[קטעי פתיחה]
קריין:
ח׳אן יונס מהווה מוקד לחלק מהתקיפות העוצמתיות ביותר בימים האחרונים. הן תקיפות אוויריות ישראליות והן מבצעים קרקעיים סגרו על העיר, הכריחו אלפים להימלט והותירו מתים ופצועים רבים. בית החולים נאצר הוא בית החולים הגדול ביותר בעיר. הוא גם אחד מבתי החולים היחידים שעדיין מתפקד. צוות של רופאים ומנתחים בריטיים עובד שם כעת. הם מומחים בניתוחים פלסטיים ואורתופדיה. הצוות שלנו בעזה צילם אותם שם במשך מספר ימים השבוע. הם גם שולחים עדכוני וידיאו קבועים.

ד״ר ויקטוריה רוז:
אני עומדת על המרפסת של מגורי החובשים ועכשיו היה פיצוץ מאוד גדול ממזרח, לא רחוק מאתנו. האמבולנסים כאן הכינו את עצמם לצאת ולאסוף מי יודע כמה נפגעים. אז אני חושבת שהולכת להגיע אלינו הרבה עבודה.

ד״ר ויקטוריה רוז:
זו יחידת הכוויות ב[בית החולים] נאצר. אנחנו פשוט עוברים דרכה. מה שהייתה פעם יחידת הכוויות בנאצר.

קריין:
חלק מבית החולים נאצר נפגע וניזוק מטילים ישראליים. זו הייתה יחידת הכוויות, אחת מהיחידות העמוסות בבית החולים. כעת היא אינה פעילה.

ד״ר ויקטוריה רוז:
[מראה את נזק הפגיעה בבית החולים]. אז זה הנזק. כן, אני לא אלך יותר מדי רחוק כאן, אבל וואו. זה [היקף הנזק] מדהים.

קריין:
לתינוק הזה יש כוויות מכאיבות על החזה ועל הגב. [תינוקת] אחרת שוכבת בדממה על האלונקה, ללא תזוזה, מסוגלת לראות רק בעין אחת. יש לה פציעות רסיסים בפנים ובגוף. אלו שהכי סובלים הם ילדים. המחסור באוכל ובמים החליש אותם וגרם להם להיות פגיעים יותר לנזק פציעותיהם. חדרי הניתוח יכולים לעתים להרגיש כמו בועה של שקט ושלווה מהמלחמה שבחוץ, אבל כמעט כל המטופלים סובלים מפגיעות הדף והפצצה. אבל בחדר המיון של בית החולים שורר כאוס. את הרבה מהניצולים יהיה צריך להעביר לקומה העליונה לטיפול של הרופאים הבריטיים, שיבצעו ניתוחים משחזרים.

ד״ר טום פוטוקאר:
זה בחור צעיר שהגיע אתמול ליחידת החירום עם אח שלו לאחר פיצוץ.

קריין:
ד״ר טום פוטוקאר עבד בבית החולים האירופי ליד ח׳אן יונס, לפני שהוא פונה בבהילות בשבוע שעבר. הפצצות אוויריות פגעו במתחם. הוא נמצא עכשיו בבית החולים עמל ליד [בית החולים] נאצר, עובד שוב ומתכונן לניתוח.
[הכתבה מראה את שולחן הניתוחים]
האישה שעל שולחן הניתוחים פצועה קשה. בעלה וכל ילדיה נהרגו. היא לא יודעת זאת עדיין.

ד״ר טום פוטוקאר:
מה אפשר להגיד? כלומר, זה מזוויע. עזה הפכה לבית מטבחיים. זה מה שזה, בית מטבחיים.

כתב:
מה המסר שלך לעולם, ד״ר?

ד״ר טום פוטוקאר:
עשו משהו. הפסיקו לדבר, ועשו משהו.

קריין:
הפעם האחרונה שטום פוטוקאר היה בעזה הייתה זמן קצר לאחר ה-7 באוקטובר, והוא חזר עכשיו לאחר 19 חודשי מלחמה, וראה שינוי דרמטי בעזה.

ד״ר טום פוטוקאר:
ההבדל הפעם הוא שבעקבות המצור, כל כך מעט דברים נכנסים. לא נכנס מזון אז אנשים גוועים ברעב, יש מעט מאוד ציוד רפואי שנכנס. אבל גם דבר נוסף ובולט הוא ההיקף העצום של ההרס. כלומר, ח׳אן יונס נראית כמו סטאלינגרד.
[הכתבה מראה את ד״ר טום פוטוקאר נכנס לחדר המגורים]
אז זה מתחם המגורים שלנו.

קריין:
זהו המקום בו הם [חברי הצוות הרפואי] ישנים ונחים בשעות המועטות שיש להם מחוץ למשמרות. מיטות שדה מקובצות בחדר אחד. המזון שלהם הוא ארוחה מוכנה אחת ביום, בסך 400 קלוריות בלבד. לפעמים הם עושים שימוש חוזר בתיונים. כוס טובה של קפה היא מותרות. המצור משפיע על כולם. ביום שני בערב, אזור הקרב עליו הצהיר צה״ל היה במרחק כמה רחובות בלבד מבית החולים נאצר. רחפן טס נמוך מעליו.

ד״ר ויקטוריה רוז:
יצא היום צו פינוי לרוב ח׳אן יונס, מה שאומר שאיבדנו כמה חברי צוות. האחות המרדימה שלי וקולגה של גריים [ד״ר גריים גרום], אורתופד, היו צריכים לעזוב אותנו באמצע טיפול כדי לפנות את המשפחות שלהם לאזור בטוח.

ד״ר גריים גרום:
אני חושב שזה מאוד קשה להאמין, אלו אנשים כמוני וכמוך. יש להם את בתיהם, את משפחותיהם, הם חיים חיים נורמליים, הרבה מהם הם אנשים מאוד מרשימים. ובלי התראה מוקדמת הם צריכים לקחת תיק ולעזוב, והם ישנים ברחובות. מחפשים מזון, מחפשים מים וקורת גג ראויה למגורים, אבל עדיין מגיעים לעבודה בכל יום.

קריין:
עם התקרבות המבצע הצבאי הישראלי, גם הרופאים מתכוננים להתפנות בהתראה קצרה.

ד״ר ויקטוריה רוז:
הצוות קיבץ את כל הציוד שלי במקום אחד, כך שאם נידרש להתפנות אני אוכל לקחת אותם. אז הם עטפו מגש של פריטי פלסטיק. אתם יכולים לראות שהם שמו כאן שקית בשבילי שכתוב עליה את השם שלי. זו הערכה שהם חושבים שכדאי שאקח אתי אם באמת נידרש להתפנות.

קריין: לבית החולים נאצר יש את מחלקת טיפול הנמרץ האחרונה שנותרה בכל דרום עזה. אם הוא יידרש להתפנות, סביר שמרפאות השדה הזמניות שיוותרו יהיו מוצפות ויתקשו להתמודד.