רופא מעזה סירב לנטוש את מטופליו. ישראל עינתה אותו למוות.
עדנאן אל-בורש סירב לברוח, אפילו כאשר בית החולים בו עבד ספג הפגזה כבדה. הוא נעצר על ידי כוחות ישראלים בדצמבר.
רוזאן אל-בורש הייתה בהלם כששמעה את החדשות על מותו של דודה, ד"ר עדנאן אל-בורש, במעצר ישראלי.
המנתח הפלסטיני הבולט נלקח בכוח על ידי כוחות ישראליים ולא נראה מאז דצמבר.
בשבוע שעבר, אגודת האסירים הפלסטינים דיווחה שהוא נהרג בעינויים בזמן שהיה במעצר ישראלי.
"זה היה ההלם הכי גדול בחיי", אמרה רוזאן, אחייניתו. "הרגשתי כאילו הקרקע נשמטה מתחתיי."
רוזאן, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת אל-אזהר בעזה, אמרה שד"ר עדנאן היה יותר מסתם דוד עבורה.
הוא היה חבר ותומך שעודד אותה ללמוד רפואה, היא סיפרה ל-Middle East Eye.
"דודי היה עמוד תומך איתן, נחוש כהר", אמרה.

בנוסף להיותו ראש המחלקה לרפואה אורתופדית בבית החולים א-שיפא בעיר עזה, עדנאן אל-בורש, בן 50, היה פרופסור לרפואה אורתופדית.
היו לו גם תחומי עניין מחוץ לרפואה, כולל קבלת תואר שני במדעי המדינה ושאיפה לבנות בית חולים גדול בעזה שיכלול את כל התמחויותיו.
אבל לדברי רוזאן, היה בו כל כך הרבה יותר ברמה האישית.
"היינו מתפללים יחד את תפילת השחר [פג'ר] ואז הולכים לשחות בים", היא נזכרה.
"הוא לימד אותי לשחות, כיוון שהוא היה שחיין מיומן, והוא היה זה שגרם לי להעז לשחות בעומקים גדולים."
"הוא היה עליז מאוד והוקיר מאוד את החיים. הוא אהב את החיים מאוד."

סיוע למטופלים עד הרגע האחרון
בורש נעצר בדצמבר בבית החולים אל-עוודה בצפון עזה לאחר שסירב לעזוב חולים שהיו תחת הפצצה ישראלית כבדה מאז ה-7 באוקטובר.
הוא בילה את השבועות האחרונים שלפני מעצרו ומותו, בנסיעות בין בתי החולים בעזה וטיפל בחולים.
משפחתו, תושבי ג'באליה בצפון עזה, חיפשו מקלט בבית החולים א-שיפא שבו עבד כאשר אזורם ספג הפגזה כבדה.
מאוחר יותר הם חזרו לג'בליה לפני פשיטה של כוחות ישראליים על בית החולים בנובמבר, אך אל-בורש סירב לעזוב איתם.
"הוא אהב מאוד את אשתו, כמו גם את ששת ילדיו, וסיפק להם כל מה שהם צריכים", אמר רוזאן.
"למרות זאת, הוא החליט להמשיך לנוע בין בתי חולים כדי לעזור לחולים ולפצועים."

לאחר שהותקף בית החולים א-שיפא ורוב הצוות הרפואי נאלץ לעזוב את המתקן באיומי אקדח, סירב שוב אל-בורש לחפש מקום מבטחים יחסי בדרום עזה.
במקום זאת, הוא נסע לבית החולים האינדונזי בצפון מזרח עזה כדי להמשיך בעבודתו.
"הוא נהג לומר, 'זוהי חובתי הפטריוטית ואני לא יכול לוותר על לעזור למישהו שזקוק לעזרתי'", אמרה רוזאן ל-MEE. יום אחד, הוא ביצע 17 ניתוחים מוצלחים על פצועים, והציל אותם מקטיעת גפיים או מוות, לדברי רוזאן.
אבל זמן קצר לאחר שיצא להפסקה, הפגזה ישראלית פגעה במחלקת הניתוחים של בית החולים, הרגה את כל 17 החולים ופצעה את אל-בורש.
ככל שגברו ההתקפות האוויריות והקרקעיות על בית החולים האינדונזי, המנתח עבר לבית החולים אל-עוודה בג'בליה, מתקן קטן שסיפק טיפול רפואי בסיסי.
כוחות ישראליים פשטו עליו בסופו של דבר ועצרו את אל-בורש יחד עם צוות רפואי נוסף.
כמו כל הפלסטינים שנלקחו מעזה, הם נלקחו בכוח, מבלי שרשויות ישראל חשפו את מקום הימצאם.

טיפול דמוי גואנטנמו
על פי משרד התקשורת הממשלתי בעזה, כוחות ישראליים הרגו 492 עובדי רפואה מאז אוקטובר, עצרו 310 נוספים וכמעט והרסו את מערכת הבריאות של עזה לאחר התקפות חוזרות ונשנות נגד כמעט כל בתי החולים.
עצורים משוחררים אומרים שרופאים פלסטינים בבתי כלא בישראל זוכים ליחס קשה יותר מאשר אסירים אחרים, אשר מתמודדים עם עינויים והתעללות נרחבים.
לפחות 10 אסירים אושרו כמתים בבתי כלא בישראל מאז אוקטובר בתנאים אלה, אם כי מספר ההרוגים כנראה גבוה בהרבה.
עדים אומרים כי עינויי רופאים נועדו בין היתר לסחוט מהם הודאות שווא.
ד"ר ח'אלד חמודה, שנעצר ושוחרר מאוחר יותר, חלק תא עם אל-בורש וסיפר ל-MEE כי סבל עינויים, מכות קשות וחקירות משפילות.
הוא אמר שהמנתח הוחזק במרכז המעצר הצבאי בבסיס שדה תימן .
כשהגיע לשם באמצע דצמבר, היו סימנים ברורים של "עינויים ומכות מחפירים" שבוצעו נגדו, לדברי חמודה.
"אני לא יכול לקבוע במדויק את היום בו הגיע של ד"ר עדנאן מכיוון שלא ידענו מה הזמן. עם זאת, אני מאמין שהוא הובא למעצר ב-17 בדצמבר, זמן קצר לאחר חצות", אמר חמודה ל-MEE.
הרופא, שהוטל עליו לתאם את ענייני האסיר עם החיילים, הביא לאחר מכן לאסירים החדשים מזרנים דקים ושמיכות קלות שלדבריו אינן מתאימות למזג האוויר הקר של דצמבר.
"ניגשתי לד"ר עדנאן והצגתי את עצמי, בניסיון להרגיע אותו. הוא אחז בידי בחוזקה", נזכר חמודה.
לאחר שנתן לו אוכל שהסתיר מהחיילים, סיפר אל-בורש לחמודה על חלק מהעינויים שעבר, לפני שהובא לתא.
"הוא סבל את הצורות הקשות ביותר של עלבונות והתעללות במהלך החקירה, בדומה לאלה שבמפרץ גואנטנמו."
חמודה אמר שהוא בילה יומיים עם אל-בורש לפני שהוא ורופאים ואנשי צוות רפואי נוספים שהיו עצורים לצידו, ביניהם ד"ר מוחמד א-ראן, ד"ר ח'אלד סיאם וד"ר סעיד מערוף, הועברו לבתי כלא נפרדים.
אבל באותם יומיים, אל-בורש הביא לחמודה את החדשות הטובות ביותר להן חיכה.
הוא סיפר לו שניתח לאחרונה את אמו לאחר שנפצעה בתקיפה אווירית ישראלית ושהיא בטוחה.
"דמעות זלגו כשקיבלתי את העדכון על אמי, החדשות הראשונות ששמעתי עליה מאז מעצרי", אמר חמודה.
"רכנתי קדימה ונישקתי את מצחו של ד"ר עדנאן."