איימי גודמן:
לעוד בנושא זה, מצטרף אלינו ד״ר ג׳יימס סמית׳, רופא בחדר מיון שחזר עכשיו מעזה לאחר שהיה שם למשך כמעט חודשיים, שבמהלכם טיפל באנשים בנקודות לייצוב טראומה באל-מוואסי וברפיח. הוא גם עבד בחדרי מיון בבית החולים אל-אקצא בדיר אל-בלח ובבית החולים אל-עוודה בנוסיראת. הוא עזב את עזה ביום שישי. הוא מצטרף אלינו היום. אנחנו מודים שהצטרפת לערוץ 'דמוקרטיה עכשיו'. אם אתה יכול להתחיל, ד״ר סמית׳, בלדבר על המצב שעליו אתה שומע מהרופאים, אפילו בימים המעטים מאז שעזבת, במיוחד לאחר המתקפה על נוסיראת, שנחשבת להרג הנורא ביותר בששת החודשים האחרונים, למעלה מ-270 פלסטינים נהרגו בסוף השבוע הזה. אז הרבה מהם הובאו, ועוד הרבה אחרים שנפצעו – מעריכים כי בסביבות 700 אנשים הובאו לבית החולים בו עבדת, אל-אקצא.
ד״ר ג׳יימס סמית׳:
תודה, איימי. המצב בעזה ובהחלט באזור מרכז עזה, בו עבדתי עד ל-5 ביוני נשאר קטסטרופלי. עוצמת האלימות שישראל משלחת בעם הפלסטיני, הברבריות שלה, ממשיכה… את יודעת, אתה מרגיש שראית את הנורא מכל ואז עובר יום וזה נהיה עוד יותר נורא. הטבח בנוסיראת בשבת בהחלט היווה את האלימות הכי נוראית שאותן שכונות ראו מאז התחיל הג׳נוסייד בתחילת אוקטובר. 274 מתו. נהרגו, כפי שהזכרת, ו-700 נפצעו. אני צופה שבימים הקרובים אנחנו נשמע על עוד אנשים שמתו, שמתו מפצעיהם שנגרמו כתוצאה מהפצצות אוויריות ישראליות והפלישה הקרקעית הישראלית באזור הזה, כתוצאה ממערכת הבריאות שקרסה. וכפי שהזכרת, אין בתי חולים שמתפקדים באופן מלא בעזה, ואין מתקני בריאות שמסוגלים לספוג את הצורך העצום שיש עכשיו.
חואן גונזלס:
וד״ר סמית׳, בביקור השני שלך בעזה, שנמשך עכשיו כמעט חודשיים, אתה יכול לדבר על איך השתנו התנאים לאורך התקופה הזו? היה שיפור כלשהו בהגעת ציוד לבתי החולים האלה, ובמצב המזון? תן לנו תחושה של מה שראית.
ד״ר ג׳יימס סמית׳:
אז כדי להיות ברור לחלוטין, המצב ממשיך להידרדר בכל יום ויומו. זו בעצם ההטעיה שמהווה הגישה לסיוע הומינטרי או הרושם החיצוני של המערכת ההומינטרית. אין שום שיפור בתנאים בעזה. מיקוד היתר בכמות המשאיות שנכנסות לעזה, או למעשה מספר המשאיות שמדינת ישראל מרשה להכניס לעזה הוא הסחה מהאלימות ומביטוייה הרבים. יש לנו כמעט את כל אוכלוסיית עזה עכשיו, שנעקרה בכפייה. לרוב האנשים האלה כבר אין בתים לחזור אליהם. ערים שלמות, ואני ראיתי אותן בעצמי, ח׳אן יונס, העיר עזה, ועוד שכונות, חלק מרפיח עכשיו שנהרסו לחלוטין. בתים, בתי ספר, קליניקות שהתאדו לכדי אבק, בטון וחול. אין שום שיפור באף תנאי בסיסי שנדרש כדי לקיים חיים של בני אדם בעזה בזמן הנוכחי.
חואן גונזלס:
ואיך אתה מסוגל לתת טיפול, במיוחד לאלו שצריכים לעבור ניתוחי חירום, לפצועים שמגיעים? דבר אתנו על החוויה הישירה שלך עם סוגים כאלה של מענה רפואי.
ד״ר ג׳יימס סמית׳:
אולי אדבר אתכם על היום האחרון שלי בעזה, בבית החולים אל-אקצא ב-5 ביוני. אז עבדתי בחדר המיון באותו היום. היו לנו מספר הפסקות חשמל באותו הזמן. טיפלנו במטופלים על רצפת חדר המיון, לאור פנסים. היה לנו ילד צעיר שהגיע לחדר המיון עם שבר בעצם הירך, הוא שתת דם מרגל שמאל העליונה, פציעה מאוד מאוד חמורה. הוא נפצע כתוצאה מהפצצה אווירית ישראלית. המנתח האורתופדי – רופא זוטר – מאוד כשיר, אבל בכל זאת רופא זוטר, הגיע כדי לטפל בו, ובלי חומר הרדמה כיוון שלא היה כזה. הוא נדרש למשוך ולקבע את הרגל שלו על מנת לייצב אותו ולשמר את חייו במשך מספיק זמן כדי שיהיה אפשר להכניס אותו לחדר הניתוח. בבית החולים יש עכשיו חמישה חדרי ניתוח, אבל יש צוות מנתחים או מספר צוותים שעובדים 24-7. אין מנוחה למנתחים בבתי החולים האלה ולאחים והאחיות שעובדים יחד אתם. תנאים קשים להחריד. יש לנו צוות חירום שבכנות, הם הרופאים, האחיות והצוות הרפואי הנלווה הכי מסור שהייתה לי אי פעם הזכות לעבוד לצדו, אבל התנאים שבהם הם עובדים לא היו בני קיימא כבר לפני שמונה חודשים. עכשיו זו רק עדות לנחישות העצומה של העם הפלסטיני והרצון של עובדי בריאות פלסטיניים לטפל באנשי העם הפלסטיני, שבתי החולים האלה מסוגלים לתפקד בכלל בצורה כלשהי.
איימי גודמן:
[ד״ר] סמית׳, דיברת על התוצאות של הפצצות על אנשים ששרדו ומובאים לבית החולים. מה עם נושא הרעב? יוניסף פרסמו עכשיו דו״ח שלפיו תשעה מתוך עשרה ילדים ברצועת עזה חווים מחסור חמור במזון. אם אתה יכול לדבר על המשמעות של זה ואיך זה משפיע עליהם בטווח הארוך אם הם שורדים, וגם על המחסור במים נקיים והשתייה של מי ביוב שמובילה למחלות כמו, לדוגמא, כולרה.
ד״ר ג׳יימס סמית׳:
אז הרעב פושה ברחבי רצועת עזה. יש פיקסציה כלשהי בקרב אפידמיולוגים ופקידים מרוחקים של בריאות הציבור בנוגע לתנאים של תת-תזונה, אבל הרעב הוא נרחב. כפי שכבר ציינתי, ישראל משמרת שליטה מלאה על מה ומי נכנס ויוצא מעזה. הם מסוגלים לייצר את תנאי החיים, או בעצם המוות, בעזה, ויש להם שליטה מלאה על כמה סיוע במזון, או כמה מזון נכנס לעזה. בשבועות האחרונים שלי בעזה, נדהמתי שלמשאיות מסחריות מישראל ניתנה קדימות בגישה מעל למשאיות של סיוע הומינטרי. אז בדרום עזה ראינו מספר שווקים שבהם היו פירות וירקות טריים עם כתובות של חברות ישראליות, אבל מעט מאוד סיוע במזון היה מסוגל להיכנס לעזה. במספר מקרים, סוכנויות האו״ם הגדולות אמרו שהם יהיו חייבות להפסיק את חלוקות הסיוע. זה היה מדהים עבורי שאותה המדינה שמרעיבה אנשים ומפעילה עליהם כזו אלימות, גם מביאה פנימה את המזון שכמובן שאנשים כבר לא מסוגלים לקנות, ומי שכן, היו צריכים לשלם על מזון מאותה המדינה ממש, אותה הכלכלה שמנסה לחנוק את העם הפלסטיני. הנקודה השנייה שלך על הגישה למים נקיים, התנאים התברואתיים. ריח הביוב פשה בכל מחנה שעברתי דרכו בעזה, מרפיח וח׳אן יונס ועד לעיר עזה. היו מספר מקרים של ביוב זורם ברחובות. בכל המקומות בהם עבדתי בעזה, ובכל בתי החולים בהם ביקרתי כולל בצפון עזה ובעיר עזה, ראינו מטופלים שסבלו ממקרים מאוד חמורים של שלשול מימי. הייתה התפרצות גדולה של הפטיטיס A, שמתפשטת כתוצאה מתנאים תברואתיים ירודים, וכמובן שכל הדברים האחרים ביחד – רעב, חוסר גישה לאוכל מזין, וההשפעה של מחסור במי שתייה נקיים, על הבריאות הפיזית היא קטסטרופלית. בהחלט תהיה לזה השפעה רחבה על אותם אנשים שסובלים כתוצאה מבעיות בריאותיות או בעיות טראומה אחרות גם כן.
חאון גונסלס:
ציינת שהיית בכל החלקים השונים של עזה. היו לך אינטראקציות בכלל עם כוחות צה״ל שנכנסו לבתי חולים, או שהיו לך אינטראקציות אתם במחסומים?
ד״ר ג׳יימס סמית׳:
היינו צריכים לעבור במחסומים שהישראלים הקימו שביתרו עכשיו את עזה מצפון לדרום, וממזרח למערב. תקשרנו עם כוחות הכיבוש הישראליים במשך אותן תנועות. אלה היו חוויות מפחידות מאוד. באחת מהפעמים שנענו בשיירה, אחד מהנהגים הפלסטיניים שעבד עבור סוכנות של האו״ם עוכב, הופשט ונלקח על ידי כוחות הכיבוש הישראליים. מאוד מאוד מפחיד, מאוד לא נעים. כן, אני ראיתי ושמעתי סיפורים על מפגשים מזוויעים בין הכוחות הקרקעיים הישראליים באותם מחסומים לבין פלסטיניים, שחלק מהם עדיין מנסים לנוע מצפון לדרום.
איימי גודמן:
לבסוף, [ניגע ב] רופאים שמתו. אנחנו ראיינו את ד״ר חמאם אללו לפני מספר חודשים שהוא, כששאלתי אותו למה הוא לא עזב בזמן שהוא דיבר על ההפצצות האינטנסיביות, הוא אמר שהוא לא קיבל את התואר הרפואי שלו על מנת לנטוש את מטופליו. הוא הלך הביתה כדי לעזור למשפחתו וביתו הופצץ. אז יש לך גם את ד״ר עדנאן אל-בורש, מנהל מחלקת האורתופדיה בבית החולים אל-שיפא בעיר עזה, שנעצר ומת בבית סוהר ישראלי. לפני שאנחנו מסיימים, ד״ר סמית׳, כאשר אתה עוזב את עזה לאחר חודשיים, מה עם הרופאים שנאסרים, רופאים ואחיות וצוות שנהרגים?
ד״ר ג׳יימס סמית׳:
כל אלה הם פשעי המלחמה הנוראיים והמזוויעים ביותר. כפי שכבר ציינתי, זה היה מדהים לראות את הנחישות של הקולגות הפלסטיניים שלי, שלא נוטשים את העם הפלסטיני או את פלסטין ברגע הנוראי ביותר בהיסטוריה שלהם. זה טרגי, יותר מטרגי, שכל כך הרבה עובדי בריאות פלסטיניים, שכל כך הרבה פלסטינים נהרגו במהלך הג׳נוסייד המתמשך הזה. וזה אפילו יותר מזוויע שנותנים לאלימות הזו להמשיך.
איימי גודמן:
ד״ר ג׳יימס סמית׳, תודה שהיית אתנו. בעשרים שניות – מועצת הביטחון של האו״ם העבירה עכשיו החלטה שהוגשה על ידי ארצות הברית עבור הפסקת אש. חמאס כבר הסכים. ארצות הברית אמרה שישראל מסכימה להצעה, למרות שנתניהו אמר דברים אחרים על זה. מה המסר שלך לעולם?
ד״ר ג׳יימס סמית׳:
אני חושב שאמרתי את זה כבר בינואר כשדיברתי אתך, איימי. האלימות חייבת להסתיים. וברגע שהאלימות תסתיים, העבודה האמיתית של השגת השלום והצדק עבור העם הפלסטיני חייבת להימשך.
איימי גודמן:
ד״ר ג׳יימס סמית׳, רופא בחדר מיון שיצא לאחרונה מעזה אחרי שבילה שם כמעט חודשיים, טיפל באנשים בנקודות ייצוב טראומה באל-מוואסי ורפיח, וגם עבד בחדרי מיון בבית החולים אל-אקצא ואל-עוודה בנוסיראת. הוא דיבר איתנו מאיסטנבול, תורכיה.