים שם במרכז הרפואי נאצר מתמודדים אחרי יותר משנתיים של אלימות ומלחמה?

ד"ר אחמד אל-פרח:
באמת, הרופאים הם אבן הפינה העיקרית של מגזר הבריאות. ידידי, מה שקורה בעזה אינו רק משבר הומניטרי. זהו דבר המשפיע על הקיום האנושי – ומה ששייך לקיום האנושי הוא מגזר הבריאות. מגזר הבריאות קרס לחלוטין במהלך המלחמה הזו. אנחנו מדברים על 85% מהקיבולת של מגזר הבריאות שנהרסה לחלוטין – בתי חולים, שירותי בריאות ראשוניים, ציוד, רופאים שנלקחו, נעצרו ונהרגו.

רופאים עובדים תחת מצב קשה מאוד. כל משפחותיהם באוהלים. הם דואגים למשפחותיהם. הם מתמודדים עם מטופלים במצב קשה מאוד. הם עובדים תחת לחץ כבר שנתיים וחצי. אני חושב שכולם צריכים חופשה. הם צריכים מנוחה. הם צריכים לטייל בחוץ. הם לא יודעים כלום על מנוחה, על חופשה, משהו כזה.

ויש גם תחושה קשה כשהם רואים או מטפלים בחולה והם יודעים שהם היו יכולים להתמודד עם המקרה, אבל אין אספקה רפואית שתציל את חייו, אין תרופות שיעזרו להציל את חייו, אין תוצאות מעבדה מהמחלקה, אין בדיקות לאבחון המקרה. אז הם מרגישים כועסים מאוד, מאוד, כי הם מאבדים חולים יום אחר יום. כל יום. הם היו יכולים להתמודד עם המקרה אבל אין להם את הציוד והאספקה הרפואית כדי להציל את חייו של החולה. ומשפחת החולה – הרופאים הם התקווה היחידה עבורם. הם חושבים שלרופא יש את כל הפתרונות עבור המטופל שלהם, עבור ילדיהם הקטנים, או עבור הגבר או האישה הבוגרים שלהם. הם חושבים שהרופא יציל אותם. אבל לרופא אין כלום – בגלל המחסור שאנחנו מדברים עליו, בגלל הגבולות הסגורים שאנחנו סובלים מהם.

מראיין:
נתת לנו תיאור מפורט מאוד של המצב במתחם הרפואי נאצר. נראה שיש לכם חשמל כרגע. האם הוא אמין? האם הוא זמין 24/7? והאם יש לכם גם מים נקיים בתוך בית החולים?

ד"ר אחמד אל-פרח:
חשמל הוא כאב ראש כרוני בבית החולים מאז תחילת המלחמה. במשך שנתיים וחצי אנו תלויים במנועים הפועלים על מערכת דלק סולארית, והיא עובדת כבר שנתיים וחצי ללא הפסקה. אתם יכולים לדמיין שהחשמל מגיע מאותם מנועים הפועלים 24 שעות ביממה, יש חוסר בשמן שאנחנו צריכים למנוע הזה – חסרים לנו כמה רכיבים למנועים האלה, הם לא מסופקים, הם לא מתוקנים. אז החשמל בבית החולים במצב גרוע.

ולצערנו, כוחות הכיבוש לא אפשרו כניסת דלק לעזה לאחר שבוע. לכן אנו חשים דאגה רבה בנוגע לכך. אנו מנסים לנתק את החשמל מחלקים מרכזיים בבית החולים ואנחנו חשים פחד. אנו מבקשים מהתקשורת, מערוצי הטלוויזיה לדבר על כך. אנו מבקשים מסוכנויות האו"ם, ארגון הבריאות העולמי ומשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) לדבר על כך. לאחר מכן, כוחות הכיבוש אפשרו כניסת כמות קטנה – ושוב ושוב , זהו כאב ראש כרוני. מה שאנו מחפשים הוא שבתי החולים יהיו מכוסים על ידי אספקת חשמל קבועה, כמו כל מקום בעולם. אני חושב שאם הם יאפשרו כניסת דלק לעזה כדי להפעיל את תחנות החשמל, זה יכסה את בתי החולים. בתי החולים צריכים להיות מכוסים לחלוטין על ידי החשמל הזה.

לגבי מים – גם המים בתוך בית החולים תלויים בחשמל, כי המשאבות ששואבות מים מהאדמה תלויות לחלוטין בחשמל. אז כשיש בעיה בחשמל, יש בעיה עם מים. אנחנו סובלים משניהם מאז תחילת המלחמה.

מראיין:
ועכשיו חורף, והחורף בעזה יכול להיות אכזרי – קר ורטוב. איך זה משפיע על האנשים שם? האם אתם רואים עלייה במספר החולים שמגיעים עם מחלות הקשורות לחשיפה, במיוחד ילדים? מה החדשות האחרונות שם?

ד"ר אחמד אל-פרח:
אני מרגיש מאוד נסער כשאני מדבר על משהו שקורה במאה ה-21 – ילדים ותינוקות שמתו עקב היפותרמיה. לרוע המזל, עד כה תיעדנו 11 פעוטות שמתו עקב היפותרמיה. כמעט 1,300,000 איש גרים באוהלים על שפת הים בעזה, חאן יונס. האוהלים האלה חלשים מאוד. הם חשופים לים. לפעמים במזג אוויר גשום קר מאוד – לפעמים מהירויות רוח של 130 קילומטרים, וטמפרטורות של 6 או 7 מעלות.

אתה יודע, ידידי, פעוטות נוטים להיפותרמיה בבית טוב, בבית בטון עם חשמל, הם נוטים להיפותרמיה – כי חסרה להם אנרגיה, חסר להם שומן מתחת לעור, חסר להם גליקוגן בכבד, והם לא יכולים לצעוק או לומר לך שהם מתלוננים על היפותרמיה. לרוע המזל, 11 מקרים נפטרו עקב היפותרמיה, ואנחנו מקבלים שניים או שלושה פעוטות בכל יום שסובלים מכך. הם מגיעים לבית החולים בהקדם האפשרי ואנחנו מנסים לחמם אותם ולתת להם את התרופות שלהם.

אני גם רוצה לציין שהעברת החולים מהאוהלים לבית החולים קשה מאוד – כל הכבישים הרוסים לחלוטין ודלק אינו זמין. לפעמים הם מגיעים בהליכה, לפעמים על משהו שנרתם לחמור או לסוס. ואתם יכולים לתאר לעצמכם: לפעמים אישה בהריון בלידה מגיעה לבית החולים על עגלה שנרתמת לסוס או לחמור. זה בלתי ייאמן שזה יקרה במאה הזו, בזמן הזה, אבל זה באמת קורה בעזה.

מראיין:
וכמו שאתה אומר, המלחמה נמשכת כבר כשנתיים וההשלכות נמשכות. אנשים רבים בעזה לא עבדו מאז לפני ה-7 באוקטובר 2023. בלי הרבה מזומנים ועם משאבים מוגבלים, איך משפחות מצליחות לענות על הצרכים הבסיסיים ביותר? איך הן מצליחות להשיג מזון? האם רוב האנשים עדיין תלויים לחלוטין בסיוע, והאם סיוע זה מספיק?

ד"ר אחמד אל-פרח:
כן, למרבה הצער הם תלויים בסיוע ובתרומות. אין מזומן זמין. אני חושב שזה מסר – צריך לאפשר להם לקחת את חייהם, את חייהם הרגילים. הם צריכים לחזור לעבודה. הגבולות צריכים להיות פתוחים והכל צריך להיכנס לעזה – חומרי גלם, כי אנחנו רוצים לבנות מחדש את הבתים שלנו, את האוניברסיטאות שלנו, את בתי החולים שלנו. זה ייצור הזדמנויות עבודה לכולם, זה ישפר את המצב הכלכלי, וזה יאפשר למזומן לזרום בעזה. ישראל לא מאפשרת לדברים האלה להיכנס לעזה.

אנחנו עדיין סובלים, והיום האו"ם וארגונים לא ממשלתיים רבים מבקשים סיוע נוסף בתוך עזה. אבל סיוע נוסף אינו המטרה שאנחנו מחפשים. אנחנו מחפשים משהו שייצור חיים חדשים לאזרחים בעזה – לעבוד כפי שעשו בעבר, הזדמנויות לחינוך, לקבל שירותי בריאות, לטייל בחוץ, לחיות חיים אנושיים – לא החיים שהם סובלים מהם עד עכשיו.

מראיין:
ישנם דיווחים על תוכנית שיקום גדולה לעזה, ונשיא ארצות הברית טראמפ השיק מועצת שלום שתתכנס מחר בפעם הראשונה. מה המסר שלך למנהיגים שהתאספו לפגישה הראשונה הזו?

ד"ר אחמד אל-פרח:
אני מקווה שזה יקרה בהקדם האפשרי. אבל אני חושב שהם מדברים יותר מאשר עושים בשטח. יש לנו ועדה שצריכה לטפל בעזה – הנשיא ד"ר עלי שהאד – כוחות הכיבוש עד עכשיו לא אפשרו להם להיכנס לעזה כדי לבצע את פעילותם, לראות את המצב, להעריך את המצב. עד עכשיו כוחות הכיבוש לא מאפשרים חיים לעזה או לנסות ליצור בה חיים – כי הם חושבים, והם באמת מאמינים, שהמצב הזה יכריח את הפלסטינים לעזוב את עזה, כפי שתמיד חלמו.

מראיין:
ולבסוף, ד"ר אל-פרח – נחזור לנקודת ההתחלה, כשדיברנו על היום הראשון של הרמדאן – איך היית מתאר את האווירה בבית החולים שלך, בקרב המטופלים והצוות שלך?

ד"ר אחמד אל-פרח:
זהו היום הראשון של הרמדאן. כולם מנסים ליצור משהו, להסתכל באופטימיות לעבר העתיד. כולם מחפשים להביא למשפחתם מזון. כולם מחפשים להשיב לעצמם את חייהם. לדוגמה, יש לי שני סטודנטים שלומדים באוניברסיטה – הם איבדו כמעט שנתיים מחייהם בזמן שהם מחכים ללימודים, לסיום לימודיהם בהנדסת מחשבים. יש לי סטודנטית נוספת שלומדת רפואה, שלומדת רק דרך טלפון או מחשב נייד. אז אנחנו מחפשים לחדש וליצור מחדש את חיינו במצב הרגיל שהיינו רגילים אליו לפני ה-7 באוקטובר.

ובאמת, אנחנו מודאגים שיש הרבה הבטחות מבחוץ, מהנשיא טראמפ ומכל המנהיגים המובילים את תהליך השלום לעזה, אבל שום דבר לא קורה בשטח. הכל נשלט על ידי כוחות הכיבוש. מה שהם מחליטים, הם עושים. וזוהי דאגה לרופאים, לכל מי שנמצא בבית החולים, למורים, לפרופסורים, לרוקחים, לכל העם הפלסטיני. הם מודאגים לגבי העתיד כי אין אור שמאיר ואומר לנו שהעתיד יהיה טוב יותר ממה שהוא עכשיו.

מראיין:
אז אתה אומר יש הרבה רעש, הרבה מילים, לא מספיק מעשים. נצטרך להשאיר את זה שם. אנחנו באמת מעריכים את זה שהקדשת מזמנך לדבר איתנו, ד"ר אחמד אל-פרח. תודה רבה לך באמת.

ד"ר אחמד אל-פרח:
ברצון, ידידי. תודה.