כתבת: אחות מפורטלנד, שהוכשרה בטיפול בכוויות, הגיעה הביתה לאחר שבועות, בהם טיפלה בחולים שנפצעו במלחמה בעזה. מוניקה ג'ונסון, מומחית כוויות ב"לגאסי", הייתה חלק ממשימה רפואית של מתנדבים. מעבר רפיח נסגר לפני שבועיים. ג'ויס אוגארי כתבתינו שוחחה היום עם האחות. היא בבית אבל רוצה לחזור.
מוניקה ג'ונסון: הרגשתי אשמה אדירה ופחד עצום, כמו שאני מרגישה ברגע זה, חשש לרווחתם ולבטיחותם של כל מי שנמצא שם.
כתבת: מוניקה ג'ונסון בילתה כמעט שלושה שבועות במשימה רפואית בבית החולים רפיח, בית החולים הפעיל היחיד בעזה. הנסיעה אורגנה על ידי האיגוד הרפואי הפלסטיני-אמריקאי עם צוות של 19 אחיות ורופאים. היא טיפלה בחולים שנפצעו במלחמה תוך עבודה עם משאבים מועטים.
מוניקה ג'ונסון: הלכנו וגילינו שאין סבון, לא היה חומר חיטוי ידיים, מגבות נייר, לא מצעים לשים עליהם את המטופלים. היינו נכנסים ליחידה לטיפול נמרץ, ומוצאים מטופלים על יריעות פלסטיק מתפוררות. הם שוכבים בשלוליות דם, נוזלים, אבל אין שום דבר להחליף אליו. לאנשים יש פציעות הפצצה ואנחנו נותנים להם אקמול, אנחנו נותנים להם אדוויל לזרוע שנקרעה, או כוויות של 30% מגופם.
כתבת: מוניקה מספרת לי שהצוות שלה הביא איתם 300 תיקי אספקה, עדיין לא מספיק. בסוף המשימה ישראל סגרה את הגבול הראשי, הם לא ידעו מתי יוכלו לעזוב.
מוניקה ג'ונסון: מה שאני הולכת לעשות זה להמשיך לעבוד ולעשות את העבודה הכי טובה שאני יכולה כל עוד אני כאן. אני הולכת לשמור על עצמי בטוחה ככל האפשר, יש לי את הצוות שלי.
כתבת: היא סוף סוף הצליחה לעזוב, אבל זה לא היה קל. ("ביי, חברים, אני אוהבת אתכם"). בזמן שנסעה באזור המלחמה, היא ראתה עוד יותר ממה שקורה.
מוניקה ג'ונסון: יכולנו לראות בצד שמאל, ענני עשן קטנים, ויכולנו לשמוע את כל כדורי הארטילריה. וידענו שנצטרך לנסוע במקביל לשם ברגע שנקבל את האור הירוק, זה היה מפחיד. קיוויתי שכמו שהצלחתי עד שם, אצליח להגיע עד סוף הדרך.
כתבת: זה היה מפגש מרגש בנמל התעופה הבינלאומי של פורטלנד.