איימי גודמן:
נתחיל עם ד"ר קתלין גלאגר, מנתחת כללית מצפון דקוטה, המתנדבת כיום בבית החולים נאצר בחאן יונס. היא יוצאת צבא ארה"ב ששירתה כחובשת בעיראק ובאפגניסטן. בעבר התנדבה כמנתחת בהונדורס ובאוקראינה. ד"ר גלאגר הגיעה לעזה ב-2 בספטמבר, להתנדב במשך חודש בבית החולים נאצר עם קבוצת MedGlobal.
אנו מודים לך מאוד על כך שאת איתנו היום, גם אם איכות הצליל קצת קשה ויש עיכוב כשמדברים איתך בעזה. זה כל כך יוצא דופן. התקשורת המסחרית במדינה הזו כמעט ולא מגיעה לעזה ישירות. ד"ר קתלין גלאגר, אנחנו רוצים לשמוע על החוויות שלך בשטח, כעת, כשישראל התחילה את המתקפה הקרקעית.
ד"ר גלאגר:
אז, תודה לכם, איימי וחואן, על שהזמנתם אותי לשידור. לכבוד לי לשתף כאן את סיפורי.
אתם יודעים, אנחנו נמצאים בחאן יונס, שנמצאת מדרום לעזה, ולכן אנחנו מתחילים לראות שטף של אנשים שמתפנים מהצפון. כאן בבית החולים שלנו, שהוא אחד משני בתי החולים הפעילים שנותרו, ממרכזי הרפואה השלישוניים במדינה, חדר המיון שלנו מקבל בין 200 ל-400 חולים ביום. המרפאה שלי – צוות המנתחים שלנו ועמיתיי מבצעים בין ארבעה ל-10 ניתוחי טראומה גדולים בכל יום. לפני שהתחלתי את השידור הזה, אספתי כמה מהמספרים לגבי הניתוחים שלי, וזה בערך חלוקה שווה. כ-52% מהחולים שאני מנתחת הם פצועי ירי, והחצי השני הם פצועים כתוצאה מפיצוץ. אז אנחנו רואים כמויות עצומות של טראומה כאן, ואנחנו מצפים שזה יסלים ככל שאנשים יתפנו מהצפון ויצטרכו לחפש סיוע באתרי סיוע הומניטרי.
חואן גונזלס:
דוקטור, רציתי לשאול אותך – העיתון ההולנדי דה פולקסקרנט ציטט 15 רופאים בינלאומיים שאמרו שלפחות 114 ילדים פלסטינים נפגעו מפצע ירי יחיד בראש או בחזה, והמומחים הפורנזיים טוענים שהפציעות הללו מכוונות. מה את ראית מבחינת פציעות בילדים?
ד"ר גלאגר:
אז חישבנו גם את המספרים האלה. מצאנו שכ-40% מהמטופלים שלנו הם מתחת לגיל 20. הייתי אומרת שכ– 25% מהם מתחת לגיל 12. אני יכולה לאשר שאנחנו רואים יריות בודדות בראש, בצוואר ובחזה. העמיתים שלי בחדר המיון, שעובדים ללא לאות כדי לייצב את האנשים האלה כדי שיגיעו לניתוח, דיווחו לי שלפני יומיים הם איבדו שישה ילדים מתחת לגיל 12 ליריות בודדות לראש. ראינו מספר פצעי צוואר, וניתחתי ארבעה אנשים נפרדים ב-48 השעות האחרונות עם פצעי ירי בחזה. וזה …
[איכות צליל גרועה, אי אפשר להבין מה נאמר]
יריות קטלניות. לא ראיתי שום ראיות לכך שאמצעים לא קטלניים נמצאים בשימוש בשטח פה.
חואן גונזלס:
ועבדת כחובשת מתנדבת באוקראינה ובהונדורס, וגם שירתת בצבא ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן. איך את רואה את עזה בהשוואה?
ד"ר גלאגר:
זה גרוע מכל מה שאי פעם ראיתי. היקף ההרס זה משהו שלא יכולתי לתפוס לפני שהגעתי לכאן. לכל מקום שאתה מסתכל, אתה רואה מבנים, תשתיות אזרחיות, פשוט הרוסים לחלוטין. ואנחנו בחאן יונס, שהיא אחת הערים האחרונות שנותרו שעדיין עומדות במידה מסוימת. אתה מסתכל דרומה לכיוון רפיח, ואין כלום. אתה שומע דיווחים מבית חנון, ואין כלום. העיר עזה בדרך.
העקירה ההמונית של האנשים היא גם ממש ממש מזעזעת. אתה יודע, כל האנשים מרפיח כבר נדחקים צפונה לאזור חאן יונס, האזור המרכזי. עכשיו גם אנשים מהעיר עזה נעים לכיוון הזה. אין יותר מקום בכלל. כולם גרים באוהלים. איכשהו, הם מצליחים – הפלסטינים מדהימים – איכשהו הם מצליחים לשמור על מים, משאיות פועלות, משאיות אשפה פועלות. הם עושים כל מה שהם יכולים כדי לשמר את מבנה החיים שלהם. אבל זה נהיה קשה יותר ויותר מיום ליום, ואני מאוד חוששת לתשתית הזו כשהפליטים מגיעים מהצפון. זה גרוע יותר מכל מה שיכולתי לדמיין.
איימי גודמן:
ד"ר גלאגר, השאלה האחרונה שלנו אליך היא לגבי חקירת האו"ם שמצאה השבוע שישראל ביצעה רצח עם במהלך מתקפתה בת כמעט השנתיים על עזה. זוהי ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית של האו"ם בנושא השטחים הפלסטיניים הכבושים. הם פרסמו דו"ח בן 72 עמודים לפיו ממשלת ישראל אחראית לארבעה מתוך חמשת המעשים האסורים על פי אמנת רצח העם משנת 1948. כמובן, את לא מומחית לרצח עם; את רופאה. אבל מהי תגובתך לדו"ח הזה כרופאה בחזית בעזה?
ד"ר גלאגר:
כן, כן. כפי שאמרת, אני לא – אתם יודעים, אני לא מומחית לרצח עם. אבל מה שאני רואה כאן מהווה עדות להרס שיטתי, כפי שאמרתי, של התשתית האזרחית, השמדת עם ודרך חיים. אני לא יודעת איך עוד אפשר לכנות את זה. כמסר פרידה לבני עמי האמריקאים, אני רוצה לומר שזו כבר לא סוגיה פוליטית. זו – זו שאלה של טוב ורע. ואני מעודדת את כולם בבית להשתמש בכל דרך אפשרית כדי לפנות לנציגים שלכם בקונגרס, לבקש מהם, להתחנן בפניהם לעשות את הדבר הנכון, לעמוד לצד הצדק בעולם ולהפעיל לחץ על ממשלת ישראל לעצור את ההרג חסר הטעם הזה.
איימי גודמן:
ד"ר קתלין גלאגר, מנתחת כללית מגראנד פורקס, שבדקוטה הצפונית, שמתנדבת כעת בבית החולים נאצר בחאן יונס, יוצאת צבא ארה"ב שבו שירתה כחובשת בעיראק ובאפגניסטן, והתנדבה בהונדורס ובאוקראינה –– אני רוצה להודות לך על שדיברת איתנו. ד"ר גלאגר הגיעה לעזה בתחילת החודש (ספטמבר) והיא עובדת בבית החולים נאצר בחסות הארגון MedGlobal.