״המצב הקשה ביותר שחוויתי אי-פעם״:
הרופאים הגיבורים של עזה מדברים בגילוי לב על זוועות רצח העם שישראל מבצעת
ארבעה רופאים מעזה חולקים את סיפוריהם על כאב, אובדן ותקווה בשעה שהם מגוללים את הזוועות להן היו עדים במהלך עבודתם בעיצומו של רצח עם אכזרי
מאת: האיה אחמד

מעולם לא היתה מלחמה שבה ניצבו יותר רופאים בחזית או שבה נאסרו, עונו, הותקפו ונהרגו יותר רופאים מאשר בעזה בין אוקטובר 2023 וינואר 2025.
בסוף נובמבר 2024, רשויות מקומיות בעזה דיווחו כי מעל 1,000 רופאים ואחיות נהרגו בידי כוחות ישראליים מאז ה-7 באוקטובר 2023, במה שמכונה פגיעה מכוונת שיטתית על בתי חולים כדי להחריב את תשתית הבריאות בעזה.
מספר זה כולל את ד"ר עדנאן אל-בורש, ראש המחלקה לכירורגיה אורתופדית במתחם הרפואי א-שיפא בצפון עזה, אשר נאסר ועונה למוות במאי בשנה שעברה בידי כוחות ישראליים בבית סוהר עופר, שבישראל.
דוח מטעם ועדת חקירה עצמאית של האו״ם מאוקטובר 2024 מצא די ראיות לכך שהצבא הישראלי הורג במכוון, פוצע, מענה, אוסר ומתעלל באנשי רפואה, והגיע למסקנה שמעשים אלה מהווים פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
אף אחד מאיתנו לא ישכח את התמונה הוויראלית של ד”ר חוסאם אבו ספיה, מנהל בית החולים כמאל עדוואן בצפון עזה, כשהוא צועד בין ההריסות של בית החולים החרב לעבר טנק ישראלי, ומסרב לנטוש את הצוות או המטופלים שלו עד לרגע האחרון. גורלו נותר בלתי ידוע.
ד”ר חוסאם אבו ספיה מסמל את האנושיות, ההקרבה והנחישות המוחלטת של רופאי עזה, אשר לקחו ברצינות רבה כל כך את תפקידם בטיפול בפצועים, בנכים ובחולים בעזה.
רופאים ציינו כי יש להחליף את שבועת היפוקרטס המפורסמת, שרופאים נושאים עם הסמכתם לשמירה על סטנדרטים אתיים וחמלה בעת הטיפול בחולים, בשבועת עזה.
אחד מרופאי עזה שנשאר עד לרגע האחרון הוא שחקן הכדורגל והרופא ח'אלד אבו-עאבל, שנעקר מביתו מספר פעמים בחמישה-עשר החודשים האחרונים, אך המשיך לעבוד במחלקה לרפואה דחופה בבית חולים אל-אקצא בדיר אל-בלח, שבמרכז עזה. בנוסף הוא התנדב בבית חולים שדה בבית ספר.
ח'אלד מספר ל-New Arab שהוא החליט להמשיך עד הסוף, כיון שהוא רואה בתפקידו כרופא את חובתו הלאומית והדתית. הוא הלך לעבודה וממנה ברגל, בזמן שמתקפות אוויריות התרחשו סביבו, והיו פעמים רבות שהוא לא היה מסוגל ליצור קשר עם משפחתו והמשיך לעבוד בבית החולים, מבלי לדעת אם הם מתים או חיים.
״היו ימים שעבדתי כל היום על הרגליים, ללא כל מנוחה, ועבדנו יום יום כדי שנוכל להשתלט על הכמות העצומה של המקרים שהגיעו במהלך היום״, הוא משתף.
״להמשיך בעבודתי זה היה אתגר גדול: הייתי רחוק ממשפחתי, הדרך לבית החולים וממנו היתה מסוכנת, ובתי חולים וצוותים רפואיים היו תחת איומים והפצצות – כל אלה היוו מכשולים קשים בדרכי להמשך עבודתי״, מגלה ח'אלד.
״עברנו מצבים אשר, בשם אלוהים, היו קורעי לב ובלתי נתפשים לשכל האנושי. כרופאים, האנשים זקוקים לכולנו, ואהבתי אליהם היא שתמיד הניעה אותי להמשיך. הייתי נחוש להמשיך בעבודתי, בין אם בדרך רפואית ובין אם על-ידי העברת סבלם של אנשים והשמעת קולם.״
תרנים מחמוד בת השלושים ואחת עבדה כרופאת נשים מומחית במיילדוּת, בבית חולים א-שיפא לפני השבעה באוקטובר 2023. תחילה, היא המשיכה לעבוד שם אחרי שפרצה מלחמת ישראל על עזה, חרף פינוי משפחתה לחאן יונס שבדרום.
לאחר שהצבא הישראלי פלש למתחם א-שיפא בנובמבר 2023, היא נאלצה להימלט אך המשיכה להתנדב בבית החולים הפרטי אל-חילו, בעיר עזה. עם זאת, לא היא ולא המטופלות ההרות שבהן טיפלה היו בטוחות מפני הצבא הישראלי.
״היה פגז טנק בקומה החמישית של בית החולים, במטרה להפחיד את הרופאים ואת המטופלות. מיהרנו לפנות את בית החולים, אך נשארנו בפנים כיוון שלא היה לנו לאן ללכת.
לא רצינו לעזוב את הצפון ללא רופאים או בעלי מקצועות רפואיים. אך בדצמבר 2023, טנקים של הכיבוש הישראלי כיתרו את בית החולים וניתקו את [אספקת] המים והמזון. נאלצנו להיכנע, להניף דגלים לבנים ולהימלט דרומה לעבר חאן יונס, עם המטופלות שלנו״, מספרת תרנים ל -New Arab.
עוד רופאה לשעבר בא-שיפא היא מהיתאב אחמד בת השלושים ושתיים, מומחית לרפואה פנימית. היא נעקרה מביתה מיד, יחד עם בתה, בשמונה באוקטובר 2023 אל הדרום, בשעה שבעלה החליט להישאר עם משפחתו. ביתה שכן קרוב למתחם א-שיפא ונהרס במסגרת ההתקפה הישירה של ישראל על האזור הסובב את המתחם הרפואי.
ברפיח, מהיתאב הצטרפה ל׳רופאים ללא גבולות׳ ועבדה בבית חולים אל-נאסר, שם טיפלה בחולים עד להפסקת האש.
״מספר המטופלים היה גדול מאוד בהשוואה לצוות הרפואי הקיים, בשל צפיפות יתר של עקורים ברפיח״, היא מסבירה. ״הייתי עדה לסוגי פציעות חמורים, לרבות קטיעות גפיים ודימום. לא היו מספיק מיטות, תרופות, מזון או מים נקיים, רק מוות בכל מקום. הייתי עדה גם להפצצות ולשריפת אוהלי העקורים בקרבת בית החולים״, מוסיפה מהיתאב.
״זה היה המצב הקשה ביותר שחוויתי אי-פעם. אזרחים הומתו ללא סיבה; אשמתם היחידה שהם פלסטינים ומעזה.״
הרופאים בעזה לא היו חסינים מפני אובדן משפחותיהם ויקיריהם, ולעיתים קרובות זה קרה בזמן שהיו בעבודה. אף אחד מאיתנו לא ישכח את הרגע שבו דוקטור מוחמד אבו מוסא נאלץ לזהות את גופת בנו בן השש יוסף, כשהיה במשמרת בחדר המיון, זמן קצר לאחר שהחל רצח העם באוקטובר 2023.
זה לא היה נדיר שרופאים גילו שגופות שהובאו לבית בחולים היו של בני משפחה או של חברים יקרים. תרנים היתה המומה לגלות שגופת אישה שנפגעה ישירות על-ידי פזג טנק ישראלי, שהרג אותה מיד, היתה של חברתה לכיתה מבית הספר התיכון.
באוקטובר 2023, איסלאם אל-ג'וראני בת העשרים וחמש ממחנה ג׳בליה שבצפון עזה סיימה זה עתה את לימודיה בבית הספר לרפואה ועבדה כרופאה כללית. בנובמבר 2023, שלושת אחיה, שתי אחיותיה ושניים מילדי אחיותיה נהרגו במהלך פשיטה ישראלית על בית משפחתה.
היה עליה לחפש אחר חלקי גופתו של אחיה ביותר מבית חולים אחד בצפון עזה. עתה היא אפוטרופסית של ילדי אחותה המתה. למרות כל זאת, עלה בידה של איסלאם לסיים את שנת התמחותה בבית חולים אל-אקצא שבמרכז עזה. ועל אף שהיא איבדה הכול, היא נותרת אופטימית לגבי העתיד.
״יש לי תקווה לנסוע לחו״ל ולהמשיך בחיי. כן, מרבית הרופאים רוצים להגר״, היא אומרת. ״זוהי מציאות מרה אשר מצלמות התקשורת אינן שופכות אור עליה, כיון שלרופאים לא הוענקה הגנה בינלאומית כלשהי במשך תקופת התוקפנות הישראלית, והם היו נתונים לשבי, לעינויים, לפגיעות מכוונות ולמות קדושים.״

האיה אחמד היא רופאה וכותבת עצמאי מעזה