“בפיצוץ, כאשר מתרחש פיצוץ, כל מה שסביבך הופך לנשק. כל הבנייה וחלקי המכונית מתפוצצים באנרגיה הזו, ואז הם פוגעים באזרח במהירות גבוהה למדי, וזה חודר לעור, או שישבור את העצם שמתחת, או שזה חודר לחזה או לבטן. וזה היה עיקר מה שראינו.”
מראיינת: ואמרת, ויקטוריה, שקרוב ל-90% מאלה שניתחת בעזה היו ילדים. יוניסף כינתה את עזה "המקום המסוכן ביותר בעולם להיות ילד". ממה שראית, למה יוניסף אמרה זאת?
ד"ר ויקטוריה רוז: אני חושבת שככל שחלף הזמן, ראינו יותר ויותר ילדים. וכשחזרתי באוגוסט, הייתי בבית החולים נאצר במשך חודש, וניתחתי שוב כל יום, ורוב הרשימות שלי היו רק ילדים.
מראיינת: מה זה היה? כוויות? האם זה היה…
ד"ר ויקטוריה רוז: בפיצוץ, כאשר מתרחש פיצוץ, כל מה שסביבך הופך לנשק. כל הבנייה וחלקי המכונית מתפוצצים באנרגיה הזו, ואז הם פוגעים באזרח במהירות גבוהה למדי, וזה חודר לעור, או שישבור את העצם שמתחת, או שזה חודר לחזה או לבטן. וזה היה עיקר מה שראינו. אבל ראינו גם הרבה כוויות בגלל חום הפיצוץ. וראינו פציעות מקליעים. ראינו הרבה פציעות צלפים, אבל נראה שהילדים נפגעו במיוחד על ידי קוודקופטרים, שהם רחפנים בעלי יכולת אש, ורבים מהם נורו בגב, בראש, בפלג הגוף העליון.
מראיינת: אלו הן תקיפות מכוונת נגד ילדים? כלומר, אם זה הראש, פלג הגוף העליון והגב, והם רחפנים, אז הם עוקבים…
ד"ר ויקטוריה רוז: אז הם מופעלים על ידי מישהו שצופה במה שהם עושים. אז אני מניחה שהם מכוונים לילדים. מה שראינו היה שרוב הילדים היו בין הגילאים חמש לחמש עשרה, וכשהיינו עם רופאים ללא גבולות, התיאוריה הייתה שכל הילדים מתחת לחמש היו בגיל שבו ההורים שלהם היו מרימים אותם ורצים איתם. וברור שכל מי שגילם חמש עשרה ומעלה זריז ויכול לברוח. אבל ילדים בין חמש לחמש עשרה לרוב מבולבלים ממה שקורה ולא קמים הכי מהר. לכן אני חושבת שזו הסיבה שראינו כל כך הרבה פציעות בקבוצת הגיל הזו.
מראיינת: והטראומה שהילדים האלה חייבים להתמודד איתה, נאמר על עזה שאין בה הפרעת דחק פוסט-טראומטית כי אין שם רגע של "אחרי הטראומה". האם חווית את זה? האם הצלחת לבלות זמן במקרים מסוימים עם הילדים האלה?
ד"ר ויקטוריה רוז: בהחלט היו ילדים עם בעיות פסיכולוגיות עצומות. היה לנו ילד בן שבע בשם מוחמד שנפצע בפיצוץ בבית. הוא היה עם אביו ובפיצוץ אביו מת. אמו דיברה אנגלית יפה, והיא אמרה לי שהוא פשוט לא מדבר איתי, הוא לא מסתכל עלייך, הוא לא רוצה לדבר עם אף אחד מהרופאים, הוא רק רוצה לראות את אביו. זו הייתה בעיה די קשה כי צפיתי בו לא מתאושש מפציעה שהוא אמור היה להתאושש ממנה. קטענו לו את הרגל וסגרנו אותה, וסגרנו את כל הפצעים ברגל השנייה שלו. אבל הפצעים פשוט לא החלימו. הוא לא אכל, הוא המשיך לקבל זיהומים, הוא פשוט לא החלים. וזה לגמרי נגרם מהמצב הנפשי שלו.
מראיינת: ואנחנו יודעים כמובן עכשיו שבעזה יש את הקבוצה הגדולה ביותר של ילדים קטועי גפיים בעולם.