לא היו שום כללים: רופאים עזתים מעידים שעונו, הוכו, והושפלו במעצר הישראלי.
מאת אנני קלי, הודא עוסמן ופרה ג'אלאד

עובדי מערכת הבריאות מוגנים על פי המשפט הבינלאומי, אך במהלך המלחמה נעצרו מאות מהם. כעת, כמה מהרופאים הבכירים ביותר בעזה מספרים על האלימות וההתעללות שלדבריהם חוו במהלך מעצרם.

ד"ר עיסאם אבו עג'וה היה בעיצומו של ניתוח חירום בחולה עם פגיעה קשה בבטן בבית החולים אל-אהלי במרכז עזה כשהחיילים באו לקחת אותו.
"כשנכנסו לחדר הניתוח, שאלתי אותם מה הם עושים. אחד החיילים הצביע עליי ואמר: 'האם אתה ד"ר עיסאם אבו עג'וה?' אמרתי: 'כן, זה אני'. ואז החלו המכות."

אבו עג'וה, בן 63, מספר שהוא נגרר מחדר הניתוח, כשהוא עדיין עוטה בגדי מנתח, ואז שמו עליו אזיקים, כיסו את עיניו, והפשיטו אותו.
לאחר מכן הוא הוכנס למשאית צבאית עם רופאים, אחיות ועובדים אחרים מהצוות הרפואי, והם נלקחו למקום אחר. פחות מ-24 שעות לאחר מכן הוא כבר היה במתקן מעצר בישראל, שם החלו, לדבריו, חודשים של אלימות קשה ומתמשכת והתעללות בלתי פוסקת.

סרטון: (התמליל והתרגום מבוססים על כתוביות באנגלית, הרופא מדבר בערבית)
נלקחנו (על ידי כוחות ישראליים) למקומות לא ידועים. [חיילי הכיבוש] הובילו אותנו קשורים ובעיניים מכוסות למקום לא ידוע. היינו בבור במשך 17 שעות. היה קר והפשיטו אותנו מבגדינו. במשך 125 ימים, 24 שעות ביום, ידינו ורגלינו היו כבולות ועינינו מכוסות. אלו היו זמנים קשים. כאשר אחד החוקרים גילה שאני מנתח, הוא אמר שהוא לא ישחרר אותי בלי להרוס את הידיים שלי כדי שלא אוכל לעסוק יותר ברפואה.

כיתוב תחת הסרטון: ד"ר עיסאם אבו עג'וה, מנתח בעזה, מתאר ביולי האחרון את מה שחווה במעצר הישראלי, שישה ימים לאחר ששוחרר.

"לא היו שום כללים", הוא אומר.
הוא מספר שבמהלך החקירות הוא עונה והוכה. "הם זרקו אותי על הרצפה. אחד הכה אותי בראש והשני שפך מים לתוך האוזן שלי. היו שירותים [בחדר החקירות]… [הם] לקחו מברשת אסלה ואמרו לי 'היום אנחנו הולכים לצחצח לך את השיניים'. הייתי קשור, ובעיניים מכוסות, ושלושה או ארבעה מהם החזיקו את הפנים שלי והמשיכו לקרצף."
אבו עג'וה אומר שהם שברו את שיניו: " אין בהם שמץ של אנושיות׳׳.

על פי המשפט הבינלאומי, עובדי בריאות כמו אבו עג'וה מוגנים מפני התקפות על ידי הצדדים הלוחמים, שאמורים לאפשר להם להמשיך לספק טיפול רפואי לכל מי שצריך אותו.
עם זאת, עד למועד כניסת הפסקת האש לתוקף בינואר, יותר מ-1,000 אנשי צוות רפואי ברחבי עזה נהרגו ובתי חולים רבים הופצצו ונהרסו לחלוטין. וועדה של מועצת זכויות האדם של האו"ם קבעה שמתקפות אלה מהוות פשעי מלחמה.
מאות אנשי צוות רפואי נוספים, ששרדו את התקיפות האוויריות והתקיפות הקרקעיות, נעצרו, הועברו באופן בלתי חוקי אל מעבר לגבול, ונעלמו בבתי כלא ישראליים. ביניהם עשרות רופאים.

על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) , 297 רופאים, אחיות, פרמדיקים ועובדי בריאות אחרים מעזה נעצרו על ידי ישראל במהלך המלחמה.
ארגון הרפואה הפלסטיני Healthcare Workers Watch אומר שהם מאמינים שהמספר גבוה יותר, וכי הם אימתו ש-339 עובדי בריאות מעזה נעצרו על ידי הצבא הישראלי, כאשר לפחות 160 מתוכם עדיין נמצאים במתקני כליאה ישראליים.

בראיונות עם הגרדיאן ועם ארגון הכתבים הערבים לעיתונות חוקרת (ARIJ) , שמונה מהרופאים הבכירים ביותר בעזה מסרו עדויות מצמררות על העינויים, המכות, ההרעבה וההשפלה שלדבריהם חוו במהלך חודשי מעצרם.
כל המרואיינים אומרים שהיותם רופאים הפך אותם למטרה. רובם נעצרו בתוך בתי החולים ובזמן שעבדו. אחרים נלקחו מאמבולנסים או עוכבו במחסומים לאחר שזוהו כעובדי בריאות. כל הרופאים שרואיינו נעצרו במסגרת חוק הלוחמים הבלתי חוקיים של ישראל, המעניק לצבא הישראלי סמכויות גורפות לעצור כל אדם מעזה שלטענתם עלול להוות איום ביטחוני.

חלקם, כולל אבו עג'וה, מאמינים כי הסוהרים והחוקרים התייחסו אליהם באלימות קיצונית משום שהיו רופאים. הוא מספר ׳׳שאחד החוקרים הבכירים הורה לחוקרים האחרים, בגלל שאני מנתח בכיר, כי עליהם לעבוד קשה כדי לוודא שאאבד [את השימוש בידיים שלי] ולא אוכל לבצע ניתוחים". הוא מספר שידיו היו כפותות במשך 24 שעות ביממה, והחוקרים ריסנו את ידיו בקרשים עם שרשראות למשך שעות. "הם אמרו שהם רוצים לוודא שלעולם לא אוכל לחזור לעבודה".
אף אחד מהרופאים הבכירים שרואיינו לא אמר שניתן להם הסבר למעצרם. כולם שוחררו ללא כתב אישום לאחר חודשי מאסר.

משרד זכויות האדם של האו"ם אמר כי למעצרים ההמוניים של עובדי שירותי בריאות הייתה השפעה קטסטרופלית על האוכלוסייה האזרחית. נמנעה גישתם של חולים ופצועים, וגם של צוותים רפואיים זוטרים, למיומנויות הרפואיות של רופאים בכירים, בעלי ניסיון של עשרות שנים, ולכן המעצרים ללא ספק תרמו לקריסה הכמעט מוחלטת של מערכת הבריאות בעזה. "על ישראל לשחרר מיידית את כל המוחזקים באופן שרירותי, לרבות אנשי צוות רפואי, ולסיים את כל שיטות הפעולה הכרוכות בהיעלמויות כפויות, עינויים, וסוגי התעללות אחרים.׳׳ אמר האו"ם בהצהרה לגרדיאן. "את האחראים לפשעים על פי המשפט הבינלאומי יש להעמיד לדין."

ד"ר מוחמד אבו סלמיה: "נעצרתי מיד… כאילו חיכו לי." הם הפשיטו אותי, שמו כיסוי עיניים על עיניי ואזקו את רגליי. המכות החלו מהרגע הראשון.

ד"ר מוחמד אבו סלמיה, מנהל בית החולים אל-שיפא בצפון עזה, נעצר במחסום, כשנסע עם שיירת אמבולנסים שהובילה חולים, לאחר שהצבא הישראלי הורה לו לפנות את בית החולים בנובמבר 2023.

הוא סיפר: "כשאמרתי להם את שמי, הם כיוונו אליי את נשקם ואת כוונות הלייזר שלהם לראש ולחזה, ונעצרתי מייד… כאילו חיכו לי, כאילו תפסו פרס גדול".
"הם היכו אותי עם קתות רובים וכיסאות. אחרי זה, הם שפכו חול על ראשי ודחפו לי אדמה לתוך הפה׳׳.
"עמדתי על הברכיים על הרצפה, עם כיסוי עיניים, והם היכו אותי… אחרי זה הכניסו אותי לרכב, אותי ורבים אחרים, דחפו אותנו אחד על השני בצורה משפילה", הוא אומר. "כולם צעקו ושאלו: 'אנחנו לא יודעים לאן לוקחים אותנו׳. המכות לא פסקו לרגע."

כל הרופאים שרואיינו על ידי הגרדיאן ועל ידי ארגון הכתבים הערבים לעיתונות חוקרת (ARIJ) דיווחו על אותו דפוס: הם זוהו, נעצרו, הועברו לישראל, ושם נכלאו. אחר כך, במהלך התקופה שהיו שבויים, הועברו מספר פעמים בין בתי כלא ישראלים.

הם מספרים שבמתקנים האלה התייחסו אליהם באופן מזעזע ובלתי אנושי, כולל מכות כל הזמן, תנוחות לחץ במשך שעות, והשמעת מוזיקה רועשת ללא הרף כדי למנוע מהם שינה.
"בכנות, לא משנה כמה אני מדבר על מה שחוויתי במעצר, זה רק חלק קטן ממה שקרה באמת", אומר אבו סלמיה.
"אני מדבר על מכות באלות, מכות בקתות רובים ותקיפות על ידי כלבים. היה מעט מאוד אוכל, אם בכלל, שום היגיינה אישית, לא היה סבון בתוך התאים, לא היו מים, שירותים, או נייר טואלט… ראיתי אנשים שגססו שם׳׳.
"בכל יום חווינו השפלה, בכל יום חווינו ביזוי. שם אתה רק מספר, אתה לא מנהל בית חולים או בן אדם. הכו אותי כל כך קשה עד שלא יכולתי להשתמש ברגליים או ללכת. אין יום שעובר בלי עינויים."

בעדויותיהם, הרופאים מספרים שמנעו מהם אוכל ומים, וחלקם נאלצו לאכול משחת שיניים כי לא היה שום דבר אחר. הם אמרו שלא הרשו להם להתרחץ או להחליף בגדים, לפעמים במשך מספר חודשים.

ד"ר מחמוד אבו שחאדה. "הפשיטו אותנו עד עירום, היה קר, והם ריססו אותנו בכוונה במים קרים".

ד"ר מחמוד אבו שחאדה, ראש המחלקה האורתופדית בבית החולים נאצר, נעצר בעבודה ב-16 בפברואר 2024. "אמרו לכל הצוות הרפואי לעזוב. העמידו אותנו בשורה בין בניין המנהלה לבניין נאצר הישן", הוא מספר.

הרביצו לנו מכות קשות משעות אחר הצהריים ביום שישי ועד שעות הבוקר המוקדמות בשבת. זה היה לילה אכזרי של תקיפה והתעללות. הפשיטו אותנו עד עירום; היה קר, והם ריססו אותנו בכוונה במים קרים. אבו שחאדה בילה כשלושה חודשים במרכזי מעצר שונים. הוא מספר שסבל שם "מהשפלות ועינויים יומיומיים" עד שהועבר לכלא מדבר הנגב.

"בכלא הנגב, העצורים סבלו ממחלות עור, גרדת וזיהומים קשים עם מוגלה והפרשות על העור, הוא מספר. "לאחר זמן מה הזיהומים התפשטו גם אלינו. חולשה ועייפות השתלטו עלינו עד כדי כך שרבים מאיתנו בקושי יכלו לעמוד."

סרטון: (תמליל המבוסס על כתוביות, ד"ר אבו ספיה מדבר בערבית)
(נשמעים פיצוצים חזקים) למרבה הצער, הפיצוץ הזה, או ליתר דיוק, הפיצוצים האלה, כי שני רובוטים (מזל"טים) התפוצצו, גורמים נזקים אדירים לבית החולים. (קולות פיצוץ) זהו המצב עכשיו, כפי שאתם יכולים לראות. זוהי הפצצה על ידי רחפן, ונראה שזה קרוב מאוד לשער בית החולים. זהו המצב. אנחנו מופגזים בפצצות האלה כל הלילה. (קולות פיצוץ) הנה עוד אחד. קרוב מאוד. הרסיסים מתפזרים עכשיו, בזמן שאנחנו מדברים, מול עיני העולם. זהו המצב – כל הלילה אנחנו תחת הפגזה כזאת באזורים הסמוכים לבית החולים, או בתוך בית החולים עצמו.
ד"ר חוסאם אבו ספיה, רופא ילדים ומנהל בית החולים כמאל עדוואן בעזה, מתאר את ההתקפות בתוך ומסביב למרכז הרפואי לפני שנעצר.

ד"ר בסאם מיקדאד, ראש המחלקה האורתופדית בבית החולים האירופי בעזה, נעצר לאחר שעוכב במחסום צבאי ובילה שבעה חודשים בבתי כלא ישראליים.

"היו שם אחיות ורופאים ישראלים, אבל הם אפילו לא הסתכלו עליך", הוא אומר. "ראיתי אנשים עם גפיים שבורות והסוהרים גררו אותם. הם שאלו, 'איפה זה כואב?' ואז הכו אותך במקום הפציעה".

מיקדאד אמר שמאוד קשה לו לתאר את האלימות וההשפלה שלדבריו חווה בבתי הכלא הישראליים.
"זו לא רק המכות, זה האופן שבו הם התייחסו אלינו כאילו לא היינו בני אדם", הוא אמר. "בכלא נפחא, הם אמרו לנו ליילל כמו כלבים".

ד"ר גע'סאן אבו-סיטה, פרופסור בריטי-פלסטיני לכירורגיה, שהתנדב כרופא בעזה בשלבים המוקדמים של המלחמה, אומר שההשפעה הפסיכולוגית של האופי הביצועי ("פרפורמטיבי") של ההשפלה והעינויים של אנשי צוות רפואי בכיר בבתי הכלא היא "קשה מנשוא׳׳.
"אנשים אלה הם מהבכירים, המכובדים, והנערצים ביותר בקהילותיהם", הוא אומר, ׳׳זהו ניסיון מובהק ומכוון לערער ולפגוע בכל החברה העזתית. ׳׳

עד כה, שניים מהרופאים הבכירים ביותר בעזה מתו במעצר ישראלי. ד"ר איאד אל-רנטיסי, מיילד וגינקולוג מומחה בבית החולים כמאל עדוואן, מת בכלא שיקמה.

ד"ר עדנאן אל-בורש, ראש המחלקה האורתופדית בבית החולים אל-שיפא, נפטר זמן קצר לאחר שהועבר לכלא עופר באפריל 2024. אסירים לשעבר טענו כי מת מעינויים וסבל מאלימות מינית קשה בשעות שלפני מותו.

דיווחים על עינויים, אלימות, והתעללות נפשית בעובדי שירותי בריאות אומתו על ידי האו"ם ופורסמו בדוחות של ארגונים כמו Healthcare Workers Watch, Human Rights Watch ורופאים לזכויות אדם, ישראל.

לפי דו"ח של HWW מאוקטובר 2024, עובדי שירותי בריאות שנכלאו במתקני כליאה ישראליים מסרו עדויות על עינויים בחשמל, תלייה בזרועות מהתקרה, תקיפה מינית, ופגיעה באיברי המין.

רופא סיפר לגרדיאן ול-ARIJ שהיה עד לתקיפות מיניות בזמן שהותו במעצר ישראלי, וניסה לסייע בטיפול בעובדת שירותי בריאות שנאנסה על ידי סוהרים.

"אסיר… הוחדרה לגופו אלה", אמר ד"ר חאלד סאר, מנתח בבית החולים נאצר, שהיה עצור בבתי כלא בישראל במשך יותר משישה חודשים לפני ששוחרר ללא אישום. "התקיפה הייתה כה אלימה עד שגרמה לקרעים חמורים בשרירי הרקטום שלו. גם לאחר שחרורו, הוא ממשיך לסבול. ביצענו בו מספר ניתוחים, אך עד כה הם לא הצליחו."

פרופסור ניק מיינארד, מומחה כירורגי בכיר בבתי חולים באוקספורד, שעבד בבתי חולים בעזה במהלך המלחמה, אמר כי המעצר השרירותי של מאות אנשי צוות רפואי בבתי כלא בישראל יצר תקדים "מצמרר".
הוא אמר, ׳׳זה עתה היינו עדים למלחמה שבה מאות אנשי צוות רפואי, כולל כמה מהצוות הרפואי המנוסה ביותר בעזה, נגררו מהמטופלים שלהם ונזרקו לבתי כלא למשך חודשים, ומענים אותם, ואין על כך שום עונש, וכל זה תוך הפרה בוטה של אמנות ג׳נבה והמשפט ההומניטרי הבינלאומי.׳׳
"זהו ניסיון מכוון להטיל אימה, לרוקן ולשתק כוח אדם רפואי, שכבר הצטמצם מאוד ושרוי בטראומה. זה בהכרח יוביל למותם של אזרחים רבים", אומר פרופסור מיינארד.

ישראל הגנה על התקפותיה על מערכת הבריאות בעזה בטענה שבתי חולים שימשו את חמאס כמרכזי פיקוד או פעולה צבאיים. על פי המשפט הבינלאומי, מתקני בריאות יכולים לאבד את מעמדם המוגן ולהפוך למטרות צבאיות אם הם משמשים לפעולות "הפוגעות באויב".

הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם, וולקר טורק, אמר: "אם טענות אלה יאומתו, יעורר הדבר חשש רציני כי קבוצות חמושות פלסטיניות השתמשו בנוכחות אזרחים במכוון כדי להגן על עצמן מפני תקיפה, דבר שיחשב לפשע מלחמה."
"אולם, עד כה לא הועמד לרשותנו מידע מספיק לאימות הטענות הללו, והן נותרו מעורפלות וכלליות, ובמקרים מסוימים נראה כי הן סותרות מידע שזמין לציבור."

הגרדיאן הציג לצה"ל את כלל טענותיהם של הרופאים בנוגע למעצרם. צה"ל לא התייחס למקרים ספציפיים, אך מסר הודעה כללית שבה נאמר כי הוא "פועל להשבת הביטחון לאזרחי ישראל, להשבת החטופים הביתה, ולהשגת יעדי המלחמה תוך פעולה בהתאם לחוק הבינלאומי׳׳.

"במהלך הלחימה ברצועת עזה נעצרו חשודים בפעילות טרור. החשודים הרלוונטיים נלקחו למעצר נוסף ולחקירה בישראל. אלו שאינם מעורבים בפעילות טרור משוחררים חזרה לרצועת עזה בהקדם האפשרי."

צה"ל אומר כי הוא מספק לכל עצור בגדים, מזרן, מזון ושתייה סדירים, וכי יש להם גישה לטיפול רפואי. נמסר כי אזיקת עצורים מתבצעת בהתאם לנהלי צה"ל. צה"ל אמר כי הוא מודע לאירועים בהם אנשים מתו במעצר, וכי נערכות חקירות בכל אחד ממקרי המוות הללו.

"צה"ל פועל בהתאם לחוק הישראלי והבינלאומי על מנת להגן על זכויותיהם של העצורים המוחזקים במתקני המעצר והחקירה", נכתב.

עבור משפחותיהם של הרופאים שנעלמו במעצר, היעדר המידע על יקיריהם הוא ייסורים יומיומיים.

בדצמבר, הרשויות הישראליות ספגו גינוי בינלאומי על מעצרו של רופא הילדים חוסאם אבו ספיה, מנהל בית החולים כמאל עדוואן במחנה הפליטים ג'באליה בעזה. ד׳׳ר אבו ספיה נראה בפעם האחרונה בצילומי רחפן ישראליים כשהוא צועד בחלוקו הלבן בין הריסות בית החולים שלו לעבר שורת טנקים ישראליים. משפחתו אומרת שהוא הוחזק במחנה המעצר הידוע לשמצה שדה תימן. הרשויות הישראליות טוענות כי הוא חשוד בהיותו פעיל חמאס.

עורך דין המייצג את אבו סאפייה הורשה בשבוע שעבר בפעם הראשונה לבקר את הרופא בכלא עופר ומסר שאבו סאפייה עונה, הוכה ונמנע ממנו טיפול רפואי.

"אנו חרדים מאוד לגורלו, שכן הוא היה פצוע כבר [כשנעצר]", אומר בנו אליאס אבו ספיה, אשר פועל למען שחרורו. "אנו חיים במצב של הלם".

ד"ר אחמד מהנא, מנהל בית החולים אל-עוודה בצפון עזה, נמצא במעצר ישראלי כבר יותר משנה ללא כתב אישום.

בנובמבר האחרון, מהנא הצליח להכתיב מכתב למשפחתו. במכתב הוא אומר לאשתו: "אני מתגעגע אלייך כל כך ומחכה לרגע שבו אוכל לראות אותך ואת הילדים. יש לי כל כך הרבה תוכניות לדברים שנעשה יחד כשאשתחרר מהכלא׳׳…׳׳אני רוצה שתישארי חזקה. אני יודע שהנטל כבד, אך את יכולה לעמוד בו, אני מאמין בך באופן מוחלט. אני אוהב אותך מאוד".

מאז ששוחרר ממעצרו, לא הצליח אבו עג'ווה לתקן את שיניו השבורות, אך הוא חזר לעבודה במערכת הבריאות המרוסקת של עזה. ׳׳לאחד החוקרים שהיה נחוש לגרום לי לאבד את התחושה בידיי, אני אומר: 'לא משנה מה תעשה… אני רופא, ואני אעסוק במקצועי. אמשיך תמיד, עד נשימתי האחרונה, להיות בחדר הניתוח.'"

הכתבה מלווה באיורים שיצר אחמד מוהאנא, אמן פלסטיני בעל תואר ראשון באומנויות יפות מאוניברסיטת אל-אקצא. מוחאנא מנהל סטודיו במרכז עזה שבו הוא משתמש באמנות כצורת טיפול פסיכולוגי לסיוע לילדים המקומיים.