קולות מעזה
עמיתינו בעזה נדחקו עד קצה גבול היכולת, בעודם נאבקים לשרוד ולעזור להציל חיים בזמן שמתרחש רצח עם.

קייט רנקין 25 בנובמבר 2025, 7:58 בבוקר
ב-10 באוקטובר נכנס לתוקף השלב הראשון של הסכם הפסקת האש, והביא הקלה מבורכת לפלסטינים המותשים מאלימות בלתי פוסקת. למרות זאת, בזמן פרסום הגיליון הזה, התנאים בשטח נותרו בלתי יציבים. ועדיין, עזה ניצבת בפני דרך ארוכה להתאוששות ולבנייה מחדש.
נדרש גל גדול של סיוע רפואי כדי לרפא את הפגיעות הפיזיות והנפשיות של הפלסטינים. הרוב המכריע מבין יותר מ-1,000 חברי צוות רופאים ללא גבולות (MSF) בעזה הם עובדים מקומיים, כפי שנהוג בפרויקטים הרפואיים הבינלאומיים שלנו. עמיתינו הפלסטינים פועלים תחת לחץ קיצוני, תוך התמודדות עם השלכות המלחמה ברמה האישית: רעב, עקירה חוזרת ונשנית, הרס בתים, ואובדן חיים או שינוי בלתי הפיך שלהם בן רגע.

ויאם עטאללה, רוקחת מפקחת בארגון רופאים ללא גבולות, 13 באוגוסט 2025
שלום, אהבה והרמוניה
שמי ויאם. אני חושבת שזה שם יפה, כי אמי נתנה לי אותו. היא נפטרה מסרטן כשהייתי בת 8. אז אני אוהבת את השם שלי, כי אמי אהבה אותו. זה גם שם מושלם בשבילי, כי המשמעות שלו זה "שלום, אהבה והרמוניה". וכל מי שפוגש אותי אומר שיש לי אנרגיה חיובית שזורחת בכל מקום. אני עובדת כראש צוות של 23 רוקחים. אנחנו קוראים לזה "צבא התרופות". תשאלו כל אחד–אנחנו הצוות הכי מאושר בבית החולים.
כשאנחנו מתחילים את פגישת הבוקר, אני שמה לכולם קצת מוזיקה. מי שרוצה לרקוד – יכול לרקוד; מי שרוצה לשיר – שר. אנחנו עובדים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ללא הפסקה. הצוות כל הזמן פועל תחת לחץ כבד ומתמשך. תמיד יש אירועי נפגעים המוניים. וכל אחד בעזה חי את הסיוט הפרטי שלו עם ההפצצות, העקירות, והרעב.
אז אני פשוט מנסה להקל עליהם. כשאני עוזרת לאחרים, אני מרגישה שאני עושה משהו נכון, שאני עדיין יכולה להועיל בחיים האלה. אבל בפנים, לא. אני בכלל לא מאושרת. לא ישנתי יותר משלוש שעות מאז תחילת המלחמה.
איך אפשר להיות מאושר כשמוקפים בכל כך הרבה מוות? אבל אמא שלי אמרה לי משהו, ממש לפני שהיא מתה. זה הזיכרון היחיד שיש לי ממנה. היא אמרה לי: " ויעאם, בבקשה תשמרי על החיוך הזה על הפנים שלך, כי כולם אוהבים את החיוך שלך." אז זה מה שאני מנסה לעשות. אני מנסה. גם כשאני בוכה, אני מחייכת.

ד"ר סוהייב סאפי, סגן מתאם רפואי, רופאים ללא גבולות, 28 באוגוסט 2025
איך אנחנו מתנגדים? בעצם קיומנו.
שמה של בתי ריטה. שמה נלקח משיר של משורר פלסטיני ידוע. נהגתי לשיר את השיר הזה, וגם אשתי אוהבת אותו. אז ריטה היא פרי האהבה בינינו. לא ראיתי אותן כבר שנה וחצי. כשהגבול נפתח בשנה שעברה, שלחתי את שתיהן אל מחוץ למדינה. יש לי תואר שני בכוויות, כירורגיה פלסטית וכירורגיה משחזרת – והמיומנויות האלה נחוצות מאוד בעזה. אז בחרתי להישאר מאחור.

הייתי שותף לניהול הצוות שהקים בית חולים שדה עם 120 מיטות ושלושה חדרי ניתוח הפועלים 24 שעות ביממה. זה דבר שאהיה גאה בו עוד שנים רבות. ואני מקווה שיום אחד ריטה תבין. אבקש ממנה לקרוא ספרים ולצפות בסרטים דוקומנטריים על רצח העם. אבקש ממנה להבין שלא יכולתי לעצום עיניים לנוכח הסבל של עמנו. עלינו להתנגד. ואיך אנחנו מתנגדים? בעצם קיומנו. ואיך אנחנו קיימים? בזכות הערכים שלנו. ובמשפחה שלנו, לשרת אחרים הוא ערך נעלה יותר מלשרת את עצמנו.

ד"ר אחמד סיאם, מנתח, רופאים ללא גבולות, 25 באוגוסט 2025
פעם היינו משפחה יפה
כשהבאתי את ילדיי לבית החולים, סירבתי לתת לעמיתיי לטפל בפציעותיהם. טיפלתי בהם בעצמי. הנחתי תחבושות. הסרתי תפרים. רציתי שירגישו: "אבא שלנו מטפל בנו. אולי הוא עדיין יכול להגן עלינו. אולי הוא עדיין הגיבור שלנו."
אני מנסה להחזיק את עצמי, כדי שהם יוכלו להמשיך לראות בי את הגיבור שלהם. אבל לא, אני לא חזק עכשיו. אני חלש.
לפני שנה הייתה לנו הזדמנות לעזוב את עזה. אבל סירבתי. כי אני אוהב את עמי. אני אוהב את המטופלים שלי, ולכן בחרתי להישאר. אבל אני מצטער על כך. לילדים שלי הייתה הזכות לחיות את חייהם, לא את החיים האלה שבחרתי עבורם.
אני לא בסדר. לא הצלחתי לעשות טוב למען הילדים שלי. לא הצלתי אותם, ולא הגנתי עליהם. היינו פעם משפחה יפה. אבל עכשיו…אני לא יודע.

ח'ולוד א-סדאווי, רכזת של רופאים ללא גבולות. 15 באוגוסט 2025
אדם אחר חי בתוכך
כל חיי אמרו לי: "את אדיבה מדי; רגישה מדי." כשהתראיינתי למשרת הוראה בבית ספר, המנהל אמר לי: "לעולם לא תוכלי לשלוט בתלמידים." כך התבסס בי הרעיון שאני לא כל כך חזקה.
בדצמבר בילינו 15 ימים ברחוב, כי היו הפצצות כבדות, ואיש לא יכול היה לישון בבטחה בתוך מבנה. במהלך הזמן הזה לא אכלתי דבר– אפס. רק שתיתי מעט, פעם ביומיים.
הסתתרנו במסדרון קטן בחצר של בית ספר. בעלי עזב אותנו שם כדי לחפש אוכל, ואז נפלה הפצצה. כשפצצה נופלת קרוב אליך, אתה לא שומעים כלום. רק רואים חלקי גוף עפים באוויר: יד של מישהו, רגל של מישהו, ראש של מישהו.
הבן שלי הגיע אליי, פניו מדממות. בתי עמדה לידי, ידיה לחוצות אל החזה. שני ילדיי האחרים אחזו ברגליהם. לא ידעתי מה מצב הפציעות שלהם… לא הייתה הרדמה, לא היו תפרים.
שמנו משהו בפה של הילדים, והחזקתי אותם שלא יזוזו בזמן שהרופא הוציא את הרסיסים בסכין מטבח. אי אפשר לתאר איך הילדים צרחו. אבל הוצאנו את הרסיסים. וכשסיימנו, לקחתי את הסכין והוצאתי את הרסיסים מהרגל שלי.
"אדיבה מדי, רגישה מדי." כך אמרו לי כל חיי. אבל אני יכולה להגיד לכם: אדם אחר חי בתוככם. ואם העולם יכריח אתכם, תמצאו אותו.

אחמד איקטיפאן, מתאם מים ותברואה של רופאים ללא גבולות, 18 באוגוסט 2025
שמישהו שיגיד לי שהכל יהיה בסדר
לפני המלחמה לא חשבתי להתחתן – אולי אחרי גיל 30 או משהו כזה. אבל כשהמלחמה התחילה, התחלתי לחשוב אחרת.
כל לילה אני מתעורר מתקיפות אוויריות. אני גר ליד הים, והמסוקים מגיעים משם. בכל פעם שאני שומע אותם, אני חושב: "מה אם הפעם זה בשבילי?" בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שאני צריך מישהו – מישהו שיגיד לי שהכל יהיה בסדר.
לפני ארבעה חודשים התארסתי. קוראים לה לאמה. היא אחותו של החבר הכי טוב שלי, כרים, שנהרג בהתקפה בשנה שעברה.
היום נסעתי אליה. לבשתי ג'ינס, הרחתי טוב, ואז התחלתי לחשוב: "אולי אני לא צריך להיות כל כך מאושר כשהמצב כל כך קשה לכולם."
לפעמים, כשהתקיפות האוויריות מעירות אותי, אני שולח לה הודעה מתוקה: "אני מקווה שאת בסדר", וכדומה. בזמנים רגילים, זה כלום, אבל כשבודקים אם מישהו חי – זה כבר משהו אחר.
כל הדברים האלה, שפעם היו חסרי משמעות, הם עכשיו הכל בשבילנו.

נור א-סקא, אחראית תקשורת של רופאים ללא גבולות, 2 בספטמבר 2025
עזה מרגישה כמו המקום האמיתי היחיד שנותר על פני כדור הארץ
כולם התנתקו מהמציאות שלנו. אין לנו מה לאכול, אבל יש לנו את הטלפונים האלה. אנחנו יכולים רק לצפות בחברינו הבינלאומיים ממשיכים בשגרת חייהם כרגיל. עם מי אנחנו בכלל מדברים? אי אפשר לסמוך על המצפון והמצפן המוסרי של בעלי הכוח.
ניסינו במשך זמן רב, וזה לא עובד. צריך להפעיל עליהם לחץ. צריך לשבש את המערכות שלהם. צריך לפעול, להתגייס, לחסום, למחות – ולגרום להם לשלם מחיר. זה הדבר היחיד שהם מקשיבים לו.
החיים בעזה אכן מלמדים אותך. הרבה זמן רציתי לעזוב, אבל עכשיו אני לא מרגישה שאוכל לשאת את החיים בשום מקום אחר בעולם. עזה מרגישה כמו המקום האמיתי היחיד שנותר על פני כדור הארץ.