שלמה קרעי

אויב כזה מבין ויכאב לו כאשר הוא יראה שנקלחים ממנו אדמות, כאשר האדמות האלו יחזרו לבעלים המקוריים שזה עם ישראל.

מבחינתי החלופה היא התיישבות יהודית. אנחנו נטשנו את האדמה שלנו לפני 20 שנה ואגיע הזמן לתקן את החרפה הזו.

ביהדות יש מושג שנקרא "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני." בהחלט צריך לעודד הגירה. כמה שפחות יהיה לחץ ברצועת עזה של גורמים שנכון הם אולי בלתי מעורבים עכשיו, אבל הם לא אוהבי ישראל, הם מחנכים את הילדים שלהם לטרור. הייתי רוצה והיינו רוצים לראות, ודיברנו על זה בישיבות ממשלה, זה לא ש… אגב, אין מדינות שרוצות לקלוט אותם. אף אחד לא רוצה. גם אם נשלם להם הרבה מאוד כסף. הגירה מרצון זה דבר חשוב. אין בו שום פגיעה בזכויות אדם. וגם המלחמה הזאת צריכה להימשך, וכשהיא נמשכת, זה גורם… […] לעודד הגירה מרצון וגם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. […] המלחמה עושה את שלה.

״וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר״. ״וימלאום״ מופיע פעמיים בתנ״ך, אחד כאן ואחד לגבי ערלות פלשתים – לפי שעבר אבימלך על שבועתו ומילא הבארות בעפר, מילא דוד לשאול מאה ערלות פלשתים בכפליים ונתן לו מאתים במקום מאה (בעל הטורים): ״וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ… וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ״. עוד מימי קדם, אנחנו פועלים לתיקון העולם והם פועלים להרס וחורבן. כך לפני 3500 שנה עם הפלשתים וכך עם צאצאיהם המדומים היום ביתר שאת. אנחנו חפצים בחיים והם חפצים בטרור ובמוות. אנחנו ממלאים את הארץ בכל טוב והם ממלאים אותה בעפר ואפר. מאה ערלות פלשתים הוסיף דוד כנקמה על סתימת הבארות בעפר. לוחמינו, שיצאו למלחמה על הבית ולנקמה על הטבח הנורא שביצעו המחבלים הנאצים, יסתמו אותם על מנהרותיהם בעפר, ויחזרו לשלום עם החטופים בעז״ה, רק אחרי שיכרתו את כל ערלות הארורים האלו. "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". לפעמים, כדי שקול יעקב יוכל להמשיך להישמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, צריך להשתמש בידי עשו – ״על חרבך תחיה״. עד שנכתת חרבותינו לאתים וחניתותנו למזמרות, אנחנו צריכים את החרבות הכי מושחזות, את הלוחמים הכי מיומנים ואת כלי המשחית העוצמתיים ביותר אל מול מבקשי רעתנו. קולו של יעקב לא ייפסק. עוצמתם של אבותינו לאורך כל שרשרת הדורות מפעמת בקרב לוחמינו העשויים ללא חת. ברוח חודש הגבורה היהודית, נתחיל ללכת קוממיות בארץ נחלת אבותינו. גם אם יקח קצת זמן, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. נכתוב על המזוזות ועל המשקוף בחבל עזה – מדינה יהודית לעם סגולה שבת שלום ומבורך