“תינוקת בת שבעה חודשים שוכבת ביחידה לטיפול נמרץ ילדים שלנו, כה זעירה וסובלת מתת תזונה, עד שבתחילה חשבתי שהיא אך נולדה. הביטוי "עור ועצמות" לא עושה צדק לאופן שבו גופה נפגע. היא ממש מתכלה לנגד עינינו.”
אני עד להרעבת ילדי עזה. מדוע העולם נותן לזה לקרות?
הפסקת אש קבועה, זרימה חופשית ובטוחה של סיוע והסרת המצור נדרשים עכשיו – כל אלה ניתנים להשגה בעזרת רצון פוליטי.
אני כותב את הדברים מבית החולים נאצר בדרום עזה, שם סיימתי זה עתה לנתח נערה צעירה נוספת הסובלת מתת תזונה קשה. תינוקת בת שבעה חודשים שוכבת ביחידה לטיפול נמרץ ילדים שלנו, כה זעירה וסובלת מתת תזונה, עד שבתחילה חשבתי שהיא אך נולדה. הביטוי "עור ועצמות" לא עושה צדק לאופן שבו גופה נפגע. היא ממש מתכלה לנגד עינינו, ולמרות מאמצינו הטובים ביותר, אנו חסרי אונים להציל אותה. כרגע אנו עדים לרעב מכוון בעזה.
זוהי הפעם השלישית שלי בעזה מאז דצמבר 2023 כמתנדב כירורג בארגון "סיוע רפואי לפלסטינים" (Medical Aid for Palestinians) . חוויתי אירועים רבי-נפגעים והזהרתי מפני תת תזונה עוד בינואר 2024. אבל שום דבר לא הכין אותי לזוועה העצומה שאני עד לה כעת: הרעבה כנשק נגד אוכלוסייה שלמה.
משבר תת התזונה הפך קטסטרופלי מאז ביקורי האחרון. כל יום אני צופה בחולים מידרדרים ומתים, לא מפציעותיהם, אלא משום שהם סובלים מתת תזונה אשר אינה מאפשרת להם לשרוד את הניתוח שעברו. התיקונים הכירורגיים שאנו מבצעים מתפרקים, חולים מפתחים זיהומים נוראיים, ואז הם מתים. זה קורה שוב ושוב, וזה שובר לב לצפות. ארבעה תינוקות מתו בשבועות האחרונים בבית החולים הזה – לא מפצצות או מכדורים, אלא מרעב.
משפחות ואנשי צוות עושים כמיטב יכולתם כדי לנסות להביא את מה שהם יכולים, אבל פשוט אין מספיק מזון זמין בעזה. עבור תינוקות, כמעט ואין לנו תמ"ל. ילדים מקבלים דקסטרוז 10% (מי סוכר), שאין לו ערך תזונתי, ולעתים קרובות אמהותיהם סובלות מתת תזונה אשר אינה מאפשרת להניק. כאשר עמית בינלאומי ניסה להכניס תמ"ל לעזה, הרשויות הישראליות החרימו אותו.
גישתו של בנימין נתניהו כפולה: חסימת כניסת מזון לעזה, לצד ריכוז חלוקת הסיוע בנקודות חלוקה צבאיות, שאליהם נאלצים אזרחים נואשים להגיע תוך סיכון חייהם רק כדי לקבל אספקה מוגבלת. עד מאי 2025 פעלו ברצועה למעלה מ- 400 נקודות חלוקה הומניטריות בפיקוח האו״ם וארגוני סיוע. אולם כעת קיימים רק 4 מוקדים הממוקמים באזורים צבאיים המופעלים באמצעות ״קרן הסיוע ההומניטרי לעזה״ (GHF) שמפעילה רק ארבעה מוקדים בדרום הרצועה. כך הפכה הגישה למזון בסיסי למסע מסוכן ומוגבל עבור משפחות מורעבות נמצאות בסכנת תקיפה מתמדת.
אני שומע על עשרות נפגעי טראומה שמציפים את מחלקות החירום של עזה מדי יום – רבים מהם עם פצעי ירי מנקודות חלוקה צבאיות אלה. ניתחתי נערים בגילאי 12 עד 15, שקרובי משפחתם אומרים שנורו בזמן שניסו להשיג מזון למשפחותיהם. בשבוע שעבר מת ילד בן 12 על שולחן הניתוחים, נורה דרך הבטן במה שניתן לתאר רק כמלכודת מוות עבור אלו המחפשים מחיה בסיסית.
גם עמיתיי במחלקת החירום דיווחו על דפוס מטריד: פציעות המתמקדות בחלקי גוף ספציפיים בימים שונים – ראשים, רגליים, איברי מין – מה שמרמז על פגיעה מכוונת בחלקי גוף אלה.
בימים האחרונים ניתחתי שתי נשים שעל פי האנשים שהביאו אותן, נורו על ידי רחפנים בזמן שתפסו מחסה באוהלים בקרבת אחד מאותם מקומות [מרכזי סיוע]. אחת הניקה את ילדה כשנפגעה; השנייה הייתה בהריון. למרבה המזל, שתיהן שרדו את פציעותיהן עד כה. נשים אלה אפילו לא חיפשו סיוע – הן פשוט חיפשו מחסה באותם אזורים שכביכול אמורים להיות "בטוחים" אך למעשה חשופים לאש חסרת הבחנה ממנגנון ההרעבה החמוש של צה"ל.
לא רק החולים כאן סובלים מתת תזונה, אלא גם עובדי שירותי הבריאות. כשהגעתי לראשונה, בקושי זיהיתי עמיתים שעבדתי איתם בשנה שעברה – חלקם ירדו 30 ק"ג. בשעת הצהריים, כמה רופאים ואחיות פונים לעבר אתרי החלוקה, בידיעה שהם מסתכנים במוות אך אין להם ברירה אם הם רוצים להאכיל את משפחותיהם.
בית החולים נאצר הוא בית החולים הפעיל העיקרי האחרון בדרום עזה, אך אנו פועלים בנקודת שבירה, מתאוששים מהתקפות קודמות ומוצפים בנפגעים המוניים, וכל זאת תוך כדי מחסור בכל דבר. ההרס השיטתי של מערכת הבריאות בעזה ע"י נתניהו תיעל צרכים רפואיים נואשים למתקן בודד זה תוך כדי שמבוצעות תקיפות מכוונות של עובדי שירותי הבריאות ושל חולים. רק השבוע, אחד מאחי חדר הניתוח היקרים לנו נהרג באוהל שלו יחד עם שלושת ילדיו הקטנים.
אני רוצה להיות ברור – מה שנעשה לפלסטינים בעזה הוא ברברי וניתן למנוע לחלוטין. אני לא מאמין שהגענו לנקודה שבה העולם צופה כיצד תושבי עזה נאלצים לסבול רעב וירי, וכל זאת בזמן שמזון וסיוע רפואי נמצאים מעבר לגבול במרחק קילומטרים ספורים מהם. תת התזונה הכפויה וההתקפות על אזרחים יהרגו אלפים נוספים אם לא ייפסקו באופן מיידי. כל יום של חוסר מעש פירושו שיותר ילדים ימותו לא רק מכדורים או פצצות, אלא גם מרעב. הפסקת אש קבועה, זרימה חופשית ובטוחה של סיוע דרך המערכת בראשות האו"ם והסרת המצור נחוצים כעת – וניתן להשיג את כל אלה בעזרת רצון פוליטי.
המשך מעורבותה של ממשלת בריטניה בזוועות של ישראל הוא בלתי נתפס, ואני לא רוצה לבזבז יום נוסף בניתוח ילדים שנורו והורעבו על ידי צבא שממשלתנו תומכת בו. ההיסטוריה תשפוט לא רק את אלה שביצעו את הפשעים הללו, אלא גם את אלה שעמדו מהצד וצפו.
מבית החולים נאצר, אני אומר לכם: זה מכוון. זה ניתן למניעה. וזה חייב להיפסק עכשיו.
• פרופ' ניק מיינרד הוא מנתח יועץ בבית החולים של אוניברסיטת אוקספורד, הנוסע באופן קבוע לעזה כבר 15 שנה. הוא מתנדב בארגון Medical Aid for Palestinians בבית החולים נאצר בעזה.