ההרס בעזה הוא אסון סביבתי
מאת: אנונימי.ת
בטבע אין גבולות פוליטיים. נחלים, צמחים ובעלי חיים חוצים גבולות בין ישויות מדיניות. בדומה, גם זיהום אוויר, זיהום ים ונחלים, ומחלות מדבקות המועברות במים, כמו כולרה ופוליו או על ידי יתושים, כמו מלריה, קדחת מערב הנילוס ודנגי, לא עוצרים בגבולות פוליטיים. למלחמה יש השלכות חמורות על משאבי טבע חוצי גבולות ומערכות אקולוגיות תומכות חיים באזורנו, וגם על היכולת להיערך לשינוי אקלים ולפתח חוסן אקלימי. עקב המלחמה, רוב המערכות תומכות החיים והתשתיות החיוניות בעזה קרסו, ולקריסה זו יש השפעה נרחבת על בריאות הציבור והסביבה. רוב המערכות תומכות החיים והתשתיות החיוניות בעזה – מים, ביוב, טיפול בפסולת, משק האנרגיה והמערכת האקולוגית – קרסו. לקריסה הזו השפעה נרחבת על בריאות הציבור ועל הסביבה. קריסה זו גם מאיצה את השפעות שינוי האקלים, המהווה גם כך את האתגר המשמעותי ביותר באזורנו בטווח הארוך.
עוד לפני פרוץ המלחמה ב-7.10.2023, כמעט כל המים בעזה היו מזוהמים ולא בטוחים לשתייה. לפני המלחמה מקורות המים העיקריים היו מי תהום, התפלה, ומים מישראל וממצרים. מאז תחילת המלחמה, עקב הפגיעה התשתיות ובעיקר אספקת חשמל, נפסקה התפלת מי ים. הזרמת מים מישראל ירדה משמעותית. יכולות שאיבת מים מבארות נפגעו מאוד בשל קשיי גישה ומחסור בחשמל. כיום קיים מחסור אקוטי במי שתייה בעזה.
צעירים וילדים.ות פלסטינים מסייעים בדחיפת עגלת חמור הנושאת מי שתייה במיכלים שונים. עזה, 12 באפריל 2025. צילום: פאדי ת'אבת (עבור אונר"א)
על אספקת המים בעזה, כמו גם על היבטים נוספים של בריאות הציבור, מאיימת גם העובדה כי החל מתחילת המלחמה מערכות הביוב ברצועת עזה לא מתפקדות. חלק מהביוב מופנה למאגרים שחלקם נמצאים בסכנת קריסה. ישנם איזורים בהם ישנו שימוש נרחב אך לא מספק בבורות ספיגה, שנמצאים אף הם בסכנת קריסה. בנוסף, קיימת זרימה נרחבת של ביוב גולמי על פני השטח בשטחים מאוכלסים, המעלה סיכון מיידי של חשיפה של האוכלוסייה לביוב ושפכים וחשיפה במגע או נשימה לחיידקים ווירוסים. קיים חשש שביוב מבורות ספיגה ומזרימה על פני השטח מחלחל למי התהום שבאיזור עזה נמצאים קרוב מאוד לפני הקרקע, מה שמעלה את הסיכון לזיהום מי שתייה בזיהומים. החשש המיידי הוא זיהומים ביולוגיים. חשש משמעותי נוסף הוא זיהומים כימיים.
העדר טיפול בפסולת מוצקה גורם להצטברות ערימות פסולת אדירות כולל פסולת מסוכנת שמעלה את הסכנה להתפשטות מחלות וחלחול תשטיפי פסולת למי התהום שכאמור קרובים לפני הקרקע. העדר הטיפול בפסולת הוא גורף, כולל בפסולת רעילה, מסוכנת ורפואית. בהעדר ניהול פסולת, שריפת פסולת לא מבוקרת גורמת לזיהום אוויר. בהעדר חשמל, גז או עצים לבישול, חומר בעירה לבישול במחנות הוא פלסטיק. שריפת הפלסטיק גורמת לזיהום אוויר המכיל כימיקלים. בסביבת ערימות הפסולת מסתובבים כלבים משוטטים שעלולים להעביר מחלות.
טונות של פסולת מוצקה הצטברו בסמוך לאזורים מיושבים ברחבי עזה ומהוות סיכון סביבתי ובריאותי קטסטרופלי. עזה, 25 ביוני, 2024. צילום: אשרף עמרה (עבור אונר"א)
אתגר סביבתי משמעותי נוסף הוא פסולת הבניין. רוב הבניינים בעזה נהרסו או נפגעו במהלך המלחמה, וכיום יש מעל 53 מיליון טון פסולת בניין ותשתיות ברצועה. מכיוון שבבניינים רבים היה שימוש באסבסט, באתרי ההריסות קיים אבק אסבסט המהווה חומר מסוכן במיוחד לנשימה. זיהום האוויר הכבד מההפצצות ומשריפת הפסולת מסוכן לבריאות ופוגע בעיקר באוכלוסיות רגישות כמו קשישים, חולים במחלות כרוניות כמו מחלות נשימה ומחלות לב, נשים בהריון, תינוקות וילדים. בין הריסות הבניינים מצויות גם מתכות כבדות ותחמושת שלא התפוצצה. בנוסף, קבורות תחת ההריסות גופות רבות מספור של בני אדם ובעלי חיים.
מעל 53 מיליון טון של פסולת בנייה ותשתיות. הרס שנגרם כתוצאה מהפצצה ישראלית במחנה ג'באליה, רצועת עזה, 16 באוקטובר 2024. צילום: חוסיין ג'אבר (עבור אונר"א)
בתחום האנרגיה, רוב ייצור החשמל נפגע או נעצר, כולל תחנות כוח וגם גנרטורים ופאנלים סולאריים. עקב מחסור בדלק גם התשתיות הקיימות כמעט לא מתפקדות. בהתאם, נפגעו שירותי בריאות וסביבה בסיסיים רבים שדורשים אנרגיה כולל שינוע מים וביוב, איסוף פסולת, וגם שירותי בריאות, חינוך, ותחבורה. מהנתונים האחרונים שעוסקים בתקופה שמיד לפני הפסקת האש שהחלה ב-10 באוקטובר 2025, עולה כי בישול מצריך את כמות האנרגיה הגדולה ביותר במשקי הבית ומהווה אתגר יומיומי. בהעדר תשתיות, השימוש בגנרטורים נרחב, אך אלה אינם אמינים ומזהמים.
בעזה המערכת האקולוגית הייתה ירודה ופגועה גם לפני המלחמה. מאז 2023 כ-90% מהעצים במטעים חקלאיים נפגעו או נכרתו, וכך גם רוב עצי הבר. קיים גם זיהום ים ובאופן כללי המערכת האקולוגית בקריסה.
שינוי האקלים הוא אחד האתגרים הגדולים באזורנו. מעל מאתיים מכתבי העת המובילים בעולם בתחום הבריאות והרפואה הזהירו עוד ב-2021 שינוי אקלים הוא הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת לבריאות הציבור בעולם. המזרח התיכון הוא מוקדה (hotspot) לשינוי אקלים המתאפיין בהתחממות גבוהה מהממוצע העולמי, בשילוב עם מחסור במים, בצורות ואוכלוסיה צפופה. בקיץ 2025 שרר חום כבד בחלקים נרחבים מישראל וכן בעזה. חום קיצוני מהווה סכנה לבריאות וקשור ישירות לעלייה בתמותה ובתחלואה, כולל עלייה בסיכון להתקפי לב, שבץ, מחלות כרוניות ומחלות מדבקות, בעיקר בקרב קשישים, חולים כרוניים, תינוקות וילדים עד גיל 5. מאזן נוזלים שלילי עקב שתייה מועטה מגביר את הרגישות להתייבשות, מכת חום ופגיעה בכליות. ניתן להניח שגם תת תזונה היא גורם סיכון עקב היחלשות כל מערכות הגוף לרבות מערכות ויסות הטמפרטורה. ההגעה למרכזי חלוקת המזון במהלך הקיץ הייתה כרוכה בהליכה של מספר קילומטרים לכל כיוון, מה שהיה מאתגר במיוחד לאוכלוסיות פגיעות, בכל מזג אוויר ובמיוחד בחום קיצוני. בעזה לא נותרו אמצעי הגנה מהחום.
המלחמה הרסה גם את הסביבה החקלאית והטבעית של עזה. דחפור D9R ישראלי וחיילים בעזה, 31 באוקטובר 2023. צילום: דובר צה"ל
אם שינוי האקלים הוא הסכנה החמורה ביותר הנשקפת לעולמנו, כורח ההתמודדות איתו מאפשר לנו, ויש שיאמרו אף כופה עלינו, אפשרויות חדשות ומסגרות חדשות לפעולה. ביולי 2023, בקיץ לפני ה-7 באוקטובר, פורסם דוח שהצביע על אתגר שינוי האקלים כהזדמנות יוצאת דופן לשיתופי פעולה אזוריים, צמיחה כלכלית בת קיימא והזדמנויות אדירות בתחומי הכלכלה, החקלאות, המזון, המים, האנרגיה, והבריאות וגם בקידום יציבות פוליטית אזורית. שינוי האקלים לא עוצר בגלל מלחמות, להיפך. קונפליקטים ומלחמות מחלישים את היכולת להיערך לשינוי האקלים ולבנות חוסן אקלימי. גם אחרי המלחמה, האתגר וההזדמנות נוכחים. במהלך המלחמה האסון הסביבתי והאתגר האקלימי בעזה השפיעו לא רק על הפלסטינים בעזה אלא על כל מי שנמצא בעזה כולל החטופים והחיילים, למשל מים לא ראויים לשתייה והחום הכבד הזיקו לבריאות החטופים, ודווח על חיילים שהתייבשו באופן חמור. ההשפעה על הסביבה והבריאות בעזה היא השפעה שחוצה לישראל. את תוצאותיה נראה גם עשורים קדימה.
עם הפנים לעתיד, בגישת בונים מחדש טוב יותר, build back better, מכון הערבה ללימודי הסביבה בשותפות עם עמותת דאמור הפלסטינית פרסמו לאחרונה הצעה לשיקום טרנספורמטיבי. הגישה בתכנית זו כוללת פתרונות בני קיימא, מבוססי טבע ותשתיות מבוזרות. הגישה מבוססת על שלושה שלבים: ראשית, מענה לצרכים חיוניים ודחופים, כולל גישה לתשתיות מים, סניטציה והיגיינה קריטיות, הקמת מחסות ושירותי חירום וסילוק פסולת. בשלב השני, בניית תשתיות מבוזרות המופעלות על ידי אנרגיה סולארית מתחדשת, כולל תשתיות אנרגיה ותשתיות מים, סניטציה והיגיינה מתאימות באזורים שאינם מחוברים לרשת המרכזית, לצד פיתוח יכולות מקומיות, מנהיגות וחוסן קהילתי וחשיבה משותפת על פתרונות יחד עם השותפים והפעילים בשטח. בשלב השלישי, שינוי עומק טרנספורמטיבי הכולל קידום צדק סביבתי, שיקום אקולוגי, פיתוח חוסן אקלימי והבטחת יציבות פיננסית לתשתיות בנות קיימה בתחומי הסביבה והבריאות. הפעילות של מכון הערבה בעזה בתחומים אלה התחילה עוד לפני המלחמה, ובמסגרתה הוכנסו והופעלו בהצלחה בעזה מספר מערכות מנותקות רשת ובנות קיימא, כולל מערכות הפקת מי שתייה אטמוספריים של חברת watergen, מערכות טיהור שפכים ביולוגי של Lagoona, ביו גז ואנרגיה סולארית. פתרונות אלה יכולים לסייע במענה לצרכי בריאות וסביבה בסיסיים של האוכלוסייה בתחומי מים, ביוב, אנרגיה ובישול, מבלי לייצר זיהומים סביבתיים. סיום המלחמה ושינוי מהותי במציאות הפוליטית בעזה הכרחיים לשמירה על בריאות האדם והסביבה באזורנו בעתיד הקרוב והרחוק.