רופא מתמחה מפרת' מנסה להקים בית חולים לילדים בעזה
מאת ליסה סקוט ועמוס רוברטס
כאשר קירות בית החולים רעדו וזעקות מילאו את הלילה, ד"ר מוחמד מוסטפא הפעיל את הטלפון שלו כדי לצלם – ובו זמנית זעזע את העולם ושינה את מסלול חייו.

הפצצות נפלו שוב על עזה, הפסקת אש שנמשכה חודשיים הסתיימה באחת על ידי ישראל בשעות הבוקר המוקדמות של ה־18 במרץ השנה. רופא מתמחה ברפואה דחופה מפרת', המוכר בשם "ד"ר מו", הושלך היישר אל תוך זירת אסון רב־נפגעים.
"אני זוכר שחשבתי לעצמי, 'אלוהים, כמה מתים יש כאן?'" מספר ד"ר מו "ואז הלכתי לחדר שלי ופשוט צילמתי מה שקורה, מה שקרה בלילה ההוא."
בסרטון נראים פניו של הרופא בן ה־35 חקוקים בכאב ובתשישות, כשהוא מתאר כיצד ניתח במשך כל הלילה פצועים – ברובם נשים וילדים – "שרופים מכף רגל ועד ראש, גפיים חסרות". גובר עליו הרגש, בנם של פליטים פלסטינים שגדל בבריטניה מרכין ראשו, מכסה את עיניו בכף ידו הגדולה כדי להסתיר את הדמעות ומכבה את המצלמה. ואז הוא מעלה את הסרטון לרשתות החברתיות.
"אני חושב שזה נגע בהרבה אנשים," אומר ד"ר מו. "פתאום הפכתי למוקד, המון אנשים רצו לראיין אותי."

מאחר שישראל אסרה על עיתונאים זרים להיכנס לעזה והרגה יותר מ־170 עיתונאים פלסטינים, הפך ד"ר מו לתיעוד חי של חיים ומוות בפלסטין המדממת, התראיין לערוצי טלוויזיה ברחבי העולם וצילם את הסיוט המתמשך בחדר המיון.
עוצמת ההשפעה של עבודתו נחשפה כשחזר לפרת'.
מאות תומכים – רבים מהם הכירו אותו רק מהרשתות החברתיות – מילאו את אולם מקבלי הפנים בשדה התעופה והריעו כשהופיע, הר־אדם בגובה 1.90 מטרים ובמשקל 140 ק"ג.
הסרטונים שלו הגיעו גם להנהגה עולמית ולדמויות ציבוריות כמו ג'רמי קורבין, פירס מורגן וגרטה טונברג. חמישה חודשים לאחר מכן, ד"ר מו כבר במשימה עולמית, שמביאה אותו לממשלות ברחבי העולם, היא הקמת בית חולים לילדים בעזה.

מפגש עם "החיה מהמזרח התיכון"
למעלה מ־200 אלף העוקבים שלו באינסטגרם מכירים את ד"ר מו בשם המשתמש "Beast from the Middle East" – כינוי שנולד מהקריאות ביציעים כאשר שיחק רוגבי מקצועני. עבור המהגר הפלסטיני הצעיר לבריטניה, שסבל מהצקות בשל מוצאו ואמונתו, הרוגבי העניק תחושת שייכות.
למרות הקשיים, היה תלמיד מבריק, וכבר בילדותו ידע שהוריו רוצים שיהיה רופא.
"אילצתי אותו ללמוד רפואה," מספרת אמו, אימאן מוסטפא. "אני אוהבת רפואה."
לאחר שסיים את לימודיו, בחר ד"ר מו להתמחות ברפואת חירום – תחום שמזכיר את אהבתו לפעילות אינטנסיבית, כמו הרוגבי והג'יו־ג'יטסו, שבו גם זכה באליפות. "רציתי להיות זה שמגיע לאזורי אסון," הוא אומר. "רציתי לעזור במלחמות, באסונות טבע – להיות נוכח ברגעים הכי קשים."
ב־2017, למרות התנגדות אמו, עבר לחוף הזהב בקווינסלנד כדי להמשיך את הכשרתו.
"רפואת חירום באוסטרליה ידועה בכל העולם, השכר טוב יותר, ואיכות החיים טובה יותר," הוא אומר. בהמשך התאהב באוסטרליה – בתרבותה, באנשים ובחוש ההומור – ובאפריל 2023 קיבל אזרחות אוסטרלית.

המלחמה בעזה מתחילה
חצי שנה מאוחר יותר, במשמרת לילה, שמע על הפשיטות הרצחניות של חמאס לישראל ב־7 באוקטובר.
"כשאתה רואה תמונות של נשים וילדים שנחטפו לעזה, של נשים וילדים מתים – אין לזה שום הצדקה," הוא אומר.
אבל באותו רגע גם חש תחושת אימה, בידיעה שישראל תגיב בעוצמה קטלנית.
"ריחמתי על מה שעתיד לקרות לאנשים בעזה," הוא מוסיף.
עד סוף אוקטובר נהרגו לפחות 1,900 ילדים מהפצצות ישראליות – מספר חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית.

ד"ר מו מעולם לא היה בעזה ולא פגש את משפחתו המורחבת שחיה שם. כעת החליט להתנדב כרופא חירום, וביוני 2024 – זמן קצר אחרי שנהרגה עובדת הסיוע האוסטרלית זומי פרנקום בתקיפת חיל האוויר הישראלי – החל במשימה הראשונה מבין שתיים בעזה.
"יכולת לשמוע את ההפצצות ברקע ואת הרחפנים מעליך, וכבר בתוך חצי שעה היו ילדים בשקיות גופות כשהגענו לבית החולים," הוא מתאר.

מחדר הניתוח לבית הנבחרים
ניהול מצבי לחץ הוא חלק מחייו של ד"ר מו. אבל כשהתייצב במאי בפרלמנט האוסטרלי כדי לשאת נאום בעד הקמת בית חולים לילדים בעזה – הוא הודה שהיה נרגש עד כלות.
"הידיים שלי הזיעו, הייתי מאוד מאוד לחוץ," הוא מספר.
הוא סיפר על תחושת האשמה הקשה שלו, כשהוא נאלץ לבחור באיזה ילד לטפל ואיזה ילד ימות על הרצפה.
הוא הזכיר שלפחות 1,400 אנשי צוות רפואי נהרגו בעזה מאז תחילת המלחמה, וילד מת שם כל 40 דקות.
בקהל ישבו פוליטיקאים, דיפלומטים ואנשי סיוע – ביניהם גם מתיו בוש, איש אקדמיה בתחום הסיעוד עם ניסיון ברשתות החברתיות, שהכיר ושיתף פעולה עם ד"ר מו במשימתו השנייה בעזה.
יחד הם מובילים את הקמפיין להקמת בית החולים, לאחר שבילו חודשים בחו"ל בלובי מול ממשלות וארגונים להשגת תמיכה במשימתם.
"אנחנו לא ארגון, לא חלק מממשלה," אמר לקהל. "אנחנו פשוט רופא ואח."
החזון: הקמת בית חולים לילדים בעזה, עם מטבח שייקרא על שם זומי פרנקקום.
התוכנית: להרכיב בית חולים מודולרי שיגיע מירדן, במימון פילנתרופים והציבור, ובפיקוח ממשלות ידידותיות שישמשו כאפוטרופוסיות.
ד"ר מו כבר נפגש עם שרת החוץ האוסטרלית פני וונג ועם שרת הפיתוח הבין־לאומי אן עלי, ודחף את הרעיון למו"מ עם ישראל לאישור התוכנית.
גם הממשלות הבריטית והאירית הביעו עניין, והמועצה היהודית באוסטרליה הציעה לסייע בגיוס תרומות.
אבל בשל שליחותו – לא ברור מתי ד"ר מו יסיים את הכשרתו ויהפוך לרופא מומחה.

למצוא אהבה בין ההריסות
למרות ימי החושך שעבר בעזה, ד"ר מו מצא שם אור גדול.
"אומרים שאין דבר כזה אהבה ממבט ראשון – אבל היא פשוט הכתה בי," הוא מספר.
הוא עבד לצידה בחדר המיון – רופאה מקומית בשם נור, "כה עדינה וחומלת". אך לפני שהעז לשאול אם היא פנויה, נאלצו הוא והמתנדבים להתפנות מצפון עזה לדרומה בתוך שעות.
כשהגיע דרומה, סיפר על רגשותיו לדודו – ומיד החלו ההכנות. אביה של נור הגיע במסע מסוכן לפגוש אותו, למחרת היא עצמה באה לביקור. אחרי שעות של שיחה, היה משוכנע: "זו האישה שאני רוצה."
למחרת התקשר האב – נור הסכימה להינשא לו.
למרות הרחפנים באוויר והפצצות בסביבה, נערכה חתונה צנועה בצהרי היום. ואז נור חזרה צפונה, וחמישה ימים אחר כך ד"ר מו הוטס חזרה לפרת'.
"אני דואג לביטחונה," הוא אומר. מאז נאסרה עליו הכניסה לעזה בידי ישראל. "אני מחכה לרגע שנצליח להוציא אותה מעזה."
כשהוא מתקשר אליה, שומע את מטוסי הקרב מעל ראשה ויודע את הסכנה שהיא חווה בדרכה לעבודה בבית החולים. כשהוא עוצם עיניים, חוזרות אליו תמונות הילדים שהכניס לשקיות גופות.
"כיבוי הטלפון לא מעלים את המראות מהראש," הוא אומר.

"יש בי הרבה כאב, אבל אם אצליח לשים אותו בצד ולהתמקד במשהו חיובי – אולי גם אנשים מהצד השני יצליחו לשים את הכאב שלהם בצד ולהתמקד בחיובי. אני רק רוצה שההרג ייפסק, ושילדים יוכלו לגדול עם סיכוי לעתיד."