“האיש הזה היה כל כך בטראומה, שאני בכנות לא יכול לדמיין אותו עוד אי פעם עוסק ברפואה.”
במרץ, כשהייתי בעזה, פגשתי מטופל שהיה רופא. הוא עבד בבית החולים כשהצבא הישראלי בתחילה הפציץ את בית החולים, ואז הם נכנסו לבית החולים, והורו לכל החולים והצוותים לעזוב. המטופל שלי התעקש שהוא צריך להישאר מאחור כדי לטפל בחולים שלו, שרבים מהם לא יכלו לעזוב. אז אמרו לו להתפשט עד עירום תחת כוונת נשק, ואז החזיקו אותו עומד תחת כוונת נשק במשך שעות ולמעשה במשך שני ימים שלמים. הם הרשו לו להשתין ולעשות את צרכיו רק על הרצפה במקום שבו עמד, ליד שלולית השתן והצואה שלו, תוך חשש לחייו תחת כוונת נשק במשך יומיים. לא ניתנה לו גישה לתרופות שלו, כולל האינסולין לטיפול בסוכרת שלו. בסופו של דבר הצבא הישראלי הורה לו לטפל במטופלים שלו, שחלקם נשארו שם, אבל הם לא הרשו לו להתלבש לפני שעשו זאת. והם צחקו כי כל המטופלים שלו היו ילדים. אני ראיתי אותו כי פיתח כיב נורא בעקב מלעמוד תחת כוונת נשק במשך ימים, ואז גם נדד דרומה לרפיח. האיש הזה היה כל כך בטראומה, שאני בכנות לא יכול לדמיין אותו עוד אי פעם עוסק ברפואה. אני עד ראייה, עזה. ישראל מבצעת רצח עם, בעוד המנהיגים שלנו הם חסרי אונים לפעול בדרך משמעותית כלשהיא. אנו דורשים הסרה מיידית של המצור על הסיוע ההומניטרי, אמברגו דו-כיווני מיידי על נשק, וציות להחלטות של בית הדין הבינלאומי לצדק. זה חייב להיות מיידי, הילדים של עזה תלויים בזה. ג'סטין טרודו, מלאני ג'ולי, חוסר הפעולה שלכם הוא שותפות ברצח עם.