רעב בעזה, בהתבסס על נתוני ישראל
דני גליק
במאמר זה אני מתכוון לבסס את הטענה שישראל הרעיבה במכוון את העזתים (עד למועד איסוף הנתונים בסוף יולי 2025). בשונה מהמסמך שבליבת אתר זה, המסתמך על מגוון מקורות פלסטינים ובינלאומיים, אבקש לבסס כאן את טענת ההרעבה בהסתמך על מקורות ישראלים בלבד, ובמיוחד נתונים של מערכת הביטחון.
במאמר זה אבסס את האמיתות הבאות: נכון לסוף יולי 2025, יש רעב קשה ברצועת עזה; ישראל הרעיבה את רצועת עזה באופן מכוון; כמו בפעמים הקודמות בהן ישראל הרעיבה את העזתים, היא עצרה בגלל לחץ בינלאומי; אין ראיות לכך שחמאס גורם לרעב ברצועה, אך יש ראיות ברורות לחלקה של ישראל ביצירתו.
בנוסף לכך, עיתון "הארץ", עיתונים בינלאומיים, גורמים מקצועיים בינלאומיים וגופי רפואה פלסטיניים מקצועיים התבררו כאמינים בדיווחים על המצב ברצועה, הרבה יותר מאשר תקשורת המיינסטרים הישראלית, הצהרות מערכת הביטחון וממשלת ישראל. הצהרות גורמים לא מקצועיים באו"ם, כמו מזכ"ל האו"ם, לא תמיד היו אמינות.
בעקבות לחץ בינלאומי משמעותי, ב-27 ביולי החלה ישראל להתיר כניסת מזון מעבר למינימום הנדרש, כדי להקל על הרעב שנוצר.
בסוף יולי 2025, היה רעב קשה ברצועת עזה.
הראייה החשובה ביותר לרעב, שכל הצדדים (וגם דובר צה"ל) מסכימים עליה, היא שאנשים מסכנים את חייהם עבור שק קמח, יום יום, במשך כמה חודשים.
ראייה חשובה נוספת היא מחירי המזון ברצועה, אשר מעידים על הרעב הקשה. כך, למשל, לפי מחקר ישראלי שפורסם בעיתונות בארץ, ואף בידי עיתונאי מרכזי שהוא תומך נלהב של ממשלת ישראל, מחירו של שק קמח בן 25 ק"ג הגיע בסוף יולי ל-2,500 עד 5,000 ש"ח, משכורת ממוצעת של חודשיים עד חמישה חודשים עוד מלפני המלחמה.
גם אם חלק קטן מהתמונות של ילדים רעבים בעזה הם של ילדים חולים במחלות רקע, הרי זה משום שהילדים הללו הם פגיעים יותר מאחרים. אין פירוש הדבר שרק הילדים האלה נפגעים מההרעבה, ובוודאי אין זה מעיד על כך שאין הרעבה. גם אם יש תמונות של ילדים שהם עור ועצמות, ולידם בני משפחה אחרים שנראים פחות כחושים, זה לא אומר שאין רעב: לילדים יש בדרך כלל מעט רזרבות והם מגיעים ראשונים למצבים קשים של רעב.
תמונות של אוכל בשווקים ובתי קפה פתוחים אין משמעם שאין רעב: אפילו בגטו ורשה יש תמונות של דוכנים למכירת מזון לצד תמונות מאותו יום של אנשים גוועים ברעב על המדרכה. כשנוצר מחסור במזון, העניים והחלשים מתקשים להשיג מזון הרבה יותר מהחזקים. יתר על כן, בשל תנאי הלחימה, וביתר שאת עם תחילת פעולתה של "הקרן ההומניטרית לעזה" (GHF), חלוקת המזון ברצועת עזה אינה אחידה, כך שרעב באזור אחד יכול להתרחש במקביל להימצאות מזון מספק באזור אחר. מכיוון שאפשרות התנועה ברצועה מוגבלת מאוד בגלל הלחימה, קשה להעביר מזון בין אזורים שונים ברצועה.
הרעבתה של רצועת עזה היא מכוונת
לפי נתוני מערכת הביטחון, ב-2 במרץ 2025 ישראל עצרה כליל את העברת המזון לרצועה. היא חידשה אותה רק במהלך חודש מאי, באופן חלקי דרך "הקרן ההומניטרית לעזה" (GHF), אשר מחלקת מזון בארבעה מרכזי חלוקה, הממוקמים מספר קילומטרים מחוץ לריכוזי אוכלוסיה.
מומחים וגורמים מקצועיים בינלאומיים העוסקים בסיוע הומניטרי הזהירו כבר באמצע מאי שמדובר במתווה חלוקה הרסני, מכמה סיבות: בהתאם לתיכנונה של מערכת הביטחון, חלוקת המזון מתבצעת הרחק מאזורי המגורים, ולכן התושבים נדרשים ללכת מרחקים גדולים מאוד בשטחי לחימה (חשופים הן לתקיפות הצבא והן לביזה של חבילות סיוע מצד חמושים); החלוקה לא מתבצעת לפי משפחות או רשימות זכאות, וכך החזקים ביותר יכולים לקחת יותר מזון מהנדרש להם; לעומת זאת, נכים, פצועים, חולים וקשישים יתקשו מאד להשיג כך מזון. פירוש הדבר שגם לו היתה מועברת כמות מזון מספיקה בממוצע, מתווה זה היה גורם לרעב אצל חלק מתושבי הרצועה. אבל בפועל, כמויות המזון הכוללות המועברות לרצועה הן קטנות מהמינימום הנדרש.
כדי להיווכח בכך, אפשר להביט במחקר של בכירים ממשרד הבריאות הישראלי עם חוקרים ישראלים נוספים. במחקר זה, מנתחים החוקרים את כמויות המזון שיש להעביר לרצועה בכל חודש כדי להשיג את המינימום הנדרש לפי המקובל במקרי סיוע הומניטרי. מהמחקר עולה, שכמות של מעל 50 אלף טון מזון לחודש (כפי שהמשקל מחושב לפי דיווחי מערכת הביטחון) מהווה מינימום.1מחקר, 68 אלף טון מזון לחודש הם פי 1.5 מהמינימום הנדרש להאכלת תושבי הרצועה, שהוא לפיכך כ-45 אלף טון מזון בחודש. אבל הם גם מעריכים שכמויות המזון נטו נמוכות בכ-15% (ואף יותר) מהכמויות המועברות המדווחות, אשר כוללות אריזות וכיו"ב, ולכן למעשה נדרשים מעל 50 אלף טון מזון בחודש. למעשה, מקובל להניח שבזמן מלחמה נדרשת כמות קלוריות גדולה אף מהמינימום המקובל, בגלל פציעות, הצורך לנוע ממקום למקום, וכיו"ב. ואולם, מאז אמצע מאי עד 26.7 הועברו לפי דיווחי מערכת הביטחון כ-40 אלף טון מזון בחודש בלבד, כפי שניתן לראות בגרף שלהלן. רק החל מה-27 ביולי היה שיפור משמעותי בהעברת המזון.
פירוש הדבר הוא שלפי נתוני מערכת הביטחון, במשך חודשיים וחצי לא הועבר כלל מזון לרצועת עזה, ובמשך חודשיים וחצי נוספים הועבר מזון בכמות שהיא משמעותית מתחת למינימום הנדרש.
טענה המושמעת כנגד ניתוחים כאלה היא, שנותר ברצועה מספיק מזון שנאגר בעבר, ולכן מחסור בהעברת מזון לרצועה לא אמור ליצור רעב. ואולם, מעולם לא הוצגו ראיות להצטברות מזון בכמות מספקת. לאחר שנתיים של מלחמה, שבמהלכן אחוז גבוה מאוד של המבנים ברצועה נפגע ולאורך תקופות ארוכות היה מחסור משמעותי בהעברת מזון לרצועה, קשה להניח שנותרו מחסני מזון משמעותיים לאורך זמן. הדברים נכונים גם לגבי מזון שנאגר במהלך הפסקת האש האחרונה (ינואר-פברואר 2025), וסביר להניח שבמהלך אותם חודשיים וחצי לאחר הפסקת האש שבהם לא הועבר כלל מזון (מרץ עד מאי 2025) מוצו המאגרים הללו. גם על פי הערכת צה"ל ובכירים ישראלים, המזון במחסנים היה צפוי לאזול במהלך מאי 2025.
לאור כל זאת, כל הגורמים הרלוונטיים במדינת ישראל – ראש הממשלה, הממשלה כולה, צמרת צה"ל, מתאם הפעולות בשטחים ואף בכירי משרד הבריאות – ידעו (או היו אמורים לדעת) שמתווה חלוקת המזון יביא לרעב, ומכאן שהגורמים השותפים להחלטה הביאו לרעב במכוון. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההתבטאויות השגורות בקואליציה ובתקשורת התומכות בהרעבה, אפילו של ילדים.
זו לא הפעם הראשונה שבה ישראל מרעיבה את העזתים. בכל הפעמים ישראל עצרה בעקבות לחץ בינלאומי.
במחקר המוזכר לעיל של חוקרי בריאות ישראלים, מוצגים נתוני מערכת הביטחון לפיהם בינואר-פברואר 2024 הועברו רק כ-100 טון מזון לצפון הרצועה, והתגוררו בה אז בין 150 אלף ל-300 אלף אזרחים, כלומר בין 7% ל-14% מכלל תושבי הרצועה. לפי המחקר, נדרש מינימום של מעל 50 אלף טון לחודש להאכלת כלל הרצועה, ולכן מעל 3500 עד 7000 טון לחודש להאכלת צפון הרצועה באותה תקופה. כלומר, כמות המזון שהועברה במשך חודשיים היתה קטנה פי 70 עד 140 מהמינימום הדרוש. לפי צה"ל, תקופה זו באה לאחר הכרעת הכוח הצבאי של חמאס בצפון הרצועה, אבל לא בשאר הרצועה – משמע, ההרעבה של הצפון דווקא הייתה החלטה של ממשלת ישראל, ללא קשר לפעולות חמאס בשטח. לפי פרסומים ישראלים, תקופת הרעבה זו הסתיימה רק לאחר לחץ אמריקאי.
תקופת הרעבה נוספת הייתה באוקטובר-נובמבר 2024 בכלל הרצועה. ממבט בגרף דלעיל של נתוני מערכת הביטחון (מתאם הפעולות בשטחים), ניתן לראות שגם בתקופה זו כמות המזון שהגיעה לרצועת עזה הייתה נמוכה משמעותית מהמינימום הנדרש של מעל 50 אלף טון בחודש. לפי פרסומים ישראלים, מחסור זה נוצר במסגרת התוכנית למצור כולל על צפון הרצועה והמחשבות על יישום "תוכנית האלופים" – וככל הנראה גם ניסיון ליישמה בפועל. גם בפעם ההיא ישראל חזרה להעביר כמויות מזון גדולות יותר בעקבות לחץ בינלאומי, ובפרט איום אמריקאי באמברגו.
גם תקופת ההרעבה הנוכחית, שתוארה לעיל, הסתיימה בגלל לחץ בינלאומי: התקופה החלה עם קריסתה של הפסקת האש בתחילת מרץ 2025, כאשר עד אמצע מאי לא הועבר מזון כלל – שוב, לפי נתוני מערכת הביטחון – אם כי בתחילת התקופה לפחות נותר בחלקים גדולים מעזה מזון מתקופת הפסקת האש בינואר-פברואר 2025. גם בפעם זו, ישראל חזרה להעביר מזון לרצועה בעקבות לחץ בינלאומי, בפרט של טראמפ – אם כי העברת המזון מאז נעשתה כאמור בחלקה במתכונת של "הקרן ההומניטרית לעזה" (GHF) ובהיקף חלקי ומוגבל מאוד עד כמעט סוף יולי. ישראל הגדילה את כמויות המזון בשבועות האחרונים (החל בסוף יולי 2025) לאחר לחץ בינלאומי, לרבות לחץ אמריקאי.
אין ראיות לכך שחמאס יוצר רעב ברצועה.
הטענה השגורה בישראל, כאילו השתלטות של חמאס על המזון מוכיחה כי הוא מרעיב את האוכלוסיה, או כאילו מדובר ב"גניבה", היא שגויה: חמאס (ככל שהוא עדיין מסוגל לשלוט) הוא הממשלה בעזה, ולכן אך טבעי שינסה לשלוט בחלוקת המזון שם, בין השאר גם כדי למנוע ביזה בידי כנופיות וכדי להבטיח חלוקת מזון הוגנת. בניגוד לטענת ישראל, פרסומים ישראלים מתארים מקרים בהם חמאס יורה על בוזזי מזון,2 המחסן המוזכר בכתבה שבקישור הוא של האו"ם, ולא של חמאס. ולא על אזרחים שבאים לקחת מזון באופן מסודר.
בכל פעם שבה חמושים שודדים מזון ברצועת עזה, הם מוצגים בתקשורת הישראלית כאנשי חמאס, ללא ראייה שאכן מדובר באנשי חמאס ולא בכנופיות חמושים אחרות. בכל אסון הומניטרי, מי שחמוש בנשק אוכל טוב יותר מאשר מי שאינו חמוש. גם לפי פרסומים ישראלים השלטון בעזה מעורער וכנופיות חמושים שונות שולטות באזורים שונים, כאשר חלקן מזדהות עם חמאס ואחרות לא, וחלקן נתמכות בידי ישראל. העובדה שכנופיות אלה שולטות במזון באזורים מסוימים ואוכלות טוב יותר משאר האוכלוסייה היא משהו שאפילו הנהגת חמאס לא יכולה למנוע, בין אם היא רוצה בכך ובין אם לאו. למעשה, המחסור במזון שיצרה ישראל, והרס מנגנוני השלטון של חמאס בידי ישראל, מסייעים שניהם לביזת מזון בידי כנופיות כאלה.
בנוגע לטענה בדבר גניבת מזון שיטתית בידי חמאס, בכירים בצה"ל הודו לאחרונה שאין ראיות לכך, הודאה שקיבלה אישוש מצד הממשל האמריקני. גם מסמכים שצה"ל הציג בנושא מראים שהרוב המוחלט של הסיוע לא נלקח בידי חמאס.
בנוסף לכך, הטענה המרכזית המושמעת מצד בכירים ישראלים בעניין השתלטות חמאס על מזון, אינה שהוא הורס או אוגר את המזון ללא שימוש, אלא שהוא מחלק אותו לאוכלוסיה (וכך מחזק את שלטונו), או מוכר אותו (וכך מרוויח כסף). צה"ל טוען שחמאס מוכר את המזון או מאכיל באמצעותו את אנשיו. דרכי פעולה אלה אינן גורמות למחסור במזון, אם מחסור קשה אינו קיים מלכתחילה.
פרופ' דני אורבך, שפירט את טענות ישראל בנושא, הציג ראיות לא רלוונטיות כהוכחה ל"גניבת הסיוע בידי חמאס" – למשל, את הימצאותן של קופסאות מזון מהאו"ם בידי אנשי חמאס האוכלים מהן. האמת היא שכל אדם ברצועה – גם אם הוא במקרה איש חמאס – מקבל מזון מידי האו"ם, כאשר יש חלוקת מזון לכלל האוכלוסיה.
דיווחים בישראל על "מחסני מזון מלאים של חמאס" אינם תואמים את התקופות ואת המקומות שבהם, לפי דיווחי האו"ם, התפתח רעב קשה במיוחד. גם כאשר חיילים מספרים על מחסני מזון שראו, או מפיצים סרטונים אודות מחסני מזון, הדבר יכול להעיד רק על המקום ועל הזמן שאודותיהם נמסרו העדויות, ולא על התפתחותו של רעב במקום אחר, או בזמן אחר.
גם דיווחי האו"ם אודות הרעב הקיים בפועל בשטח תואמים את ההנחה שישראל, ולא חמאס, גורמת לרעב. כפי שיפורט להלן, דיווחים אלה תואמים סימנים אחרים מהמצב בשטח, המוסכמים גם על צה"ל, אודות שיאי הרעב ברצועה. באפריל 2025, חודש לאחר קריסת הפסקת האש, ישראל אמנם לא אפשרה העברת מזון, אבל היה זה לאחר חודשיים של הפסקת אש שבה הועבר מזון רב לרצועה. לפי דיווחי האו"ם, בתקופה זו היתה הקלה במצב הרעב ברצועת עזה לעומת התקופה שלפני הפסקת האש. פירוש הדבר, שלתושבי הרצועה ככלל היתה גישה למחסני המזון שבהם נצבר מזון בזמן הפסקת האש, הפסקת אש שבמהלכה לחמאס היה חופש פעולה יחסי. לשם השוואה, התפתח רעב קשה דווקא בינואר-פברואר 2024 בצפון הרצועה, מיד לאחר שחמאס נפגע שם צבאית קשה מאוד ונסוג למנהרות בלבד (והאזור היה בפועל תחת שליטת ישראל).
הראיות מצביעות על ישראל, ולא על חמאס, כגורם לרעב. זאת משום שיש התאמה בין התקופות שבהן היה רעב חמור במיוחד, לבין תקופות שבהן ישראל הרעיבה את הרצועה, בכך שלא אפשרה העברת מספיק מזון. ואכן, שתי תקופות השיא של הרעבת הרצועה בידי ישראל לפי נתוני מערכת הביטחון, בינואר-פברואר 2024 בצפון הרצועה ובמרץ עד יולי 2025 בכל הרצועה, תואמות לא רק את שיאו של הרעב לפי דיווחי האו"ם, בסופן של תקופות אלה, אלא גם אירועים ידועים שדווחו אף בידי צה"ל ואשר מעידים על רעב קשה: בסופה של התקופה הראשונה, בפברואר 2024 בצפון הרצועה, התחולל אסון הסיוע ההומניטרי ברחוב א-רשיד בעזה, כאשר התקהלות עצומה סביב משאיות סיוע הובילה לפאניקה ולירי לעבר המתקהלים, ובסופו של דבר לעשרות הרוגים. בחלקה האחרון של התקופה השניה, ביוני-יולי 2025, אלפי פלסטינים סיכנו את חייהם כדי להשיג מזון יום אחר יום.
ניתוח של אמינות מקורות המידע, בהתבסס על נתוני ישראל
אמינות גופי התקשורת:
ככלל, גופי התקשורת המרכזיים בישראל, מלבד עיתון "הארץ", נמנעים מדיווח על הרעב ברצועה. כאשר נמסר דיווח כזה, מדובר כמעט תמיד ב"טענות לרעב", ולא נאמר שרעב אכן קיים. כמו כן, האחריות לרעב מיוחסת לחמאס. כלומר, הרוב המכריע של העיתונאים בישראל משתתפים בהכחשת מדיניות ההרעבה הישראלית. לאחרונה פורסמו פרטים אודות הצנזורה העצמית בנושא בערוץ 12, בין השאר בטענה שפרסומים בנושא יגרמו ל"דה-מורליזציה".
ניתן למצוא דוגמאות לכך אפילו בקרב עיתונאים שנחשבים רציניים. כך, למשל, מיד אחרי פירוט אודות אזרחים עזתים שנהרגים בדרכם לקבל מזון (פירוט אשר במשתמע מאשש את קיומו של רעב ברצועה), דיווח נדב אייל על מסמך שכתב פרופ' דני אורבך עם מספר שותפים, לפיו כביכול "אין בסיס לטענת ההרעבה נגד ישראל". זו אכן טענתם של כותבי המסמך, שהתמקדו בסתירת דבריו (שהיו אכן שגויים) של מזכ"ל האו"ם על הצורך ב-500 משאיות סיוע יומיות לעזה. אלא שבאותו מסמך עצמו מודים אורבך ושותפיו שישראל הרעיבה במכוון את תושבי הרצועה הן בצפונה בינואר-פברואר 2024 3מתוך המסמך: "מסיום הפסקת האש בדצמבר 2023 ועד למרץ 2024… נמנעה או עוכבה כניסת שיירות סיוע רבות לצפון הרצועה…" כמו כן מודים מחברי המסמך כי ככל הנראה "הייתה ירידה מרמת התזונה המומלצת במשך שבועות ספורים". והן בכל הרצועה ממרץ עד מאי 2025.
חשוב לציין, כי בניגוד לשאר עיתונות המיינסטרים הישראלית, דיווחים בעיתון "הארץ" ובעיתונות בינלאומית הנחשבת אמינה, תואמים ברובם את העובדות שהצגתי לעיל. זאת אף שהעובדות שהצגתי מבוססות על נתונים מספריים יבשים שמערכת הביטחון עצמה מספקת, ובמידה פחותה על דיווחיה של עיתונות המיינסטרים עצמה (בעיקר כאשר היא מצטטת גורמי ביטחון ישראלים).
אמינותם של גורמי מקצוע בינלאומיים ופלסטיניים:
נתונים שמקורם באנשי רפואה מערביים ונתונים של האו"ם תואמים את הפער בין כמות המזון שישראל מעבירה, כפי שזו מדווחת בידי מערכת הביטחון עצמה, לבין צרכי האוכלוסייה לפי בכירי משרד הבריאות הישראלי.
נתוני הרעב המדויקים ביותר של האו"ם הם אלה של ה-IPC, פרויקט מתמשך של האו"ם שעוקב אחר רעב ברחבי העולם. ברצועת עזה, נתונים אלה מבוססים במידה רבה על דיווחים של אחיות מקומיות שבודקות ילדים. לאור התאמתם הגבוהה של הנתונים הן למה שמוסרים אנשי רפואה מערביים והן לנתונים של ישראל עצמה, יש להסיק כי אלה הם נתונים אמינים יחסית. יש לציין שהגורמים הללו אינם מדווחים רק כאשר יש החמרה במצב, אלא גם בתקופות אחרות של שיפור במצב – שבאו לאחר שישראל אפשרה כניסה של יותר מזון.
עוד יש להעיר כי בניגוד לנתונים על המצב הקיים, תחזיות הרעב של ה-IPC היו לעיתים חמורות ממה שאירע בפועל, משום שהן הסתמכו על ההנחה שכמויות המזון המוכנסות לא ישתנו; בפועל, במקרים הללו, ובתגובה לאזהרות וללחץ בינלאומי, ישראל הכניסה יותר מזון לאחר שפורסמו התחזיות.
יתר על כן, ה-IPC ורופאים מערביים דיווחו על רעב חמור בשתי תקופות במיוחד. כפי שראינו לעיל, אלה הן תקופות שבהן פלסטינים סיכנו את חייהם כדי להשיג מזון גם לפי צה"ל – מה שמקנה אמינות רבה לטענות על רעב בשטח.
אמינות צה"ל וכלל מערכת הביטחון:
מערכת הביטחון הונתה את הציבור באשר להרעבה ברצועת עזה, לעיתים קרובות על ידי סילוף והסתרה של מידע. דוגמה לאופן פעולה זה ניתן לראות בתגובתה להרעבה של צפון רצועת עזה בינואר-פברואר 2024 ממרץ אותה שנה, אז הוציאה דו"ח לתקשורת לפיו צה"ל ומתאם הפעולות בשטחים מבטיחים הגעה של מספיק מזון לרצועה, וזאת בניגוד גמור למדיניות בשטח של מניעת העברת הסיוע בחודשיים שלפני כן. דו"ח זה הוצג בתקשורת הישראלית כ"הפרכה" לדו"ח האו"ם וכ"הוכחה" לכך שישראל אינה מרעיבה את עזה. בפועל, אין בנתוני הדו"ח שפורסמו שום התייחסות לכמות המזון שהוכנסה לצפון הרצועה בינואר-פברואר, התקופה אליה התייחסה הביקורת של האו"ם, אלא לחודש מרץ בלבד.
בעתירות ארגוני זכויות אדם לבג"ץ בנושא ההרעבה טענה המדינה, ובכלל זה מערכת הביטחון (מתאם הפעולות בשטחים), כי "מדינת ישראל פעלה לאורך כל הדרך במטרה לאפשר ולהקל על העברת סיוע הומניטרי לאוכלוסיה האזרחית ברצועה… לא קיימות מגבלות על כמות הסיוע ההומניטרי שניתן להכניס לרצועה… [ה]מדיניות… אינה נגזרת מנתון זה או אחר… אלא נגזרת מנקודת הנחה שיש לאפשר כניסה של סיוע הומניטרי, ומזון בפרט, ללא הגבלה כמותית." טענה זו הייתה מנוגדת לחלוטין למדיניות בשטח לפי נתוני מערכת הביטחון ולסימנים אחרים בשטח ליישומן של תוכניות מצור, אשר נבחנו בפומבי, ושעל חלקן אף הוחלט באופן פורמלי. מכאן ניתן ללמוד על מידת המהימנות הנמוכה של הצהרות המדינה ומערכת הביטחון אפילו לבתי המשפט.
לאמינותו של דובר צה"ל בהצהרות לתקשורת לא אתייחס בפירוט, אך יש לזכור שגם על פי דובר צה"ל עצמו, תפקידו אינו דיווח אמת, אלא "העצמת אמון הציבור בצה"ל, חיזוק הלגיטימציה לפעילותו והרתעת האויב"; דובר צה"ל אף הפעיל בעבר מבצעי הונאה. מי שמצפה מדובר צה"ל לאמינות, כמוהו כמי שמצפה מגנרל לספר אמת, כאשר אותו גנרל נשאל בפומבי על תוכניותיו להפתיע את האויב. העובדה שדובר צה"ל אינו אמין היא לגיטימית ומובנת – מה שאינו לגיטימי, הוא העובדה שהתקשורת והציבור בארץ לוקחים את דבריו של דובר צה"ל כאמת צרופה.
בהקשר זה ניתן להזכיר גם את אחריותו של בג"ץ למצב, כאשר זה אינו מתערב בנושא ההרעבה – בין אם על ידי התחמקות מתמשכת מדיון בו, בין אם על ידי סמיכת ידיו על הצהרות המדינה ללא בחינה של ממש בנושא, ובין אם על ידי הצדקת פעולות המדינה כמעט בכל נושא שיש בו, כביכול, צורך בטחוני.
סיכומו של דבר: ישראל גורמת, פעם אחר פעם, לרעב כבד ברצועה. התקשורת הישראלית אינה מדווחת על כך, ולעיתים אף משקרת בנושא זה, מטעמים של "פטריוטיות" לכאורה. גם אמינות מערכת הביטחון בנושא נמוכה מאוד, בעוד שאמינותם של גורמי מקצוע בינלאומיים היא גבוהה יחסית.
דני גליק שירת תשע שנים בצבא, שש מתוכן כקצין. אחר כך עבד מספר שנים בתעשיה הבטחונית. דני הוא ד"ר לפיזיקה, ועסק במשך שנים בסטטיסטיקה ובאיסוף נתונים.