ללמוד בין ההריסות: מערכות חינוך וחינוך בלתי פורמלי בעזה

שולמית פינצ׳ובר

בחאן יונס, קבוצת ילדים יושבת באוהל. מולם ניצבת מורה צעירה, מחזיקה לוח ומלמדת חשבון. זו אחת מ"כיתות האוהלים" שקמו ברצועת עזה מאז המלחמה. עבור הילדים, כיתה זו אינה רק מסגרת לימודית, אלא גם ההזדמנות הראשונה מזה חודשים לחזור למשהו שמזכיר שגרה. אולם עם בוא החורף, החורף הגשום הזה, רבים מהאוהלים מוצפים, ושגרת הלימודים שוב משתבשת.

גם לפני ה-7 באוקטובר 2023, מערכת החינוך בעזה התמודדה עם אתגרים משמעותיים בעקבות מגבלות מתמשכות על תנועה וגישה לציוד לימודי, נזקים מתקיפות צבאיות קודמות, וצפיפות חמורה. המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר הביאה להשבתה מיידית של מערכת החינוך ברצועת עזה. כל בתי הספר והאוניברסיטאות נסגרו, ורבים מהם שימשו כמקלטים לעקורים. ההפצצות המסיביות הביאו לאובדן חיים כבד ולפצועים רבים בקרב אנשי חינוך ותלמידים. הן גם גרמו להרס נרחב של מוסדות חינוך: בתוך חודשים ספורים יותר מ-85% מבתי הספר, המכללות והאוניברסיטאות בעזה נפגעו או נהרסו כליל, ועד אביב 2025 האחוז הזה עלה לכ-95%. אתרים המשמשים ללמידה בלתי פורמלית, כגון ספריות, מוזיאונים ואתרי תרבות נפגעו אף הם. מעבר להרס הפיזי, כמעט כל ציוד הלימודים (כסאות, שולחנות, לוחות וספרי לימוד) אבד: מה שלא הושמד בהפגזות, הפך בלית ברירה לחומר בעירה להסקה ובישול במהלך המצור. עד תחילת 2026 יותר מ־15,553 תלמידי בית ספר ו־701 אנשי חינוך נהרגו, ויותר מ־23,411 תלמידים ו־3,015 מורים נפצעו. 658,000 ילדים בגיל בית ספר ו־87,000 סטודנטים להשכלה גבוהה נותרו ללא גישה למסגרות חינוכיות פורמליות.

 

ב-19 בינואר 2025 נכנסה לתוקף הפסקת אש שסיימה 15 חודשי לחימה רצופים. גורמי חינוך מקומיים ובינלאומיים נערכו מיד להשבת הילדים לשגרת לימודים. בסיוע האו"ם, הוכרז על פתיחת שנת לימודים חדשה בעזה ב-23 בפברואר 2025, לראשונה מאז פרוץ המלחמה. במהלך תקופה זאת של הפסקת האש, ארגוני סיוע החלו ביוזמות "חזרה ללימודים" . כך למשל, אונר״א (סוכנות האו"ם לפליטים פלסטינים) גיבשה תוכניות לימוד גמישות, המשלבות למידה מרחוק ולמידה במרחבים ארעיים, כדי להקיף גם את מאות האלפים שלא יכלו לחזור לבית ספר פיזי. בפועל, רק חלק קטן מבתי הספר חזרו לתפקד: עד סוף פברואר 2025 נפתחו מחדש רק 165 בתי ספר ציבוריים ברחבי הרצועה. התלמידים למדו במשמרות, בכיתות ארעיות, ללא חשמל, ללא מים זורמים, ולעיתים אף ללא כיסאות ושולחנות, כשהם יושבים באוהלים או בחדרים הרוסים למחצה. ואז, חודש אחרי, ב-18 במרץ 2025, הפרה ישראל את הפסקת האש; המלחמה חזרה ושוב קטעה את שגרת הלימודים השברירית. גם מאז סיום המלחמה הפורמלי ב-10 באוקטובר 2025, הלחימה ממשיכה, והתשתיות לא מאפשרות חזרה מלאה ללימודים.

בתוך מציאות של קטיעה מתמשכת, חוסר יציבות ואובדן מסגרות, היכולת לייצר נקודות אחיזה של יציבות, או "גשרים של ודאות" היא חיונית. גשרים אלה אינם מבטלים את הטראומה או את אי הוודאות, אך הם משחזרים תחושת זמן, סדר ומשמעות: שעה קבועה ביום, פעילות מוכרת, דמות חינוכית יציבה. עבור ילדים, רצפים כאלה יוצרים מסלול בטוח, גם אם צר ושברירי, שמחבר בין מה שהיה לבין האפשרות של עתיד שניתן אולי עדיין לדמיין.

 

בתוך הכאוס הזה, התרחבו יוזמות חינוך בלתי־פורמליות כתגובה קהילתית והומניטרית לצרכים המיידיים של ילדים. ארגונים מקומיים ובינלאומיים מקימים מרחבי למידה חלופיים, מפעילים תוכניות לימוד גמישות, ומשלבים פעילויות פסיכו־חינוכיות שמטרתן לא רק הקניית ידע, אלא גם תמיכה רגשית ושיקום תחושת המשמעות. חלק מהמסגרות הוקמו ללא כל תשתית או תמיכה רשמית, המבקשות לשמר רצף לימודי ורגשי בתוך מציאות של עקירה.

סיפורה של מהא (שם בדוי), מורה בעזה, עמה שוחחתי בפברואר 2026, ממחיש את הניסיון הבלתי פוסק לקיים מסגרות חינוכיות גם לאחר קריסת המערכת הפורמלית. מהא, אם לשני ילדים, שאיבדה במהלך המלחמה את בעלה, את אחיה, את ביתה ואת בית ספרה, מתנדבת כמורה בבית ספר שהוקם עבור ילדים עקורים החיים באוהלים. בית הספר משרת כ-540 תלמידים בגילאי 6–12, המחולקים לשני משמרות, כאשר ארבעה מורים אחראים על כ-130 ילדים בכל משמרת.  מהא תיארה כיצד העבודה החינוכית נמשכת למרות האובדן הכבד: "מן העומק של הכאב נולדת התקווה. אני אוהבת מאוד את מקצוע ההוראה. אני מוצאת את עצמי כשאני בין הילדים. אני מרגישה חזקה, ושביחד אנחנו נלחמים בכל העוול שאנו חיים בו, דרך התמימות שלהם". התנאים החומריים קשים ביותר. לרוב, לכל ילד יש מחברת ועט בלבד, בשל מחסור ועלויות גבוהות של כלי כתיבה. במקומות לימוד רבים חסרים שולחנות וכיסאות; ילדים יושבים על הקרקע וכותבים כאשר הדף מונח על הרצפה. החינוך אינו נתפס רק כהוראה אקדמית, אלא כמרחב של הישרדות וייצוב נפשי. לדבריה: "כשילד קטן מגיע לשער בית הספר עם פתק קטן שכתוב בו 'אני אוהב אותך' ומחבק אותי, אני מרגישה שאנחנו נהיה בסדר, כי אנחנו נושאים בתוכנו אהבה עבורם ומתנגדים יחד לכל מה שחווינו".

דוגמה נוספת לכך היא פעילות The Edward Said National Conservatory of Music – Gaza Branch, שממשיכה, גם בתנאי חירום קיצוניים, להפעיל מסגרות מוזיקליות לילדים, לאחר שבית הספר למוזיקה בעזה הופצץ וכמה מתלמידיו נהרגו. שיעורי הנגינה, השירה והפעילות הקבוצתית במרחבים מאולתרים, הקונסרבטוריון מספק לילדים לא רק חינוך מוזיקלי, אלא מרחב של ביטוי, וויסות רגשי וחיבור לזהות ולתרבות. בסרטון של הקונסרבטוריון מדצמבר 2025 רואים חבורת ילדות, עומדת על האדמה, בין בניינים ארעיים, ושרה שירי חג, עם מורה המנצח עליהן. בסרטון אחר ניתן לראות חבורת ילדים וילדות באודישן למקהלה של הקונסרבטוריון, משתוקקים ללמוד ולשיר. סרטונים קצרים אלו מהווים עדות לכוחו של חינוך בלתי־פורמלי כעוגן של חוסן בתוך מציאות של הרס מתמשך.

מיזם מספרי הסיפורים "חכּאיה" של מכון תאמר לחינוך קהילתי מייצר גם הוא מסגרת לא פורמלית של למידה ועיבוד הטראומה. במהלך המלחמה נשלחו מספרי סיפורים מקצועיים אל מרכזי העקורים ואל שכונות הרוסות, כדי להפגיש קבוצות ילדים עם סיפורים ומשחקי דמיון. מספרי הסיפורים בעזה, שבימים רגילים היו מספרים אגדות עם וסיפורי מורשת, התאימו את התכנים למציאות החדשה: “בעבר נהגנו לספר לילדים סיפורים על החלומות שלהם, על השאיפות שלהם, על עצמם. ילד היה יכול לשוט בתוך סיפור, כשם שהוא שט בתוך עולמו הפנימי. עכשיו הכול השתנה. אנו נאלצים לדבר על חומרי נפץ, על מוקשים, על חפצים מוזרים. אלה הפכו לחלק מהסביבה היומיומית של הילד, והסיפורים הפכו לאמצעי להזהיר אותם מפני מוות.” כך מתארת אשג׳אן אבו־עובידאללה, אחת המספרות הצעירות שהחלה להעביר סדנאות לילדים עקורים. פעילויות סיפוריות אלו מאפשרות לילדים לעבד את החוויות שעברו באופן עקיף, לבטא פחדים ותקוות, וגם פשוט לזכות בשעה של הפוגה ילדותית מהמציאות הקשה.

 

ארגונים כמו יוניסף, Save the children, מפעילים גם למידה מרחוק. תוכניות אלו כוללות שיעורים מוקלטים, תרגולים בחוברות והדרכות להורים כיצד לסייע לילדיהם בלמידה, במטרה למנוע פיגור לימודי בקרב דור שלם. יחד עם זאת, היעדר תשתיות תקשורת יציבות, הפסקות חשמל ממושכות ומגבלות על הכנסת ציוד לימודי (כמו מחשבים, ספרים ועפרונות) לרצועה מקשות על הרחבת הלמידה המקוונת.

בנוסף, מאחר שעשרות אלפי ילדים נותרו ללא הורים או בית בעזה, בחודשים האחרונים קמו יוזמות של כפרי ילדים ומרחבים חינוכיים תומכים שמטרתם לשחזר שגרה ולתת מסגרת יציבה לילדים אלו. אחד מהמרחבים הבולטים הוא כפר שנוצר בדיר אל־בלח בשם "אקדמיה של תקווה" שמאכלס כ-600 ילדים שאיבדו את הוריהם, ומספק להם לא רק מגורים אלא גם טיפול יומיומי, ארוחות חמות, שירותי בריאות פיזית ונפשית ופעילויות חינוכיות ותרבותיות שמחזירות את הילדות והלמידה ללב חייהם לאחר שנים של מלחמה וחוסר ביטחון. בדומה, ארגון SOS Children’s Villages שפעל בעזה עוד לפני המלחמה, המשיך לפעול גם אחרי הריסת כפר הילדים שלו ברפיח והקים מענה חירום בחאן יונס שבו ילדים חיים, מקבלים תמיכה רגשית וממשיכים ללמוד במסגרת יומיומית. עם תחילת 2026, לצד הייאוש העמוק, מסתמנים ניצנים קטנטנים של תקווה: כ-40 ארגוני חינוך שונים פועלים כיום בעזה, ומנסים להעניק לילדים מסגרת כלשהי: לימודית, רגשית או חברתית. עם זאת, היקף המענה עדיין מצומצם: יוניסף למשל, מצליחה להגיע רק לכ-20% מהילדים, וגורמי או"ם מזהירים כי שיקום מלא יצריך זמן ומשאבים עצומים. גורמי חינוך בינלאומיים מזהירים מפני “דור אבוד” של ילדים, שמפגרים הרחק מאחור בהשכלתם ובכישוריהם עקב קטיעת לימודיהם, וגורמי בריאות הנפש מדגישים כי אובדן המסגרת הלימודית מחריף את הטראומה הנפשית של הילדים. חינוך בעזה בעת מלחמה ולאחריה אינו רק מאבק על ידע, אלא על רצף, זהות ותקווה. כפי שתיאר לאחרונה ג׳ונת׳ן קריקס, דובר יוניסף: "גם כשההורים רעבים וגרים באוהלים […] השאלה הראשונה שהם שואלים היא מתי יחזור החינוך". בתוך מציאות של שבר מתמשך, המסגרות החינוכיות, גם כשהן חלקיות וזמניות, מציעות לילדים נקודות אחיזה ומשמעות. המשך קיומן וחיזוקן של יוזמות חינוכיות הוא תנאי בסיסי לאפשרות של עתיד אחר עבור הילדים החיים בעזה, ואחריות זו אינה יכולה להיוותר בידי ארגוני סיוע בלבד, אלא מחייבת מענה מתואם, יציב וארוך טווח של הקהילה הבינלאומית.

 

ד”ר שולמית פינצ’ובר היא חוקרת ומרצה בתחום הגיל הרך, התפתחות, יחסי הורים ילדים ומערכות חינוך ובריאות לילדים ומשפחות. 

 

לקריאה נוספת

 

Hussein, A., Wong, S., & Bright, A. (2024). History and impact of Israeli siege and attacks on education in Gaza, Palestine. In Oxford Research Encyclopedia of Education

Iriqat, D., R. Alousi, T. Z. Aldahdouh, A. AlDahdouh, I. Dankar, D. Alburai, M. Buheji, and A. Hassoun. 2025. “Educide amid Conflict: The Struggle of the Palestinian Education System”. Quality Education for All 2 (1): 83–101.