עמית הלוי

אדוני היושב בראש, אדוני השר, אזרחי ישראל, אני לא הייתי באושוויץ, אבל הייתי בניר עוז וראיתי מראות אושוויץ – כאלה שערכו הפלסטינים העזתים, כמו שהזכרת, בתמיכה מטורפת, באחוזים מטורפים, גם של אלה הגרים ביהודה ושומרון. […] עלינו אל הגג עם עמית בנצי מהקיבוץ, שחשף בפנינו את הזוועות הללו. אחרי שהוא תיאר מעט מאותה שבת שואתית, הוא מצביע ממול. אנחנו שואלים אותו: מה אתה רואה? אנחנו מסתכלים ואנחנו רואים כפר – שמכונה ח'וּזאעה, ח'ירְבת אֶח'זאעה. אנחנו שואלים אותו: על מה אתה מצביע? מה אתה רואה? והוא אומר לנו: 1,000 איש אני רואה. 1,000 איש, אדוני היושב-ראש, היו באותה שבת שואתית בניר עוז. היו בהם גם גברים מחבלים, אבל רובם ככולם היו נשים וילדים – נשים וילדים מח'ירבת אח'זאעה, ששרפו, שטבחו, שבזזו ושהשחיתו. סיפרו לנו שבית אחד, הם כיבדו ילד בן שש לשרוף אותו. נתנו לילד בן שש. זו כנראה פרקטיקה חינוכית מבתי הספר של אונר"א. אנחנו, חברותיי וחבריי לכנסת, אחרי 80 יום מתחילת המלחמה. איך, ריבונו של עולם, הכפר הזה עוד עומד על תילו? איך? איך אין לנו מעט כבוד לאומי? ראיתי את הפקודה שניתנה לחיילים שלוחמים באזור הזה, ואני אומר כאן לרמטכ"ל הרצי הלוי: הפקודה למח"ט והפקודה לחיילים צריכה להיות מאוד ברורה. הכפר הנאצי הזה צריך להיות מוחרב. צריך להרוג את האויבים, צריך לתפוס את כולם; לא רק את הגברים והמחבלים – את כולם, את הנשים ואת הילדים. ואם הם ברחו, לתפוס אותם עד האחרון שבהם ולהביא אותם לכאן – את אותם ילדים, אדוני היושב-ראש, שחונכו לאנטישמיות, שחונכו בדרך המרושעת הזאת של האסלאם הרצחני, שחונכו על פי החדית'ים הרצחניים, שחונכו על פי הפרוטוקולים של זקני ציון, על פי ספרי "מיין קאמפף" – שכמעט כל קצין שאני פוגש אומר לי שהוא מצא אותם בכל בית, בכל בית "מיין קאמפף", והפרוטוקולים של זקני ציון. […] ועם התמונות של חאג' אמין ושל אחמד יאסין. ואת הנשים, שכמו האחיות שלהן ברמאללה ובג'נין, מחלקות סוכריות בכל רצח של יהודי, אלו שמתגאות בבנים שלהן ובאחים שלהן כשהן משתתפים, כמובן, ברצח ובאונס, ובאלה שיישמו את זה בניר עוז בעצמם – את כולם צריך להעמיד לדין, אדוני היושב-ראש, לפי החוק שהעליתי כאן כבר לפני חודשיים – החוק לעשיית הדין במחבלי החמאס ועוזריהם. על כולם רובצת האשמה המחרידה הזאת, וכולם בני מוות.

למאמר של מזכיר המדינה בלינקן שטען כי ארה"ב צריכה לעזור לישראל וגם לסייע לפלסטינים בעזה. יש בעזה כעת רק שני סוגים של פלסטינים: כאלה שתומכים או שהם בוגרי החינוך הנאצי של חמאס ופלסטינים המשמשים להם מגן אנושי. אנחנו יכולים וחייבים להפציץ את שניהם.

כל פתרון שלא יתמודד עם האידיאולוגיה הדעאשית הזאת הוא אשליה. ולכן לומר: אנחנו נשמיד עד שלא יהיו להם יותר יכולת ורצון לפגוע. מי שלא מבין את מקור הרצון לא יוכל באמת לפגוע בו. ואמר כאן ראש ממשלתנו, שמנהל את המערכה, אמר: עד הניצחון. בעזרת השם, עד הניצחון. אבל ניצחון צריך להיות במושגים האלה, במושגים שלהם. ושני יעדים צריכים להיות לניצחון הזה: 1. אין יותר אדמה מוסלמית בארץ ישראל. מה שהם מדמיינים, כאילו זה דאר אל-אסלאם, יהיה לנצח שטח ישראלי, ארד אל-מוקדסה, ששייכת לבני ישראל, לבני ישראל – אגב, כמו בקוראן. זה ניצחון. אחרי שאנחנו נהפוך את זה לאדמת ישראל, את עזה צריך להשאיר כמו אנדרטה, כמו סדום, "לא תזָּרע ולא תצמִח"; 2. היעד השני והאחרון: שליטה ישראלית מלאה. לא דימא, לא דימא; שליטה מלאה צבאית ואזרחית. שום דבר לא פחות מזה. זה לנצח את הרעיון הרע, אדוני היושב-ראש. זו תהיה התשובה גם לרוצחים – אגב, גם לעולם שמסתכל עלינו וגם לעולם המוסלמי, שמצפה מאיתנו לדעת מה הדין של הכופרים האלה, הכופרים בדת, הכופרים בדרך של אברהם, הדרך של אברהם אבינו, הדרך של הצדק, של המוסר, של האמת; אלה שמתנהגים כך לאהל אל-כיתאב, לעם הספר. עד הניצחון, ויהיה ניצחון, אבל הוא חייב להיות ניצחון מלא. זה ניצחון. זאת בשורת השלום האמיתית: ניצחון הטוב על הרוע. אנחנו לא נתפשר על פחות מזה. אנחנו לא יכולים להתפשר על פחות מזה. תודה רבה.

מחיר כבד ייגבה רק אם נמתין ולא ננחית מכת מחץ על חמאס, מכה בסדר גודל של עשרת אלפים הרוגים מאנשיו. אם נוודא שיהיו להם הרבה הרוגים וש-400 אלף פליטים יברחו דרך מעבר רפיח, לא יהיה חשש לקטל המוני בקרב חיילינו. […] יעדי המלחמה צריכים להיות ארבעה: ראשית, שחרור מלא של רצועת עזה מהכיבוש האכזרי של חמאס אגב מיטוט מוחלט וסופי של שלטונו והחזרת השליטה הצבאית והאזרחית לידי מדינת ישראל. שנית, חיסול עשרות אלפי לוחמי חמאס או גירושם מרצועת עזה וחיסול כל תשתיות הארגון. שלישית, מכה תודעתית מכרעת באמצעות ניתוק והפגזה מיידית של כלל התשתיות עד לכניעה – חשמל, דלק, מים, תקשורת ואינטרנט וגם דרכים. רביעית, פתיחת שערי הרצועה בגבול מצרים, ולא כפי שצה"ל פועל עכשיו, שהוא דוחק את תושבי הרצועה לתוך הערים. צריך לפתוח את שערי ההגירה למצרים ולים. לאפשר לאנשים לצאת ולהבהיר: מי שבוחר לצאת, שיצא. מי שנשאר, דמו בראשו. אני וחבריי לא נסכים לפחות מזה. צריך לבתר את הרצועה לחמישה חלקים. גדרות לא צריכות להיות סביב הרצועה כולה אלא רק סביב חמש הערים המרכזיות, ואילו כל שאר שטח הרצועה ינוקה ממבנים ערביים. יש להשמיד מהאוויר את כל מחסני הטילים, מצבורי הדלק, הגשרים ומערכות החשמל. יש לפגוע בכל בנייני השלטון של חמאס, בכל העיריות, בכל הבסיסים ובכל הבתים של פעילי חמאס ועובדיו. לא אחד פה ושם. אלפי בניינים. יש להשמיד כל מקום שיורים ממנו רקטות, גם אם מדובר בבית חולים או בגן ילדים, כפי שמקובל גם באמנות הבין-לאומיות, ובניגוד לנוהג המשפטי הלא מוסרי שעל פיו התנהלנו עד היום. כל העולם מסתכל עלינו עכשיו. הסעודים מסתכלים והלבנונים וחיזבאללה מסתכלים. ארבעת הדברים האלה חייבים להיעשות. הכול עומד על שחרור מלא של הרצועה והשבת השליטה הצבאית והאזרחית שלנו לשם. אם היעד במלחמה לא יהיה שמחזירים את עזה לשליטתנו, כל העסק לשווא. לא עוד רצועת ביטחון ברוחב אלף מטרים ובלבולי מוח מהסוג המספר בכל פעם 'חמאס חטף מכה שמעולם לא חטף'. זו הזדמנות לשינוי הסדר האזורי מן היסוד. חיינו עד היום בדגם שגרס שאנחנו נסוגים ונסוגים, מכל מיני סיבות, כדוגמת חולשה מדינית. לריק הזה נכנסו מפלצות, חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה וביהודה ושומרון. את הדגם הזה צריך להפסיק. צריך להחזיר לשם את השליטה הצבאית והאזרחית של ישראל. […] מנהל אזרחי ישראלי. מבחינתי צריך להוריד את כל המבנים האחרים מלבד אלו שבחמש הערים המרכזיות – ג'בליה, עזה, דיר אל-בלח, ח'אן יונס ורפיח. חוץ מאלו הרצועה צריכה להיות נקייה. יש היום הסכמה מקיר לקיר, מימין ומשמאל, שבעזה צריכה להיות שליטה צבאית ואזרחית ישראלית. יש לנו מסקנה: אנחנו לא יכולים להשאיר ריק, כי לריק הזה נכנסות מפלצות. אנחנו לא יכולים להשאיר שלטון נאצי לידינו. זה משפט שההנהגה עדיין לא אמרה וצריך להיאמר