תקציר (ראו קישור לעדות המלאה): “מתחם לילדים מתים וזעקות של פצועים: רופאים שחזרו מעזה מתארים חלום בלהות”:
כתבה זו עוסקת בשני רופאים אמריקאים, מארק פרלמוטר ופירוז סידהווה, ששבו משהות התנדבותית בבתי חולים ברצועת עזה. השניים מתארים עומס חריג, תנאים קשים ומחסור חמור בציוד ובתרופות.
אחד הנושאים המרכזיים שעלו בעדויותיהם הוא יצירת אזורים ייעודיים בבתי החולים לטיפול בילדים שנפצעו קשה מאוד, ושבהם לא היה סיכוי ממשי להצלה בשל היעדר משאבים. באזורים אלה הונחו ילדים ללא טיפול מציל חיים, והוריהם הגיעו לראותם במצבם הסופי.
הרופאים מספרים על מחלקות מלאות עד אפס מקום, פצועים רבים הממתינים ללא יכולת לקבל טיפול מיידי, וצוותים רפואיים שעובדים ברצף תחת עומס קיצוני. לעיתים נאלצו הרופאים להחליט מי יקבל טיפול מציל חיים ומי יקבל רק טיפול תומך, עקב המחסור.
העדויות מדגישות את הפער בין הסטנדרט הרפואי המוכר להם לבין המציאות ברצועה: עבודה עם ציוד חלקי, ריבוי פציעות מורכבות, ומערכת בריאות הפועלת מעבר ליכולת הספיגה שלה. הם מציינים שהמצב המתואר אינו נקודתי אלא מתמשך, וכי בתי החולים נדרשים לתפקד בתנאים שאינם מאפשרים מתן טיפול רפואי סביר לכלל הנפגעים.
ב–18 במרץ, לאחר שד"ר סידהווה קבע את מותן של שתי הילדות בבית החולים נאסר בחאן יונס, הוא התפנה לטפל בילדה שספגה פגיעה מוחית חמורה פחות, והציל את חייה. " הרסיס עבר דרך המוח שלה אבל נשאר בצד השמאלי, אז כשהיא התעוררה היא לא יכלה לדבר ולהשתמש בצד הימני של גופה. אבל המוח מסתגל, ואחרי חמישה ימים היא חזרה לדבר" הוא מספר.
אחר כך פנה סידהווה לטפל באישה צעירה "עם חור יותר גדול מכדור טניס בגבה. הוא ניסה לסגור את הפצע, אך החולה נזקקה לכמויות גדולות מאוד של דם". בארה"ב היינו נותנים לה עירויי דם במשך שלושה–ארבעה ימים, אולי מאה מנות דם. לנאסר אין בנק דם גדול, הם נותנים מקסימום שמונה מנות דם, ואם פצוע לא יכול לשרוד, אז הוא לא ישרוד". האישה מתה 12 שעות לאחר הניתוח.
פרלמוטר מצהיר כי הוא אנטי־ציוני וכי הוא חושב שביידן צריך לסיים את חייו בכלא בשל אחריותו לג'נוסייד בעזה. הוא מגדיר את עצמו אגנוסטי, אבל ברצועה הקפיד להסתובב עם מגן הדוד של אביו על צווארו. כמה מרשמיו נשמעים דמיוניים לאוזניים ישראליות. "כשאמרתי לאנשים שאני יהודי הם רצו לחבק אותי; זו קצת בעיה, כי הם לא התקלחו חצי שנה" הוא צוחק. אבל באמת אין איבה כלפי היהודים. הם אמרו לי שהיהודים הם אחים שלהם ושנתניהו רע גם להם. כמובן שיש שם אלמנטים של חמאס ששונאים יהודים, אבל הם המיעוט. תנו לעזתים חופש ואפשרות לחיות, וחמאס ייעלם".
בתחילת שנות האלפיים התנדב סידהווה בארגון יהודי־ערבי בחיפה, והוא מכיר היטב את ישראל. "הישראלים אינם טיפשים" הוא אומר "הם צריכים להפסיק לטמון את הראש בחול ולהעמיד פנים שכלום לא קורה בעזה. אני מבין ש–7 באוקטובר היה אירוע מחריד, זו היתה מתקפה אכזרית. אבל בני אדם צריכים לזהות מתי הם עוברים מניפולציה ותעמולה. בהפסקת האש היה אפשר לשחרר חטופים, ורק צד אחד שבר אותה. אם הייתי חושב שהפסקת המלחמה תסכן את ישראל — היתה לי דילמה, אבל זו הדרך היחידה שישראל תוכל לשרוד". סידהווה חזר מעזה גם עם סיפורו של הנער אבראהים ברהום. ברהום, בן 16, נולד לאחר טיפולי הפריה ממושכים להורים מבוגרים. אחיו התאום נהרג בתחילת המלחמה. בלילה שבו ישראל הפרה את הפסקת האש פגעה פצצה סמוך לאוהל שבו התגוררה משפחתו באזור ההומניטרי במואסי, ורסיס קרע את המעיים שלו. לאחר ניתוח מורכב הצליחו הרופאים לייצב את מצבו. סידהווה זוכר שהוריו לא משו ממיטתו". הם סיפרו שהוא כל היום שיחק כדורגל, אבל לא היו לו שרירים של שחקן כדורגל. זה היה בבירור בגלל מחסור בחלבונים".
חמישה ימים אחר כך, ב–23 במרץ, היה סידהווה בדרכו לחדרו של אבראהים כדי להחליף לו תחבושת לקראת שחרורו מבית החולים. בדרך עצרה אותו רופאה וביקשה את עזרתו עם מטופל אחר, נער בשם מוחמד שנזקק לניתוח חירום לעצירת דימום. "אמרתי לצוות ביחידה לטיפול נמרץ לעדכן את חדר הניתוח, ובינתיים החלטתי ללכת לאבראהים להחליף את התחבושות". בזמן שצעד במסדרון החריד פיצוץ את בית החולים. "הדלת לידי נפתחה ופגעה בי, הרחתי את העשן", הוא מספר.
בית החולים הוכנס למצב חירום וסידהווה ירד לחדר המיון לחכות לפצועים. "הובאו רק פצועים עם חתכים קטנים, ואני זוכר שחשבתי לעצמי איך יכול להיות שאיש לא נהרג. ואז מגיעים תושבים עם גופה עטופה, פותחים את הסדין ואני רואה את הבטן ומזהה את הניתוח שלי. זה היה אבראהים". ברהום נהרג מטיל שירה כטב"ם לאחד מחדרי בית החולים במטרה להרוג את איסמעיל ברהום, שהוגדר בכיר חמאס. התברר כי בגלל שם משפחתם הזהה, הוכנס הנער אבראהים לאותו החדר, אף שהם היו קרובי משפחה רחוקים למדי. אבראהים מת במקום.
סידהווה מצהיר כי אין לו שום חיבה לאנשי חמאס, אבל מדגיש כי על פי החוק הבינלאומי, מרגע שאדם, אפילו אם הוא מנהיג צבאי, שוהה בבית חולים — הוא מפסיק לשמש מטרה. "זה הסעיף הוותיק ביותר בחוק ההומניטרי הבינלאומי. נתניהו עבר ניתוח בהדסה לא מכבר. כולם מסכימים שהוא מנהל את המלחמה, האם זה בסדר שחמאס יפציץ את בית החולים?" הוא שואל. באותו היום החלו להתפרסם דיווחים על היעלמותם של 15 אנשי הרפואה וההצלה האזרחית ברפיח. חמישה ימים אחר כך, כשסידהווה ופרלמוטר התארגנו לקראת עזיבת הרצועה, נמצאו גופותיהם של ה-15 בקבר אחים.