מראיינת: ד"ר פרלמוטר, אני יודעת שטיפלת בעובד בריאות מקומי בשם תמיר.

ד"ר פרלמוטר: כן.

מראיינת: האם תוכל לספר לנו עליו קצת?

ד"ר פרלמוטר: וודאי. והסיפור הזה יהווה ראייה כנגד ההאשמות, או הטענות של צה"ל שאף אחד לא היה מטרה, שאף אדם חף מפשע לא היה מטרה. תמיר הוא אח באורתופדיה. הוא היה בחדר הניתוח וחבש פצע לאחר ניתוח, כאשר חייל ישראלי נכנס לבית חולים – אחר, לא זה שעבדנו בו. זה היה בית חולים שכבר נתפש על ידי צה"ל. הם הורו לו לעזוב את המטופל שעליו עבד לחבוש את הפצע. הוא סירב לעשות את זה. אז הוא נורה בברך. עצם השוקה הפרוקסימלית שלו, או עצם השוק שלו, עפה לצד השני של החדר. כמובן הוא היה מחוסר הכרה מהתקיפה הזו. לאחר מכן הוא נותח. הוא התאושש למחרת, חזר להכרה. למחרת, הוא נלקח בשבי על ידי הישראלים ונלקח לישראל לכלא ישראלי. שמו עליו אזיקים. עיניו היו קשורות למשך 45 יום. הוא לא קיבל שום טיפול רפואי לפצע. האכילו אותו קופסת מיץ, הוא דיווח לי, לפעמים כל יום, בדרך כלל, כל יומיים. ואז ביום ה-45, לאחר שגילו שהוא לא חמאס, הם שחררו אותו על ידי כך שהשליכו אותו בצד הדרך בצד השני של הגבול. הוא זחל שלושה קילומטרים. הפצע שלו עכשיו מזוהם בצורה נוראית. כמתנת פרידה, הם נתנו לו קת רובה בעין הימנית, הם פוצצו לו את גלגל העין, מה שאומר שהוא עכשיו עיוור לנצח. והוא זחל ונאסף על ידי עובר אורח והובא לבית החולים ושם טיפלנו בו. אז הוא עונה. הוא הורעב, עונה, עבר התעללות מוחלטת, לא קיבל טיפול רפואי ונורה בהתחלה, כאשר לא הייתה שום סיבה לירות בו על עבודתו הרפואית.

מראיינת: ושוב, עלינו לדעת ש-CNN פנתה לצה"ל לקבלת תגובה בנושא. ברור שאיננו יכולים לאמת באופן עצמאי את ההאשמות הללו ואת התיאור הקשה שסיפקת לנו זה עתה.