אבי דיכטר

תמונתו של ירדן ביבס על האופנוע עליו נחטף מביתו בניר עוז לעזה, בעוד דם ניגר מראשו ממכות שחטף מתושבים עזתים ״בלתי מעורבים״ – תמונה זו אינה מרפה ממני. החלטת המשפחה לחשוף את התמונה הקשה לציבור קורעת את המסכה מאחורי האזרחים ״הבלתי מעורבים״ כביכול שבעזה. משפחה שלימה: האב ירדן, האם שירי, אריאל בן ה 4 וכפיר בן 9 חודשים, שנחטפה בידי צמאי דם רק בגלל שהם יהודים, כזאת לא הייתה לנו מאז השואה. על זה עוד נוסיף את הוריה של שירי שנרצחו בידי החמא״ס. עשרות אלפי מקבלי הפנים שהמתינו בעזה לגיבוריהם, שהביאו עימם את ״השלל״ מניר עוז בדמות החטופים הישראלים, המונים שהתעללו והשפילו את החטופים, אותם יש מי שמגדירים ״בלתי מעורבים״. כל אחד ואחד מהאלפים הרבים האלה הוא מחבל לכל דבר ועניין. דמו בראשו והמרדף אחריו יהיה עד יומו האחרון בכלא או בקבר, ככתוב : ״תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים, לא תשכח !״ מתפללים לשלומם ועושים הכל להשבת כולם הביתה. יום נקם ושילם, בוא יבוא.

אנחנו מגלגלים את 'נכבת עזה'. זו נכבת עזה. מבחינה מבצעית אין אפשרות לנהל מלחמה כמו שצה"ל רוצה לנהל אותה, כשההמונים נמצאים בין הטנקים והחיילים