“אני מוצא את עצמי רוצה לבכות כל הזמן, אבל פשוט אין לי זמן, ואני ממשיך ועובר לחולה הבא.”
שלום, שמי מארק בראונר. אני רופא חירום מוסמך שעובד באורגון בארצות הברית, והגעתי לעזה עם Rahma Worldwide כדי לתת הפוגה לרופאים ולמנתחים כאן בבית החולים נאצר. באתי עם ראש פתוח ומה שראיתי היה פשוט קטסטרופלי לחלוטין, לא נורמלי, כאב וסבל עצום, ופגיעות בנשים וילדים. אני לא רואה שום עדות שיש כאן לוחמים. אני רואה אבות ובנות שסובלים מתת תזונה. אני רואה נשים בהריון שהתינוקות נקרעו מהרחם שלהן על ידי רסיסים. אני רואה ילדים קטנים לבושים בסוודר האדום שלהם, שאז נקרע מעליהם וחושף את גופם כשזרועותיהם פשוט הרוסות לחלוטין, וזה פשוט בלתי פוסק. זה, יום אחר יום. אנחנו כאן כבר שלושה ימים ובכל פעם שאנחנו יודעים שיש מה שנקרא חלוקת מזון, אנחנו יודעים שתהיה שם השמדה. ואתם יודעים, בימים הראשונים ראינו הרבה פציעות בודדות, ראש או חזה או בטן, אבל היום דווח שהיו טנקים במרכזי חלוקת המזון, וזה מתקבל על הדעת כי אנחנו רואים טראומות מורכבות – אנחנו רואים ראש, צוואר, חזה, בטן וגפיים. הרבה מאוד מתים. וזה פשוט לא חייב להיות ככה, אתם יודעים. זה משהו שפשוט חייב להיפסק. ואני ממש מתרשם מהצוות בבית החולים נאצר, האחיות, והרופאים, המנתחים והטכנאים, ואנשי מקצועות נלווים, והמבקרים הזרים, שמתאחדים ועובדים ללא לאות כדי לנסות להציל חיים. וזו פשוט חוויה מדהימה, שאני כל כך שמח שהייתה לי הזדמנות לבוא לכאן ולחוות אותה, אבל זה משהו שלעולם לא אשכח. ואני מנסה לחשוב על דוגמה נוספת בהיסטוריה המודרנית של בית חולים קהילתי בגודל בינוני, אתם יודעים, שנאלץ לספק תמיכה למיליוני אנשים בפגיעות המוניות, ואני פשוט לא מכיר אף דוגמה אחרת. זוהי תופעה ייחודית באמת, ובכל מקרה אני כל כך שמח להיות כאן. אבל זה כל כך אינטנסיבי. אני מוצא את עצמי רוצה לבכות כל הזמן, אבל פשוט אין לי זמן, ואני ממשיך ועובר לחולה הבא. ואני מאוד שמח להיות עד. אני מדבר אליכם בכנות מהלב, ואני באמת מקווה שהעולם יקשיב וינקוט פעולה כלשהי. אני רוצה שתעשו את זה עכשיו, לא מחר או מחרתיים, אלא ברגע הזה ממש, כשאתם רואים את זה, אני רוצה שתפנו להיכן שיש לכם השפעה – למשפחה שלכם, לחברים שלכם, לפוליטיקאים שלכם – ותדרשו צדק, כי זה פשוט מתועב. ואתם יודעים, אנחנו נוטלים בזה חלק אם אנחנו לא עושים כלום. כל אחד מאיתנו שיושב על הספה, או מקשיב במכונית שלו, אנחנו שותפים לעבירה אלא אם כן ננקוט פעולה כלשהי, ואני מעודד אותכם לעשות את זה. תודה.