רופא מעזה מתאר את חוויותיו הקשות במעצר
מאת בסאם מסעוד ואיבראהים אבו מוסטפא

תמליל וידאו
רופא פלסטיני סיפר כי נעצר בידי כוחות ישראליים בעת שהשתלטו על בית החולים שבו עבד בעזה, וכי במהלך 45 ימי מעצרו עבר התעללות. ד"ר סעיד עבד אל־רחמן מערוף עבד בבית החולים אל־אהלי אל־ערבי בעיר עזה בדצמבר, כאשר בית החולים הוקף על ידי כוחות ישראליים. הוא סיפר שבמהלך מעצרו סבל ממניעת שינה, והוחזק כשהוא אזוק ומכוסה עיניים כמעט ללא הפסקה, עד לשחרורו בשבוע שעבר. הוא סיפר כי נאלץ לישון על משטח מכוסה באבנים קטנות וכי הושמעה סביבו מוזיקה רועשת.

"העינויים בכלא הישראלי היו קשים מאוד. אני רופא. שקלתי 87 קילוגרם. בתוך 45 ימים איבדתי יותר מ־25 קילוגרם ממשקלי. איבדתי את שיווי המשקל שלי. איבדתי את יכולת הריכוז. איבדתי כל תחושה. היינו כבולים במשך 45 ימים, אזוקים במשך 45 ימים. ככל שתנסו לדמיין את הסבל וההשפלה שבכלא, אי אפשר להבין את המציאות הזאת אלא אם חווים אותה."
הצבא הישראלי מסר כי הוא מתייחס לעצורים בהתאם לחוק הבינלאומי וכי הנהלים מחייבים להתייחס אליהם בכבוד. בהודעתו נאמר כי "אירועים שבהם לא פעלו על פי ההנחיות ייבדקו".

מערוף סיפר כי לא היה לו מושג היכן הוא מוחזק, משום שעיניו היו מכוסות במשך כמעט כל שבעת שבועות מעצרו. לדבריו, לא ידע אם הוא נמצא בתוך עזה או מחוצה לה. הוא מעריך כי היה אחד מיותר ממאה עצורים שהוחזקו באותו מקום. עם שחרורו הושלך במעבר כרם שלום, ומשם, בסופו של דבר, נאסף על ידי הצלב האדום. מאז מעצרו לא שמע דבר על משפחתו, והוא עדיין אינו יודע אם שרדו את המתקפה הישראלית על העיר עזה.

***********
הסכסוך החל כאשר פעילי חמאס חצו את הגבול ליישובים בישראל ב-7 באוקטובר. על פי נתונים ישראליים, הם הרגו יותר מ-1200 בני אדם וחטפו יותר מ-240 בני ערובה. משרד הבריאות בעזה, הנתון לשליטת חמאס, מסר כי המתקפה הישראלית הרגה יותר מ-27,000 פלסטינים.

מערוף שב לעבוד במחלקת ילדים בעזה. חזרה לשגרה על רקע הצלקות המתמשכות שהותיר הסכסוך.

***********
כיתוב תמונה: ד"ר סעיד עבד אל־רחמן מערוף, רופא פלסטיני שנעצר בידי ישראל למשך 45 ימים ושוחרר ביום חמישי, 1 בפברואר, בודק מטופלים בבית החולים אבו יוסף אל־נג'אר ברפיח שבדרום רצועת עזה, 2 בפברואר 2024.

***********

מערוף התקשה לעצור את דמעותיו כאשר תיאר את שיחת הטלפון האחרונה שקיים עם בתו, בזמן שחיילים ישראלים קראו ברמקולים לכל הרופאים ואנשי הצוות הרפואי לעזוב את בניין בית החולים. בתו, אחת מחמשת ילדיו, שהתה באותה עת בבית המשפחה בעיר עזה, יחד עם ארבעת אחיה, אשתו, וגם 15 עד 20 קרובי משפחה נוספים.
"אבא, ההפצצה הגיעה אלינו. מה נעשה?" שאלה אותו.
הוא סיפר כי השיב לה שאם יאמר להם להישאר והם ייהרגו, או אם יאמר להם לעזוב והם ייהרגו, הדבר ירדוף אותו כל חייו.
הוא נזכר שאמר לה: "אם אתם רוצים לעזוב, לכו. אם אתם רוצים להישאר, תישארו. אני נמצא באותה צרה כמוכם, ואני יוצא עכשיו אל החיילים הישראלים בלי לדעת מה יהיה גורלי".
"מאותו רגע ועד היום אין לי מידע על ילדיי או על אשתי", אמר בדמעות.

ההרס בעזה הפריד בני משפחה וניתק את הקשר בין קרובים. רבים מתקשים להגיע פיזית לאזורים שונים ברצועה, וגם לא מצליחים ליצור קשר טלפוני עם בני משפחתם משום שרוב רשתות התקשורת אינן פועלות.

מערוף מאמין כי היה אחד מיותר מ-100 אסירים שהוחזקו באותו מקום. "כל אחד מאיתנו ייחל למוות… ייחל למות מחומרת הסבל’’, אמר.

הוא סיפר שאולץ לישון על אבנים קטנות, וזה היה החלק הקשה ביותר במעצר.
’’אני עובד כבר 23 שנים כרופא ילדים. לא ביצעתי שום פשע. כלי הנשק שלי הם העט, המחברת, והסטטוסקופ. לא עזבתי את מקום עבודתי. טיפלתי בילדים בתוך בתי חולים".
"כשקראו לנו למקום שבו עמדו הטנקים, חשבתי שנשהה שם כמה שעות ואז נוכל ללכת. חשבתי שאם הישראלים ייקחו אותי ואת עמיתיי, הם יתייחסו אלינו בכבוד כי אנחנו רופאים ולא ביצענו שום פשע".

כעת, בחזרה בעזה, הוא שב לעבוד במחלקת הילדים, הסטטוסקופ תלוי על צווארו, מוקף שוב בבכי תינוקות ובלחישותיהם המודאגות של ההורים.

דיווח: בסאם מסעוד ואיבראהים אבו מוסטפא ברפיח, והנרייט צ'אקר בירושלים.
כתיבה: אנגוס מקדואל.
עריכה: יו לוסון.