“היו לו שישה ילדים. והוא אמר לי, הוא הסתכל לי בעיניים. הוא אמר, "למה הם תקפו אותי? אני גבר. יש לי עבודה. מעולם לא הייתי מעורב בפוליטיקה. אין לי אקדח. למה בחרו בי? והאם הסיפור שלי יגרום לשינוי אם העולם ישמע אותו?" הוא ביקש ממני לספר את סיפורו, אז אני משתפת אותו אתכם עכשיו.”
הת'ר מקפרסון
שלום לכולם. תודה רבה לכם על הנוכחות שלכם כאן היום. אני כאן. שמי הת'ר מקפרסון. אני חברת הפרלמנט מטעם מחוז אדמונטון סטרטקונה ומבקרת ענייני החוץ של המפלגה הדמוקרטית החדשה. אני כאן כדי לעמוד בסולידריות עם עובדי שירותי הבריאות הקנדיים שנמצאים כאן כדי לתת עדות על מה שהיו עדים לו בעזה במהלך רצח העם המתרחש. אני רוצה להודות ל–׳רופאים נגד רצח עם׳ על הזמן שהם חולקים איתנו היום. זוהי הסוגייה המוסרית המכריעה של זמננו. כידוע לכם, הדמוקרטים החדשים קראו זה מכבר לממשלת קנדה לשים קץ לשותפותה ברצח העם הזה. הזמן להצהרות נגמר. הזמן לפעולה הגיע כבר מזמן. יש לקבל החלטות פוליטיות ומוסריות חזקות, שיפעילו לחץ על נתניהו לשים קץ למתרחש. אנו דורשים אמברגו נשק, סנקציות על נתניהו וממשלתו, והכרה מיידית במדינת פלסטין על מנת לקדם פתרון פוליטי שיכול להציל מיליוני אנשים ולשים קץ לזוועה הזו.
היום, אני גאה להודיע שהצגתי מחדש את הצעתי להכיר במדינת פלסטין על סדר היום. ואני מעודדת את עמיתיי בבית הנבחרים לתמוך בהצעה זו. לא משנה לאיזו מפלגה אתם שייכים, עכשיו זה הזמן להרים את קולכם. עכשיו זה הזמן להפעיל לחץ על ראש הממשלה מארק קרני שיעשה את הדבר הנכון. בשבוע שעבר קראנו להשעיית CIFTA [הסכם סחר-חופשי ישראל קנדה]. אירופה ובריטניה שוקלות גם כן להשעות את הסחר עם ישראל. לחץ פוליטי הוא הדבר היחיד שיביא לזה סוף. במשך 19 חודשים, צפינו בזוועה המתמשכת הזו. בכל יום אנו רואים עוד תמונות וסרטונים של ילדים והורים בטראומה, של אנשים קטועי גפיים, של עשרות אלפי אנשים חפים מפשע שנהרגו, הורעבו, חוו הפצצות; יש משפחות שלמות וקהילות שנמחקו. עובדי הבריאות שתשמעו מהם עכשיו הם גיבורים קנדים שסיכנו את גופם כדי להציל את חייהם של הפלסטינים בעזה. אני מפצירה בכם להקשיב לקולותיהם היום ולשמוע את כאבם ואת פנייתם לממשלה בזמן שכולנו מתמודדים עם כישלוננו הקולקטיבי לעשות כל שביכולתנו כדי לסיים את רצח העם הזה. תודה.
מייסה הוואש:
תודה רבה, הת'ר. אני מעריכה מאוד את הבהירות המוסרית והאומץ המוסרי שלך ברגע זה, שדורש מכולנו להפגין אותה רמת אומץ. בוקר טוב לכולם. שמי מייסה הוואש. אני אשת מקצוע בתחום הבריאות, מומחית לשוויון והכלה במקום העבודה, ואחת המנהיגות המייסדות של רופאים נגד רצח עם – ארגון קואליציה בין לאומית של עובדי בריאות ותומכיהם, המסרבים לשתוק בעוד העולם צופה במתקפה קטסטרופלית על חיי אדם ועל כבוד אדם, ועל יסודות האתיקה הרפואית. אנחנו כעובדי בריאות נשבענו להגן על החיים. שבועה שעכשיו מחייבת אותנו לומר אמת לשלטון. אני עומדת לפניכם כפלסטינאית קנדית שיודעת בדיוק מה המשמעות של לחיות תחת כיבוש אכזרי, שבו כוחות הכיבוש שולטים בנשימה שלך, בחלומות שלך, בזכותך להתקיים. מה שאתם רואים בעזה היום הוא נקודת הסיום ההגיונית של מנגנון דה-הומניזציה בן עשרות שנים. בתי חולים הופצצו לא רק כדי להרוג חולים אלא כדי למחוק את הריפוי עצמו. בתי ספר נהרסו לא רק כדי להרוג את החיים אלא כדי להשמיד עתיד. עשרות אלפי ההרוגים הם רק הנפגעים הנראים לעין. הפשע האמיתי ממשיך לחיות בילדים שרואים, וכעת מקשרים בין אור השמש לרעש כטב"מים. אימהות שסובלות מתת תזונה כה קשה עד שהן יולדות דור של תינוקות שכבר מורעבים בלידתם. גופם הזעיר מעוות על ידי רעב שהוא כלי נשק, איבריהם מזדקנים מוקדם בגלל טראומה. ועכשיו אנו עדים לרעב שנועד להיות נשק בעל דיוק כירורגי – הליכה של 15 קילומטרים דרך אזורי סכנה. כך זה נראה לעמוד בתור לחבילת מזון אחת רק כדי להגיע אל חיילים שיעצרו אותך או יפציצו בנקודות החלוקה כביכול. (הדוברת מציגה תמונה מהאזור). זהו תיאטרון חולני שבו כוחות ישראליים מרעיבים פלסטינים כדי לגרום להם לדה-הומניזציה מול מצלמות העולם, תוך חסימה מכוונת של מערכות מוסדרות על ידי האו"ם שיכולות לספק מזון ולהאכיל אנשים. רצח עם הוא מצב חירום בריאותי עולמי מהמעלה הראשונה. זהו הרס קטסטרופלי של כל היבט של בריאות האדם, בעלי החיים והסביבה. יש להתמודד אתו וכולנו נושאים באחריות. שיתוף הפעולה של קנדה באמצעות עסקאות נשק, כיסוי דיפלומטי וקידום מביש של תערוכת הנשק CANSEC מלבה את מנגנון רצח העם. היום, היום אנו מציגים מרשם שמכיל הוראות רפואיות שנועדו לרפא ולטפל במחלה ההרסנית של רצח העם. (הדוברת מראה מסמך דמוי תעודה) אנו מציגים מרשם זה לראש הממשלה מארק קרני ולחברי הקבינט וחברי הפרלמנט שנבחרו לאחרונה. מר קרני, יש לך את הכוח לעצב מדיניות שיכולה לאשרר מחדש את מחויבותה של קנדה לאנושות ולמוסר. כתבת ספר על ערכי הסולידריות, ההגינות והאחריות. עמדת כנגד איומים על ריבונותה של קנדה והמכסים הלא הוגנים. עכשיו זה הזמן לחיות לפי הערכים המוצהרים שלך ולהראות לנו פעולה אמיתית. העולם צופה. האם תיזכר כמדינאי שפעל לעצירת רצח העם או כבנקאי שחישב את עלותו ורווחו? ולכן, המרשם שלנו לצדק פשוט מאוד. לסיים את המצור ולספק סיוע. לאכוף הפסקת אש קבועה. להפסיק לחמש את האפרטהייד. אמברגו נשק דו-כיווני ללא פרצות. לאכוף את אמנת רצח העם. לדרוש מקנדים לשאת באחריות. לחקור ולהעמיד לדין על פשעי מלחמה קנדים המשרתים בכוחות הכיבוש הישראלי. לאכוף את החוק הבינלאומי. להכיר במדינת פלסטין ולנתק את הקשרים עם התנחלויות בלתי חוקיות ולהגן על חופש הביטוי שלנו. נגמר הזמן למילים ריקות. קנדה חייבת לפעול עכשיו. תודה. עכשיו נשמע מהרופאים הקנדים שלנו שחזרו מעזה ואז נפתח את הבמה לשאלות ותשובות. תודה רבה.
ד"ר דירדרה נונן
שמי דירדרה נונן. אני מנתחת אורתופדית. חזרתי מעזה ב-17 באפריל לאחר שעבדתי שם במשך שבעה שבועות. זו הייתה הפעם החמישית שלי בעזה. למרות שהגעתי לשם במהלך הפסקת האש, ראיתי פצועים חדשים בכל יום, פציעות שהמראה שלהן תאם לזה של פציעות מרחפנים ומפיצוצים רבי עוצמה. כאשר הפסקת האש הופרה ב-18 במרץ, המטופל הראשון שלי היה צעיר בן 19, רגלו נקטעה מגופו בגובה הירך. זוהי אחת מפציעות הגפיים הקשות ביותר שראיתי בכל הקריירה שלי. ולמרות זאת, ראיתי שני מטופלים נוספים עם פציעות כמעט זהות בארבעת השבועות שלאחר מכן, ועוד פציעות רבות שהיו הרסניות לא פחות. עובדי שירותי הבריאות בעזה מרגישים שהם פגיעים במיוחד. יותר מ-1,400 נהרגו בשנה וחצי האחרונות. שניים מחבריי הרופאים נהרגו בבתי החולים שבהם עבדו. שניים נוספים נחטפו מבתי החולים ועדיין מוחזקים בבתי כלא ישראליים. באביב הזה טיפלתי ברוקח שהיה בבית המרקחת שלו כשהופצץ על ידי כוחות ישראליים. הוא בטח החזיק עט בזמן הפיצוץ – הדיו ניתז על כל ידו. אני לא יודעת אם הוא שרד. הייתי בעזה כשמחלקת הכירורגיה של בית החולים נאצר הותקפה במרץ וכשחדר המיון באל-אהלי הותקף במאי, סליחה, באפריל. והסתכלנו אחד על השני ותהינו האם בית החולים שלנו יהיה הבא בתור? אבל הצוות המשיך לבוא לעבודה כי לא היה להם מקום בטוח אחר ללכת אליו. למרות שהם פחדו מאוד ואמרו לי שהם עלולים להיהרג בלי משפחותיהם או שמשפחותיהם עלולות להיהרג בלעדיהם. הייתי כבר בבית ב-13 במאי כשבית החולים שלי, בית החולים האירופי בעזה, הותקף בתקיפות אוויריות ישראליות רבות, שהוציאו את בית החולים מכלל פעילות, ונהרגו ונפצעו כ-60 איש. זה היה בית חולים שתפקד באופן מלא עם חולים, משפחות, מבקרים, רופאים, סטודנטים לרפואה שבאו כל יום ללמוד, מתמחים שבאו לעבוד כדי לטפל בחולים ולהמשיך ללמוד ולהתקדם לקראת הבחינות שלהם. כמנתחת, אני לא יכולה לטפל ברצח עם. כרופאים, אנחנו לא יכולים לעצור רעב. לכן, אנו דורשים מממשלת קנדה לנקוט בפעולה משמעותית לשם מימוש הפסקת אש, לאכוף אמברגו נשק דו-כיווני מוחלט, להעמיד לדין את האחראים להתקפות על שירותי בריאות, כולל חקירת קנדים ששירתו בכוחות הבינלאומיים ובכוחות הישראליים בגין מעורבות אפשרית בפשעי מלחמה אלה ואחרים, לסיים את המצור ולספק סיוע לעזה, ולקיים את האמנה למניעת רצח עם.
ד"ר שרה ללונדה
שמי ד"ר שרה ללונדה. אני רופאה מוסמכת ברפואת חירום ורפואת משפחה ממונטריאול. עבדתי בבית החולים האירופי בעזה מסוף ינואר ועד ה-27 בפברואר השנה. ראיתי דברים רבים שסותרים את הערכים הקנדיים שלנו. ראיתי ילד צעיר, יוסף, (מראה תמונה) שאהב לשחק כדורגל וידע לשיר יפה, שאהב את אימו יותר מכל אדם אחר בעולם. הוא היה ילד קטן, אפילו קטן יותר ממה שהיה מצופה לפי הגיל שלו. הוא היה ילד בגיל בית ספר יסודי שנורה על ידי צלף במהלך הפסקת האש ועבר מסע כואב בבית החולים שלנו. הוא לא היה לוחם. בנוסף לטראומה, בנוסף לכל זה, עכשיו הוא צריך להתמודד עם רעב. ועכשיו הוא בסכנת מוות מרעב. כל אדם ראוי לעזרה רפואית במצב כזה. כמי שהייתה במקומות שבהם ילדים חוו תת תזונה קשה וכמי שראתה ילדים מתים מתת תזונה, הייתי עדה ממקור ראשון לסבלם של ילדים גוועים ברעב ולכך שהשפעתו על ילדים נמשכת כל חייהם. אם נחשוב על אוטווה, אם נחשוב על כל הילדים בגילאי אפס עד ארבע כאן באוטווה, מספר הילדים הסובלים מתת תזונה חמורה, שדורשים טיפול דחוף בעזה, עולה בהרבה על מספר הילדים בגילאי אפס עד חמש כאן. כל אחד מאיתנו אהב ילד מתישהו בחייו. אני קוראת לכם ולכולם בקנדה לראות את ילדי עזה בילדיכם, ובילדים של המשפחה והחברים שלכם. ילדים אלה ראויים לטיפול, לכבוד ולתמיכה שחובתנו לספק. אנו זועקים שמה שאנו רואים בעזה אינו תואם את הערכים הקנדיים שלנו. ואנחנו זועקים כי כאנשי מקצוע בתחום הבריאות משום שאיננו מסוגלים לעצור את מה שקורה למרות שאנחנו ממדינה כה חזקה. כרגע, כקנדים, יש לנו חלון זמן קטן לפעול ואם לא נעשה זאת, זה יהיה כתם על ההיסטוריה שלנו. עלינו להביא תרופות ומזון בדחיפות לעזה. עלינו להשליט אמברגו נשק אמיתי, ועלינו לאכוף את האמנה למניעת רצח עם.
ד"ר ריזוואן מינהאס
בוקר טוב לכולם. שמי ד"ר ריזוואן מינהאס. עבדתי בבית החולים האירופי של עזה בשנה שעברה. בשנה שעברה, כשנכנסנו לעזה דרך גבול רפיח, ג׳יקוב פליקינגר, עובד בארגון מטבח הסיוע העולמי, שעבר כמה דקות לפנינו, נפגע במכוון בתקיפות אוויריות ישראליות. יחד אתו, ארבעה אנשי מטבח הסיוע העולמי נהרגו כמה קילומטרים מאיתנו. אני עומד כאן היום לא בשבילי אלא בשביל הקולות שמתחת להריסות. בשביל הילדים שהופצצו במיטותיהם. בשביל הרופאים שנהרגו בבגדי הרפואה שלהם. עיתונות עצמאית אסורה בעזה כעת. אבל יש רופאים בינלאומיים. היינו שם. אנחנו עדי ראייה לרצח העם הזה. אנחנו אומרים את האמת. וכן, כוחות צה"ל משקרים לכם. אנשים חפים מפשע נהרגים במספרים עצומים, החל מחובשים ועד לרופאים ואפילו ילדים. בעזה יש כיום את מספר הילדים קטועי הגפיים הגבוה ביותר בעולם ביחס לאוכלוסייה. זה לא יכול לקרות. זה לא קורה אלא אם כן מכוונים במכוון לאזרחים חפים מפשע. לאותם אנשים כמו דאגלס מארי ששואלים בלגלוג, "האם בכלל הייתם שם?" להם אני אומר, כן, דאגלס, היינו שם ולא פעם אחת, לא בשביל צילום או כותרות, אלא כדי להציל חיים, אבל כרופאים אנחנו לא יכולים לשים קץ לרצח העם הזה. כשעבדתי בבית החולים בשנה שעברה, בבית החולים האירופי בעזה, ראיתי כל כך הרבה ילדים עם פצעי כוויות – מאוד כואב. ילדה אחת בשם סמרה, אני זוכר שהייתה בת 5; פצעי כוויות מדרגה שלישית עד העצם. חשבתי שאוכל לעודד אותה עם ממתק, והיא כמו כל ילדה אחרת, חצי מהכיף הוא לפתוח את העטיפה. אבל בגלל ההתכווצויות שהיו לה, עם כוויה מדרגה שלישית, היא אפילו לא יכלה לפתוח את העטיפה. במקום לשים חיוך על פניה, היא הרגישה מתוסכלת. באותו זמן הבנתי שישראל לא רק שרפה את ידיה, אלא גם את החיוך שלה שרפה. זו לא מלחמה. זהו רצח עם. זה אושש על ידי אמנסטי אינטרנשיונל, רופאים ללא גבולות, הקול היהודי לשלום, ובית הדין הבינלאומי לצדק. חבריי הרופאים הקנדים, אל תשתקו. 1,500 עובדי שירותי בריאות נהרגו. זכרו את שמו של ד"ר עדנאן אל-בורש שלא רק שנהרג, הוא נאנס ועונה לפני שנהרג. ד"ר חוסאם אבו ספיה לא הסכים לעזוב את בית החולים עד הסוף. הוא עדיין מוחזק כבן ערובה על ידי הצבא הישראלי. ולא מזמן, ד"ר עלאא אל-נג'אר, רופאת ילדים שעבדה בבית החולים נאצר– תשעה מתוך עשרת ילדיה נשרפו חיים. הם הובאו אליה אחד אחד, והיא אפילו לא יכלה לזהות אותם. לפוליטיקאים שלנו אני אומר, אנא אזרו אומץ לומר את המילים: "ישראל מבצעת רצח עם. הילדים שמתו לפחות ראויים למידה זו של צדק". הטילו אמברגו נשק דו-כיווני. ואסיים בזאת: אין הבדל מוסרי בין הריגת ילדים בתאים או שריפתם חיים בשנתם. שניהם רצח עם. אני מבין ששניהם רעים ושניהם דורשים צדק. תודה.
ד"ר ייפנג ג׳ה
שמי ד"ר ייפנג ג׳ה. אני רופא משפחה. למדתי את השפעת הקולוניאליזם על בריאותם של עמים ילידים במדינת קנדה הקולוניאלית וגם על פלסטינים בפלסטין הכבושה. הייתי בעזה בשנה שעברה כמתנדב רפואי במרפאות טיפול ראשוני במרכז רפיח, וראיתי במו עיניי את השפעות הרעב הכפוי על הילדים שבהם טיפלתי. זהו רעב לחלוטין ניתן למניעה, רעב שהוטל על העם הפלסטיני בעזה על ידי ישראל וגם על ידי בעלות בריתה, אשר מונעות מזון, מים וסיוע רפואי מציל חיים מאוכלוסייה שלמה הנמצאת תחת כיבוש בלתי חוקי ומצור מאז 2007, שכלל גם את המדיניות הישראלית של הגבלת מזון לכמות הקלוריות המינימלית בלבד כדי למנוע תת תזונה, ובכך למעשה החזיקה את כל אוכלוסיית עזה בדיאטה. הקולוניאליזם הזה… השימוש בהרעבה אינו דבר חדש. סר ג'ון א. מקדונלד, ראש ממשלת קנדה הראשון, השתמש בטקטיקה זו כדי לעשות טיהור אתני ולעקור את האוכלוסייה הילידית, הוא אמר שהוא, “גרם להם להישאר ממש על סף רעב”. מוקדם יותר הבוקר הייתי בהפגנה נגד CANSEC התערוכה הבין לאומית המובילה בקנדה לתעשיית ההגנה והביטחון, המנוהלת על ידי CADSI, האיגוד האמריקאי לתעשיות הביטחון וההגנה, קבוצת לובי של תעשיית הביטחון, שחברי הדירקטוריון שלה כוללים מנהלים מחברות המספקות ציוד לצבא הישראלי. אחת החברות שמשתתפות בתערוכה היא Gastops שמפעל הייצור היחיד שלהם נמצא באוטווה. הם היצרן היחיד של חיישני מנוע ספציפיים בשביל מטוסי הקרב F-35. אלה הם מטוסי הקרב שמטילים ברגע זה פצצות של 2,000 פאונד על פלסטינים בעזה. חברות בחצר האחורית שלנו מממנות, מספקות ומזינות את רצח העם הזה. זוהי בעיה שאנו צריכים לפתור. זוהי שותפות שאנו חייבים לשים לה קץ. זוהי אחריותנו לגבי שחרורם הכולל של הפלסטינים שמגיע להם חיים, כבוד וחופש מכיבוש, אפרטהייד ורצח עם. שחררו את פלסטין.
ד"ר דורותיאה גוצ'יארדו
שמי דורותיאה גוצ'יארדו. אני מנהלת ארגון רפואי קנדי ששולח סיוע רפואי ואנשי צוות במסגרת ארגון הבריאות העולמי. אנו כאן היום כדי להזהיר מפני קריסת המערכת ההומניטרית ותפקידה של קנדה בכישלון אכיפת החוקים הבינלאומיים שהיא טוענת שהיא מגינה עליהם. רק אתמול היינו עדים למציאות האכזרית של מה שנקרא "הקרן ההומניטרית לעזה", אשר חשפה את עצמה לא כמאמץ הומניטרי, אלא כמחזה צבאי. פלסטינים מורעבים נהרו לאזור סכסוך פעיל עם הבטחה למזון, רק כדי להיתקל בכוח חמוש, ירי וכאוס. זו לא הומניטריות. זהו שימוש ברעב, פחד והשפלה כדי להפוך אוכלוסייה ללא אנושית. והסבל אינו מקרי. כפי שד"ר מאג׳ד ג׳אבר, רופא פלסטיני בחדר מיון בעזה אמר לי, ואני מצטטת, "בעזה, הרעב אינו תוצר לוואי של מלחמה. הוא משמש כנשק. טיפלתי בילדים שהפכו לעור ועצמות, ומתים לא בגלל מחלה נדירה, אלא בגלל שחסר להם מזון, מים נקיים ופורמולה בסיסית." קנדה מחויבת מבחינה חוקית על פי אמנת ז'נבה להבטיח שהסיוע יועבר בצורה הוגנת ושהגישה לעזרה ההומניטרית תהיה מוגנת. אני קוראת למנהיגינו, ובמיוחד לראש הממשלה מארק קרני, לפעול בהתאם למסר של ספרו שפורסם בשנת 2021 בשם "ערכים: בניית עולם טוב יותר לכולם", בו הוא טוען שעלינו להעמיד את כבוד האדם והמחויבויות המוסריות המשותפות מעל לשווקים, פוליטיקה וכוח. אם הערכים שלנו שווים משהו, חייבת להיות להם משמעות כלשהי כעת בעזה. לכן אנו קוראים לממשלת קנדה לדחות את מודל הסיוע הצבאי, להחזיר גישה מלאה לעזה לאו"ם ולארגונים הומניטריים לגיטימיים, להבטיח שהסיוע יועבר בבטחה, באופן ניטרלי ובכמויות גדולות, ולא באמצעות קבלנים חמושים, ולמנוע מימון קנדי מכל ישות שאינה עומדת בעקרונות הומניטריים אלה. זה לא רק מבחן של המדיניות הקנדית, זה… "מבחן הערכים שלנו". תודה. בתשובה לשאלה: הייתי בעזה. אני דוקטור, לא רופאה. תודה.
קטע של דיון פוליטי בין חבר הפרלמנט לעיתונאים…
שאלה:
אני רוצה להודות לאנשי המקצוע הרפואיים על שיתוף עדויותיהם ואני לא רוצה לשאול שאלה שמעלה טראומה, אבל אני תוהה אם אחד או שניים מכם יכולים לדבר על מה שנשאר איתכם. דיברתם על מה שראיתם בשטח. אני תוהה אם אתם עדיין בקשר עם מישהו, אם יש מחשבה שעולה לכם בראש בלילה – אם מישהו מרגיש בנוח לשתף.
ד"ר שרה ללונדה
יש הרבה סיפורים שחוזרים אליי כשאני חושבת על הזמן שלי בעזה. ואני בקשר מתמיד עם הצוות שהייתי חלק ממנו. התקשרתי למי שהיה הבוס שלי שם כאשר בית החולים הופצץ בעזה. והוא היה שם עם צוות של אחיות. האחיות בשיחת הווידאו הסתכלו לי בעיניים ואמרו, "אנחנו גוועים ברעב." והבוס שלי היה שם. הוא ניסה לארגן את פינוי המחלקה. כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, ארגון פינוי שבו יש מעט מאוד מקומות להתפנות אליהם הוא פרויקט כמעט בלתי אפשרי. והוא נשאר שם כדי לטפל בצוות שלו ושלח את כל שאר האנשים הביתה. אז זה אחד הסיפורים שבאמת נחרטו בי לאחרונה במאי. גם פגשתי מטופל נוסף בחדר המיון. הוא היה חולה מאוד. אחד מבני משפחתו שהגיע אתו לחדר המיון, היה אח בבית חולים אחר והיה איתנו בתא ההחייאה בזמן שניסינו להציל את המטופל. ודאגתי מאוד שהמטופל עומד למות. כשהלכתי לבקר אותו במחלקה, למדתי קצת יותר על חייו. היו לו שישה ילדים. והוא אמר לי, הוא הסתכל לי בעיניים. הוא אמר, "למה הם תקפו אותי? אני גבר. יש לי עבודה. מעולם לא הייתי מעורב בפוליטיקה. אין לי אקדח. למה בחרו בי? והאם הסיפור שלי יגרום לשינוי אם העולם ישמע אותו?" הוא ביקש ממני לספר את סיפורו, אז אני משתפת אותו אתכם עכשיו.
ד"ר ייפנג ג'ה
אני חושב שכמו כל אחד מאיתנו שעבד בעזה, אתה פוגש ומתיידד עם אנשים ונשאר בקשר. אני חושב על מוחמד. אני חושב על עבדאללה. אלה היו נהגי האמבולנס הפלסטינים שהסיעו אותי ואת הצוות שלי בזמן שעבדנו במרפאות, וביקרנו בבית החולים האירופי בעזה כדי לספק תרופות ואספקה. אני בקשר איתם. הם מספרים לי איך הם לא יכולים להאכיל את ילדיהם. כשהייתי שם בשנה שעברה, הם חלקו איתנו את האוכל שלהם – לראות עובדי בריאות פלסטינים כמוהם מביעים את צורת הכבוד והאנושיות הזו למבקרים, לאורחים על אדמתם. הם היו רוצים לעשות יותר. ועכשיו אני לא יודע מה להגיד להם בחזרה. אני לא יודע מה לשלוח להם בהודעה בחזרה כי אנחנו עדים בזמן אמת בשידור חי להשמדתם והשמדתו של עם שלם וקהילה שלמה. אז אני לא יודע מה עוד להגיד להם. אני לא יודע מה עוד להגיד כאן.