“אני זוכר את הרופא המרדים מתחנן בטלפון לדם מבנק הדם. ”
מראיין: כשהמטופלים האלו מגיעים לחדר המיון, אילו דברים אין לכם שם?
ד״ר סאמר עטר: אין סטריליות. חומר הרדמה הוא סוג של לוקסוס לפעמים. היו לנו שני ילדים שהגיעו, שני ילדים צעירים שנקלעו להפצצה. לאחד היה חסר עור בחצי מהגוף. על השני ביצענו ניתוח חירום לכריתת רגל. את שניהם היה ניתן להציל. הם היו אחים. אני זוכר את הרופא המרדים מתחנן בטלפון לדם מבנק הדם. יש רק כמות קצובה של דם שאפשר לתת. בנק הדם אמר סליחה, אין לנו עוד לתת לכם. זה היה רופא פלסטיני, והוא קרס על הרצפה בבכי. הוא אמר שהוא לא מסוגל לסבול את זה יותר. הוא כבר איבד כל כך הרבה ילדים על דבר פשוט כל כך כמו עירוי דם. הילד הזה, אנחנו פשוט ישבנו חסרי אונים וצפינו בו מת על שולחן הניתוחים. אותו הסיפור לגבי אח שלו. היה ניתן להציל אותו אבל לא היה לנו דם. הוא מת ביום למחרת.
השימוש בחומרים באתר זה נעשה בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים, לצורכי ידע, למידה ושיח ציבורי.