איימי גודמן:
אנחנו דמוקרטיה עכשיו, democracynow.org, דו"ח המלחמה והשלום. אני איימי גודמן. כוחות ישראליים נכנסים עמוק יותר לדרום עזה עם תקיפות אוויריות וכוחות קרקעיים שתוקפים אזורים שישראל הורתה בעבר לפלסטינים לברוח אליהם כאזורים בטוחים. במהלך הימים האחרונים, ישראל הפציצה אזורים הסמוכים לבית החולים נאצר, מתקן הבריאות הגדול ביותר שנותר פעיל למחצה בעזה, הממוקם בעיר חאן יונס בדרום. בעזה נותרו רק 16 מתקני בריאות פעילים חלקית. לפני מתקפת ישראל היו בעזה 36 בתי חולים. בתי החולים שעדיין פועלים פועלים הרבה מעבר ליכולתם, הפכו למחנות פליטים מאולתרים לאכלוס עקורים, ולבתי מתים מאולתרים, כאשר גורמי בריאות מתארים את המצב כקטסטרופלי. משרד הבריאות מעריך כי למעלה מ-60,000 בני אדם נפצעו בעזה, ומאות נפגעים נוספים מדי יום. מספר הנפגעים בשלב זה מתקרב ל -25,000, יותר מ-10,000 מהם ילדים. למידע נוסף, מצטרף אלינו ד"ר ג'יימס סמית', רופא חירום שחזר מעזה מוקדם יותר החודש, שם עבד לצד עובדי שירותי בריאות פלסטינים כדי לטפל בחולים בבית החולים אל-אקצא, הממוקם בדיר אל-בלח במרכז רצועת עזה. ד"ר ג'יימס היה בעזה עם ארגון "סיוע רפואי לפלסטינים". הוא מצטרף אלינו כעת מלונדון. ד"ר ג'יימס, ברוך הבא לדמוקרטיה עכשיו. תאר מה ראית, עם מה התמודדת, את העבודה שעשית, מה קורה בבית החולים אל-אקצא.
ד"ר ג'יימס סמית':
היי, איימי. אז כן, כפי שאמרת, עבדתי עם צוות של 10 איש. אני עצמי הייתי בארגון "סיוע רפואי לפלסטינים". היינו מלווים בעמיתים מוועדת ההצלה הבינלאומית. וחשוב מאוד, חשוב לחזור ולהדגיש שעבדנו עם עמיתינו הפלסטינים, כלומר רופאים, אחיות ואנשי מקצוע אחרים בתחום הבריאות בבית החולים אל-אקצא. אל-אקצא הוא בית חולים הממוקם באזור האמצעי של עזה, מדרום לעיר עזה ומצפון לחאן יונס. אני עצמי עבדתי בחדר המיון, היינו ממקמים את עצמנו בחדר המיון כל בוקר ובנקודה הזו, מחכים לראות מה היום יביא. בכל יום, ללא יוצא מן הכלל, היו מספר אירועי נפגעים המוניים בבית החולים. מדובר במספר רב של חולים שהגיעו בו זמנית עם פציעות טראומטיות בדרגות חומרה שונות. חולים אלה זקוקים לייצוב ואז לעתים קרובות מועברים לחדר הניתוח להתערבות כירורגית. חלק מהחולים היו זקוקים לטיפול פליאטיבי אם היינו יכולים לספק איזשהו סוג של טיפול פליאטיבי. ובנוסף להרבה מאוד חולי טראומה, ואני מתכוון לכמה מאות במהלך התקופה שעבדנו באל-אקצא, טיפלנו גם בחולים שהציגו בעיות רפואיות מורכבות. אנשים שסבלו מהתקפי לב, משבץ מוחי, אנשים שניהול יתר לחץ הדם או הסוכרת שלהם הושפע לרעה, בדרך כלל עקב חוסר גישה לתרופות הרגילות שלהם או בגלל שלא יכלו לראות את הרופא הרגיל שלהם במשך מספר חודשים. בנוסף, ראינו גם מספר גדול עוד יותר של אנשים עם בעיות ברמת שירותי הבריאות הראשוניים. מערכת שירותי הבריאות הראשוניים או שירותי הבריאות הקהילתיים בעזה קרסה לחלוטין. למעשה, מערכת הבריאות כולה, כפי שכבר הכריז משרד הבריאות לפני מספר חודשים, קרסה לחלוטין. זה אומר שכל מי שהגיע עם מה שנקרא תלונות קלות יותר, שיעול, הצטננות, מחלות שלשול, כולם גם הגיעו לחדר המיון כדי להיבדק על ידי הרופאים והאחיות שם.
איימי גודמן:
האם תוכל לדבר על טיפול בילדים, ד"ר ג'יימס?
ד"ר ג'יימס סמית':
בוודאי. אז, כפי שציינת, חלק ניכר מהאנשים שנהרגו מאז תחילת ההסלמה הזו הם ילדים. כל אירוע נפגעים המוניים שראינו בחדר המיון, היו שם גם ילדים. אני זוכר בבירור שחלק מהפציעות הטראומטיות ביותר שנגרמו לאנשים נגרמו לילדים, והן כללו פצעי חזה פתוחים, פצעי בטן פתוחים, קטיעות טראומטיות, כוויות קשות בעובי מלא בחלק ניכר משטח הגוף. באמת חלק מהפציעות הטראומטיות המחרידות ביותר שראיתי אי פעם.
איימי גודמן:
אנחנו מראים לקהל הטלוויזיה תמונות של בית החולים אל-אקצא ושל הילדים והמבוגרים שנפצעו שם. חשוב מאוד לציין, שגם אם מדברים על בית חולים בזמנים רגילים שהותקף שוב ושוב, תפקודו נפגע קשות. אבל אנחנו מדברים על ההפגזה המתמדת הזו, כאשר מגיעים אנשים שנפצעו קשה, ואנשים מוצאים שם מקלט. האם זה גם מחנה פליטים וגם חדר מתים?
ד"ר ג'יימס סמית':
אז, היו כמה אלפי אנשים שחיפשו מקלט-לכאורה בתוך מתחם בית החולים עצמו. וראינו זאת בכמה בתי חולים אחרים ברחבי רצועת עזה. היו דיווחים, למשל, על אלפי אנשים שחיפשו מחסה במתחם אל-שיפא לפני שהוא הוקף והותקף על ידי כוחות הכיבוש הישראליים. אותו הדבר קרה באל-אקצא. אז היו אנשים ששהו באוהלים מאולתרים, בתוך ומסביב לבנייני בית החולים. ממש במעלה הרחוב הראשי הסמוך לבית החולים, מחנה עקורים נוסף, מחנה עקורים פנימיים, נוצר באופן אורגני מאוד על שטח פתוח. ככל שכוחות הקרקע הישראליים התקרבו לבית החולים וככל שההפצצה, הארטילריה וההפצצה האווירית התגברו, רבים מאותם עקורים, אלפים רבים, עברו דרומה יותר לכיוון רפיח. וזה כולל גם חולים שהיו בבית החולים בזמן שעבדנו שם. רבים מהם גם נמלטו יחד עם רבים מהצוות.
איימי גודמן:
בואו נאזין לסרטון, וזה ממש חשוב להשמיע את הסרטונים האלה עכשיו. עזה חוותה את הפסקת התקשורת הארוכה ביותר של המתקפה הישראלית הזו בשלושת החודשים האחרונים. אני חושבת שזה משהו כמו שבעה ימים. אז ממש קשה לקבל מידע. ההפצצה הישראלית העצומה הזו בסביבת בית החולים נאצר, בית החולים הראשי בחאן יונס, מתקן הבריאות הגדול ביותר שנותר בעזה שעדיין פעיל, וטנקים וכלי רכב משוריינים נמצאים על הכביש הראשי המוביל לאזור. ביום רביעי, דמוקרטיה עכשיו הגיעה לד"ר אחמד מע'רבי, שעובד בבית החולים נאצר. הוא תיאר את המצב בשטח ואת הקושי בהפצת הודעות. זה מה שהיה לו לומר.
ד"ר אחמד מע'רבי:
תודה ששאלת עלינו, תודה שאפשרת לי לדבר כאן. אין לנו אינטרנט בכלל. הצלחתי לקבל קליטה חלשה מאוד. אני לא יכול להעלות את הסרטונים. 90% מהאנשים שכבר פונו מבית החולים, הם פונו מבית החולים, 90% מהצוות הרפואי פונו מבית החולים. וזו הבת הקטנה שלי, היא נפגעה. מאות מהאנשים שפונו במסדרון, מישהו דחף אותה והיא נפגעה בראש. עכשיו אני מטפל בילדה הקטנה שלי. היא צריכה תרופות. היא לא מרגישה טוב. אז אני נשאר בבית החולים עכשיו, אבל אני רוצה להתפנות. המצב קטסטרופלי. באמת, אני מאוד עייף. אני מאוד עייף.
איימי גודמן:
זה ד"ר אחמד מע'רבי, והתמונה שהראינו בזמן שהוא דיבר הייתה ד"ר מע'רבי מחזיק את בתו הפצועה. אני תוהה, ד"ר ג'יימס, אם תוכל לדבר על המשמעות, המשמעות הרפואית של הפסקת טלקומוניקציה מוחלטת, כמעט מוחלטת, מבחינת גישה לאמבולנסים, היכולת של אנשים לתקשר כדי לקבל עזרה.
ד"ר ג'יימס סמית':
בהחלט. זו התפתחות קטסטרופלית. כפי שציינת, איימי, אני חושב שזו הפעם השביעית שהישראלים השעו את הגישה לתקשורת כמעט בכל רצועת עזה. זהו כעת היום השישי או השביעי של הפסקת תקשורת מוחלטת. זה הופך את זה לכמעט בלתי אפשרי לעשות משהו. אז אנשים, קודם כל, לא יכולים להגיע למשפחותיהם, יקיריהם, הם לא יכולים לתקשר עם עמיתים. הם לא יכולים להרגיע את המשפחה שהם בסדר, או אפילו קרובי משפחה וחברים לא יכולים להודיע לבני משפחה וכן הלאה כאשר מישהו נהרג או נפצע. היו מקרים שבהם מספר החירום לא היה בשימוש. אז כפי שאמרת, היה קשה להתקשר לאמבולנסים או לגייס אמבולנסים למקומות שבהם הייתה תקיפה אווירית או ארטילרית. זה מקשה מאוד על עובדי בריאות וסיוע הומניטרי לבצע את עבודתם החיונית, שהם לא יכולים לתאם זה עם זה.
איימי גודמן: יש לנו רק 10 שניות. איזה מסר יש לך לעולם, עכשיו כשיצאת מעזה? 10 שניות.
ד"ר ג'יימס סמית': יש להפסיק את האלימות באופן מיידי.
איימי גודמן: ד"ר ג'יימס סמית', רופא חירום, חזר זה עתה מעזה, שם עבד בטיפול בחולים בבית החולים אל-אקצא. זה סוף התוכנית שלנו.