כתב (אשרף שאנון):
מה שהיה אמור להיות פציעה ניתנת לטיפול הפך לקטיעה משנת חיים. בתוך בית חולים שדה הכוויתי בחאן יונס, חולים נאבקים לא רק בפצעיהם, אלא גם ברעב, בהתייבשות ובקריסת שירותי הבריאות הבסיסיים. עבור מהאסן מדלל, ההשפעה של המחסור הזה היא אישית כואבת. בנה מוסטפא איבד את רגלו, אובדן שלדבריה היה יכול להימנע.

מהאסן מדלל:
רגלו של בני נקטעה מכיוון שלא היו תרופות לטיפול בכף רגלו. ללא אנטיביוטיקה, מצבו החמיר ונוצר נמק. הרופאים אמרו לי שאין ברירה אחרת. הסכמתי. ועכשיו בני חי עם ההשלכות. אין אפילו כיסא גלגלים או מיטה מתאימה עבורו. כלום לא זמין.

כתב:
פצועים רבים אומרים שמצבם מידרדר, לא בגלל פצעים חדשים, אלא משום שגופם אינו יכול להחלים.

ג'יהאד שאלוף:
מצבי הבריאותי קריטי ביותר. אין אוכל ואין מי שתייה נקיים. תזונה נכונה חיונית להישרדות. אבל בתנאים הנוכחיים, שום דבר לא זמין בגלל המחסור החמור בתרופות ובטיפול. מצבי החמיר. הרופאים נאלצו לתת לי ארבע מנות דם ושתי מנות פלזמה כדי לפצות על המחסור התזונתי החמור.

כתב:
גורמים בבית החולים הזהירו כי סגירת חדרי הניתוח הנגרמת עקב ההגבלות המתמשכות של ישראל על הכנסת תרופות ואספקה רפואית מסכנת את חייהם של אלפי אנשים.

סוהיב אל-חמס (מנכ"ל בית חולים שדה הכוויתי):
אלפי חולים ממתינים לחידוש הניתוחים. מאות עומדים בפני סכנה חמורה מדי יום משום שחדרי הניתוח נותרים סגורים. בשנתיים האחרונות ביצענו יותר מ-10,000 ניתוחים. כיום, הכל נעצר עקב ההגבלות של הכיבוש הישראלי והסירוב לאפשר לתרופות ולאספקה רפואית להיכנס לעזה. הצורך בתרופות ממשיך לגדול ככל שישראל מגבילה את כניסת האספקה לעזה ועוצרת את עבודתם של יותר משלושה תריסרי ארגוני סיוע בינלאומיים.

כתב:
למרות הפסקת האש, הפצועים ממשיכים להגיע. ובתוך בתי החולים בעזה, לרופאים אוזלות הדרכים להציל אותם. עבור החולים כאן, הסכנה לא נגמרה כאשר ההפצצות הואטו.