מה שאני רואה כל יום אלו אנשים רזים בצורה קיצונית. הם איבדו את כל מסת השריר שלהם. הם איבדו את רקמת השומן שמתחת לעור. עצמות הלחיים שלהם בולטות ועיניהם שקועות. הם מראים בבירור סימנים של תת-תזונה חריפה שנמשכת לאורך זמן, והם לא אכלו מזון ראוי במשך זמן ארוך מאוד. זה משפיע על יכולתם להירפא, להילחם בזיהומים, להירפא מפצעיהם ולהחלים ממחלות [והופך את תהליך זה] למאוד, מאוד מורכב.
היו לנו יותר תרופות במאי. כרגע, אין תרופות. זה דבר אחד שהוא בבירור גרוע יותר. מה שבירור גרוע יותר [בהשוואה לחודש מאי 2025] הוא שהקולגות שלי עייפים אפילו יותר. הם משתמשים במילה ״בדיכאון״. אנחנו לא רואים את הסוף לכל הדבר הזה. מצב הרוח, אני חושבת, מאוד קשה לתחזוק ברגע הזה, אז הם מאוד עייפים.
ההפצצה המתמשכת של אנשים עקורים שסובלים בשנתיים האחרונות בצורה שלא ניתנת לדמיון. הקריסה המוחלטת של מערכת הבריאות, מערכת החינוך, אספקת המזון וכל דבר אחר שאנחנו חושבים שנדרש עבור חיים נורמליים מכל סוג. אני אף פעם לא הייתי עדה ואף פעם לא דמיינתי שאפשרי שמצב כזה יהיה לחלוטין מעשה ידי אדם, ומסתמן ששום דבר לא יכול למנוע את זה, לסיים או לעצור את זה.
העובדה שהאסון שאני עדה אליו הוא לחלוטין מעשה ידי אדם. זה יכול להימנע. אני מבצעת הרדמה על אדם בן 33 שהולך לאבד את ידו הימנית בנוסף להכל. מה החיים אחרי זה, אפילו אם הוא שורד את כל זה? יש רבים כמוהו. יש אנשים רבים שאיבדו הכל. אנשים שאיבדו את בתיהם, את ילדיהם, את פרנסתם, את משכורתם, כל מה שאפשר לחשוב עליו. זה נמשך, המצור עדיין נמשך. מעט מאוד נכנס פנימה, ואף אחד לא יודע באמת מה הולך לקרות. אי הוודאות וההימשכות הארוכה של האסון הזה הם מזעזעים.