מכת עינויים תחת מעצר

וליד אנואר יוסף אל-ח׳לילי (35), פרמדיק באגודת העזרה הרפואית הפלסטינית (PMRS) מהעיר עזה, נשוי ואב לשלושה ילדים, נתן את העדות הבאה למרכז הפלסטיני לזכויות אדם PCHR ב-2 בינואר 2024.
אני עובד כפרמדיק ב-PMRS ליד בית חולים אל-קודס בשכונת תל אל-חוא בעיר עזה. בשעה 10:00 ביום שני 13 בנובמבר 2023, פגשתי במקרה את ד"ר מרוואן אל-רפעתי, הבעלים של בית המרקחת המשפחתי בעזה. לבשתי את מדי הפרמדיק של PMRS (חלוק לבן עם פסים צהובים הנושא את סמלי הצלב האדום והסהר האדום) ונשאתי ערכת עזרה ראשונה. הייתי בדרכי לבדוק שלושה פצועים בבית אבו ג׳לאל דור׳מוש, אז ד"ר מרוואן התלווה אליי. אחרי שבדקנו אותם, עזבנו את הבית ביחד והלכנו ברחוב אל-מוגרבי לכיוון אצטדיון ברצלונה בשכונת תל אל-הווא, בדרום העיר עזה. בסביבות 11:00, כשהגענו לרחוב א-סנא, ממזרח לאצטדיון, שמעתי ירייה שפגעה בד"ר מרוואן בבטנו. הסתכלתי מערבה, משם נורה הקליע, וראיתי חיילים ישראלים בבניין מגורים ממערב לאצטדיון ברצלונה. שניות בודדות לאחר מכן, החיילים הישראלים, ספציפית צלפים, ירו קליע נוסף במצחו של ד"ר מרואן, והוא נפל על הארץ ונותר לדמם למוות. הצלפים הישראלים המשיכו לירות עליי, אז התחבאתי מאחורי משאית שחנתה באזור ולמזלי לא נפגעתי. באותו הזמן, שמעתי טנקים ישראליים פותחים באש ויורים פגזי ארטילריה.
כל זה קרה בתחילת הפלישה הקרקעית של הכוחות הישראליים לדרום העיר עזה. נשארתי מאחורי המשאית עד 1:00 ביום שלישי, 14 בנובמבר 2023, בשעה שהצלחתי לזחול לכיוון רחוב א-סנא ונכנסתי לדירה בקומה השנייה של בניין מגורים ריק. נשארתי שם עד חצות ב-15 בנובמבר, כששמעתי שלושה פיצוצים רצופים וראיתי זוהר אדום מאיר את האזור. פתאום שמעתי חיילים ישראלים צועקים, אז הבנתי שההתקפה בוצעה על-ידי קבוצות ההתנגדות הפלסטיניות. במהרה, החיילים פשטו על הבניין ששהיתי בו ופוצצו את דלתות הדירות, כולל בדירה שלי, עם חומרי נפץ ורימונים. התחבאתי בארון בזמן שהחיילים הישראלים ערכו חיפוש בדירות, שהיו ריקות כולן. אחר כך הם עזבו את הבניין וירו פגזים ופצצות תבערה, והעלו את הבניין באש.
מיהרתי לצאת מהדירה לעבר המעלית, שלא פעלה, והשתמשתי בחבלים ובכבלים שלה כדי לרדת למטה עד שהגעתי למרתף ויצאתי דרך חלון לווילה קרובה, שגם הייתה ריקה. נשארתי בווילה זמן מה וישנתי עד הצוהריים מתשישות. אחר כך עליתי לגג הווילה כדי לראות אוהלים שהקימו החיילים, כשטנקים וכלים ישראליים מקיפים את האזור. ירדתי למטה ושלחתי שתי הודעות – לאשתי ולד"ר עאד יאר׳י, מנהל PMRS, וסיפרתי להם על מה שקרה לי.
בסביבות 15:30 ביום רביעי, 15 בנובמבר 2023, החיילים הישראלים פשטו על הווילה תוך כדי ירי, ואני ראיתי אורות לייזר, אז צעקתי להם בעברית שיפסיקו ויעזרו לי. החיילים הפסיקו לירות ואחד מהם הורה לי להוריד את הבגדים, מלבד התחתונים שלי, ולשבת עם הראש שלו [1] מורכן על הברכיים. לאחר מכן אזקו את ידיי מאחורי גבי וכיסו את עיניי, ואז הם הובילו אותי החוצה, לבית אחר. הם הסירו את כיסוי העיניים, וראיתי 20 חיילים במדים ירוקים שנושאים את הדגל האמריקני.[2] פתאום הם התחילו לחבוט בי והמשיכו במשך זמן רב, ושברו כמה מעצמות החזה שלי.
אחר כך הם חיברו אותי לפוליגרף ושאלו אותי למה הייתי פה, ועניתי להם בפירוט. הם שאלו אותי אם עשיתי שיחות טלפון ואמרתי שכן, אבל הפוליגרף השמיע קול. פתאום היכו אותי וחשמלו אותי, אז שיניתי את התשובה שלי ללא, רק שלחתי שתי הודעות טקסט לאשתי ולבוס שלי. בכל זאת, הם המשיכו להכות אותי והראו לי תמונות של מנהרה והאשימו אותי שיצאתי ממנה וחטפתי ישראלים ואמריקאים, ושאני מכוחות העילית של חמאס ומרגל אחרי חיילים ישראלים ונמצא באזור לחימה. הכחשתי את הכול, אבל הם חשמלו אותי חמש פעמים והיכו אותי קשות בכל הגוף, וגרמו לי כאבים בלתי נסבלים כיון ששברו את הצלעות שלי ופצעו אותי בראש.
כשלא יכולתי לסבול עוד את הכאב, הודיתי בכל ההאשמות והם לקחו אותי כפות בידיי מאחורי הגב, מכוסה עיניים ולבוש בתחתונים בלבד, בנגמ״ש שבו היה חיל שדיבר ערבית שוטפת והתייחס אליי יפה. הוא הציע לי מים וביסקוויטים והתיר את כיסוי העיניים והאזיקונים. הנגמ״ש נסע זמן מה ואז עצר כדי להשליך אותי על הקרקע. שוב היכו אותי החיילים בזמן ששכבתי על הארץ, ירקו וגם השתינו עליי. אחר כך הם החזירו אותי לנגמ״ש, שהמשיך לנסוע ושוב עצר כדי לשלוח את החיילים הישראלים למקומות אחרים. כל הדרך הייתי נתון להתעללויות כאלה. אחר כך לקחו אותי לבית הרוס, שם נשארתי כל הלילה, והחיילים הכריחו אותי לישון על הרצפה שהייתה מכוסה בשברי זכוכית ופסולת בניין, בזמן שהחיילים דרכו עליי וגרמו לחבלות בכל הגוף שלי.

בבוקר לקחו אותי בנגמ״ש לישראל, הבנתי את זה אחרי ששמעתי ילדים של מתנחלים מקללים אותי וראיתי אותם מבעד לכיסוי העיניים. הגענו לבסיס צבאי שלא ידעתי איפה הוא או את שמו. הופעתי בפני חוקר צבאי מחטיבת גולני שהכריח אותי ליטול כדור שככל הנראה היו לו השפעות הזייתיות עם כמות מזערית של מים, וכשביקשתי עוד מים, החוקר סירב. אחר כך החיילים הלבישו לי חיתול וסרבל חקי, ושכבתי על המיטה אחרי ששמו טבעת ברזל סביב הראש שלי ואזיקי פלדה ברגליים – שניהם שימשו כדי לחשמל אותי לסירוגין בראש וברגליים. החוקר התחיל להגות מילים ספציפיות כשהוא מחכה לתשובה שלי כמו נשק-חמאס-חטופים-מנהרות-7 באוקטובר, וכשאני לא עונה או שהחוקר לא אהב את התשובה שלי, הוא מחשמל אותי. למען האמת, הרגשתי נורא מוזר כאילו עפתי בשמיים ולא הייתי מודע מספיק כדי לענות על השאלות. נשארתי ככה ימים שלמים שבהם הכריחו אותי לקחת סמי הזיה וחשמלו אותי, כשאני מדמיין שאני בבית שלנו וקורא למשפחה שלי. הם לא הציעו לי אוכל או מים ולבשתי את החיתול מבלי להרגיש צורך ללכת לשירותים.
כמה ימים אחרי זה, לקחו אותי באוטובוס למתקן מעצר, שלא ידעתי איפה הוא או את שמו, כשאני מכוסה עיניים וכפות. אחרי שבדקו אותי כמה רופאים בתוך הכלא, הם הבחינו עד כמה הייתי מותש והחליטו להפסיק את החקירות איתי למשך יומיים. שהיתי בחדר ללא חלונות עם מיטה אחת. יומיים אחרי כן, עברתי חקירות על-ידי שני חוקרים שהציגו את עצמם כאנשי השב"כ, יחד עם חמישה רעולי פנים נוספים שעמדו מאחורי הכיסא שקשרו אותי אליו עם הידיים קשורות מאחור וכפות הרגליים שלי קשורות לרגלי הכיסא. לפני שהם התחילו בחקירה, אילצו אותי ליטול סמי הזיה ורעולי הפנים משכו בחוזקה את ידיי לאחור וגרמו לי כאב חמור והתעלפתי לזמן מה.
אחרי זה הם התחילו לחקור אותי ושוב הטיחו בי את אותן האשמות שאני שייך לחמאס ושלקחתי חלק באירועי ה-7 באוקטובר כחבר בכוחות העילית של אל-קסאם. הכחשתי את כל זה, אז הם הכריחו אותו לעבור לתנוחת "שבאח" (כשהם אוזקים את ידיו ורגליו לכיסא) עד שייחלתי למות כדי להשתחרר מהכאב והייסורים. זה נמשך ככה במשך שעות לסירוגין, ואז הם הוציאו אותי בכוח לחצר למשך זמן מה כשידיי קשורות. בכל פעם שאני מזיז את הידיים שלי, האזיקים לוחצים על הפרקים בכפות היד שלי, וגורמים לפציעות ומשאירים עליהם סימנים. אחר כך הם החזירו אותי לחדר החקירות ושוב הכריחו אותי לעבור לתנוחת "שבאח", אבל הפעם קשרו אותי לדלת במשך שעות.
אחר כך, לקחו אותי לכלא שאולי נקרא איתמר, ממה שלמדו כמה עצורים יותר מאוחר. הכלא כלל כמה כלובי ברזל מוקפים בחוטי תיל, כל אחד עם 100 עצורים. כל העצורים היו מכוסי עיניים וקשורים גם באזיקוני פלסטיק וגם באזיקי מתכת מקדימה. הם נתנו לעצורים בגדים (פיג׳מות אפורות), מזרן, שמיכה ואוכל, שהיה רק שלוש ארוחות קטנות שבקושי הספיקו לאדם אחד, והם בקושי הרשו לעצורים ללכת לשירותים. שגרת הכלא היומית מ-5:00 בבוקר עד חצות הייתה חיילים שמכריחים את העצורים לשבת על הארץ על הברכיים וכל הזמן מונעים מהם לדבר אחד עם השני, בזמן שרוב העצורים נלקחו לחקירה כל יומיים.
באחת החקירות, חוקר שתשאל אותי הציג את עצמו כאיש מוסד שבא לחקור אותי לגבי חטיפות אזרחים זרים, במיוחד אמריקאים. הוא איים להרוג אותי אם לא אתוודה, ואנשים שהתלוו אליו התחילו להכות אותי במשך כמה זמן, ושוב הכריחו אותי לקחת סמי הזיה. הם לקחו אותי לחדר אחר, שם שמעתי יריות וחיילים מעמידים פנים שהם בורחים ושאנשי חמאס השתלטו על המקום ונכנסו לחדר ושאלו אותי לאיזו חטיבה אני שייך, איפה אני גר, ועל המסגד הקרוב לבית שלי. אמרתי להם שאני פרמדיק ושאני לא שייך לחמאס או אל-קסאם (הסתבר שהם מה שנקרא ״ציפורים״, שנשלחות אל העצורים כדי להוליך אותם שולל ולחלץ מהם הודאה).
ואז הם עזבו, והחיילים נכנסו ולקחו אותי למקום אחר, שהיה מכולה. היה שם חוקר שאמר שהוא מחטיבת גולני. החיילים קשרו את הרגליים שלי בשלשלאות ומשכו אותי אל התקרה. הראש שלי השתלשל למטה כך שראשו נכנס לתוך דלי מים. הייתי צמא נורא, אז שתיתי כמות גדולה של מים. הם לחצו את הראש שלי לתוך המים לכמה זמן ואזקו את הידיים והרגליים שלי, עד שבקושי נגעתי ברצפה מול חדר החקירות במשך שעות. אחרי שהורידו אותי, הם החזירו אותי לחדר, והחוקר צייר אמבולנס על הקיר וביקש ממני לנהוג בו ולהביא את סינוואר, מנהיג החמאס. אמרתי לו שאין דלק באמבולנס, אז הוא נתן לי שוק חשמלי. העמדתי פנים שאני נוהג באמבולנס לשכונת תל אל-הווא בעיר עזה. אחרי שחזרתי, אמרתי לו שסינוואר עזב למצרים. החוקר צחק ואמר שהוא ייסע לשכונת אל-נאסר בעיר עזה ויביא את סינוואר. ואז נכנסה חיילת, נתנה לי חתיכת שוקולד והחזירה אותי לכלוב.
באחד הסבבים של החקירות, הם לקחו אותי ערום מלבד תחתונים לחצר, שפכו עליי מים קרים והדליקו את המאווררים, וגרמו לי לקפוא. בזמן שהייתי בכלוב בתוך הכלא, אחד העצורים מת באותו הכלוב. העצורים זעמו, נשאו אותו ושרו שהוא היה שהיד עינויים, אז החיילים הסתערו על הכלוב שהייתי בו ועל כלובים אחרים, השליכו רימוני הלם ותקפו באלות את כל העצורים. יומיים אחר כך, עצור נוסף (איש נכה/ קטוע רגל) מת בכלוב סמוך אחרי שהיכו אותו קשות בראש בזמן שהחיילים פשטו על הכלובים. למרות שהייתי מכוסה עיניים, הבחנתי שהכריחו עצורים אחרים לעבור לתנוחות שבאח במזג אוויר קר וגשום, בין אם בזמן שחקרו אותם או כדי להעניש אותם כי הם דיברו אחד עם השני. גם שמעתי את החיילים הישראלים קוראים לעצורים בשמם לחקירה, ענישה או שבאח. אחד השמות ששמעתי היה ד"ר מחמד אבו סילמייה, מנהל מתחם אל-שיפא בעיר עזה, ד"ר אל-ג׳מאל וד"ר עבד רבו.
אני רוצה להוסיף שקשרו אותי בתנוחת שבאח על חוט תיל פעמיים רק כי דיברתי עם עצור שהיה לידי. בלילה האחרון שלי בכלא, החיילים קראו ל-30 עצורים בערך, כולל אותי, ולקחו אותנו באוטובוס במשך כמה שעות, כשהידיים והרגליים שלנו קשורות, למעבר כרם שלום ברפיח בדרום רצועת עזה. אחרי שהגענו, שומרי הגבול הכריחו אותנו לאסוף את האשפה ולנקות את החצר בתוך מעבר הגבול במשך כמה זמן. אחר כך הם אמרו לנו לרוץ מערבה לכיוון מקום של אונר״א. כשהגענו, עובדת של אונר״א ממוצא זר קיבלה אותנו ונתנה לנו אוכל ומשקאות (אורז, בשר, ביסקוויטים, שוקולד, תה וקפה). אכלנו את האוכל אחרי שמנעו מאיתנו מזון במשך הרבה זמן וניתנו לנו רק ארוחות קטנות ולפעמים בכלל לא (באגט, לבנה, טונה וריבה, אבל במנות זעירות). אחר כך, הלכנו עד שהגענו למעבר רפיח, שם פגשנו אנשים שהציגו את עצמם מטעם ביטחון הפנים. הם רשמו את הפרטים האישיים שלנו והרשו לנו לעזוב. לקחנו מיניבוס שהסיע אותנו לרפיח, ושם הסתבר לי שהתאריך היה 23 בדצמבר 2023, כך שהמעצר שלי נמשך 41 יום. הצלחתי ליצור קשר עם הקולגות שלי ב-PMRS שפונו מהעיר עזה לרפיח, ואחרים שכבר היו תושבי רפיח, ואני שוהה איתם עכשיו.
***
הערות המתרגמת:
[1] סימנים לתהליך גביית העדות – ככל הנראה העדות נכתבה תחילה בגוף שלישי, כדיווח, ואז נערכה לטקסט בגוף ראשון. ניתן למצוא סימנים דומים לתהליך זה בכמה מקומות בטקסט העדות.
[2] תיאור דומה נמצא בעדותו של עקור מהעיר עזה בראיון לאלג׳זירה שהפיצה The Middle East Eye בטיקטוק ב-13.11.2023. בראיון נאמר כי החייל דיבר אנגלית. https://www.tiktok.com/@middleeasteye/video/7300881573623221537. בנוסף, ב-1.3.2024 Quds News Network פרסמה תמונה עם תיאור דומה והסיקה שמדובר בחייל אמריקאי. הפוסט הופץ ברשת X על-ידי Israel War Room עם התגובה שמדובר בחייל ישראלי, שיודע מי החברים הכי הטובים של מדינתו. https://x.com/IsraelWarRoom/status/1763695761899086275.