מראיינת: ראש המחלקה ההומניטרית של האו"ם קורא לישראל לפתוח יותר מעברי גבול לעזה לסיוע הומניטרי. טום פלטשר קורא לגישה מיידית ובלתי מוגבלת כפי שסוכם בתוכנית הפסקת האש. האו"ם אומר שאפילו 600 משאיות מדי יום לא יספיקו כדי לענות על צרכי האוכלוסייה. ישראל עדיין מגבילה את מספר משאיות הסיוע המותרות להיכנס לעזה כמעט שבוע לאחר תחילת הפסקת האש. ובכן, ד"ר ח'אמיס אל-עיסי הוא יועץ לשיקום נוירולוגי ולרפואת כאב. הוא מתנדב בבתי חולים בעיר עזה מאז תחילת מלחמת ישראל בעזה לפני כמעט שנתיים. הוא מצטרף אלינו כעת מבית החולים אל-אהלי בעיר עזה. ודוקטור, יש סיוע מסוים שמותר להכניס, אבל אנחנו מבינים שזה רק כמחצית ממה שסוכם. האם אתם מקבלים את האספקה הרפואית שאתם צריכים?

ד"ר ח'אמיס אל-עיסי: תודה לכם שהזמנתם אותי. ולמעשה, פחות ממחצית, פחות מעשירית ממה שאמור להיכנס לעזה, נכנס. בשלושת הימים האחרונים אמורות היו להיות 1,800 משאיות סיוע במזון ואספקה רפואית בעזה. אבל במציאות, פחות מ-200 נכנסו לעזה, לפי גורמים רשמיים כאן. ולא רק זה, מצב הרעב כאן, הרעב שפוגע במאות אלפי אנשים. צריך לספק להם אוכל בריא, לא רק להסתמך על מזון משומר. כי כידוע לך, אנשים מאכילים את ילדיהם במזון משומר המכיל המון חומרים משמרים ב-740 הימים האחרונים. וזה לא פתרון אמיתי לטיפול בתת תזונה כי אנשים צריכים חלבונים, אנשים צריכים ירקות טריים, אנשים צריכים ביצים כדי לתקן את בריאות העצמות שלהם. אנחנו מדברים על 170,000 פצועים. לרובם יש פצעים שלא נרפאו ויש להם פצעים מזוהמים, והם צריכים חלבונים כדי לבנות מחדש את הבשר. והם צריכים ביצים, הם צריכים סידן, הם צריכים חלב כדי לבנות מחדש את העצמות שלהם. אבל זה לא קיים כאן בעיר עזה. ולא רק זה, אנחנו מדברים על 350,000 אנשים בעזה הסובלים ממחלות כרוניות והם זקוקים למעקב במרפאות רפואה ראשונית. למרבה הצער, מתוך 75 מרפאות רפואה ראשונית השייכות למשרד הבריאות, רק 13 בקושי מתפקדות. מתוך 36 בתי חולים ברצועת עזה, רק 12 מתפקדים חלקית. בכל בתי החולים אין מכשירי MRI. איך אפשר לטפל בחולים? איך אפשר לעקוב אחר חולים ללא מכשירי MRI? איך אפשר לעקוב אחר חולים ללא מכשירי CT? בואו נדבר על הדברים הבסיסיים – בתי חולים זקוקים לפחות לשלושה עד ארבעה מכשירי רנטגן בכל בית חולים. האם אתם יכולים להאמין שבבית החולים שלנו יש לנו רק שני מכשירי רנטגן המשרתים יותר מחצי מיליון תושבים? והמכשירים האלה מתקלקלים לעתים קרובות.

מראיינת: דוקטור, אתה מעלה – סליחה על ההפרעה, אבל אתה מעלה נקודה ממש מעניינת כאן. אתה מדבר על הצורך במכשירי רנטגן, צורך במכשירי MRI. אלה לא דברים שיגיעו על משאית סיוע הומניטרית בקרוב. ואני מניחה, אולי בטעות כאן, שחלק מהפציעות או אופי הפציעות, המחלות והדאגות שעוברות בדלת השתנו מאז שישראל צמצמה את התקיפות שלה או הפסיקה את התקיפות שלה במהלך הפסקת האש. אבל עדיין יש, כפי שאמרת, פצעים שלא טופלו, פציעות שלא החלימו. איך אתה מטפל בהם כשאין לך את הציוד הזה?

ד"ר ח'אמיס אל-עיסי: למרבה הצער, עלינו לתעדף. לחולים הסובלים מפצעים מזוהמים חמורים, נרשום אנטיביוטיקה, אך כפי שאמרתי, כמעט כל רשימת התרופות החיוניות אינה זמינה כאן. יותר מ-60% מהתרופות האחרות אינן זמינות. חולים הסובלים ממחלות לב וכלי דם, מחלת כליות, אינם מקבלים את התרופות שלהם. ולמרבה הצער, מתוך 170,000 הפצועים, רובם אינם יכולים להישאר בבתי חולים. הם מטופלים באוהלים, ודמיינו את הסביבה באוהלים, שבה יש תברואה ירודה. מאז ה-7 באוקטובר ועד לרגע זה, טונות על טונות על טונות של אשפה פשוט מצטברות במרכז העיר. יותר מ-95% מהמים שאנשים משתמשים בהם מעורבבים עם מערכת הביוב. 35% מהמים שאנשים שותים אינם מתאימים לצריכה אנושית, וזה מביא איתו מחלות רבות הגורמות לאלפי דלקות במערכת העיכול והרעלות בקרב האנשים באוהלים שלהם. אנחנו מדברים על היעדר מוחלט של ניתוחי לב, היעדר מוחלט של נוירוכירורגיה, במיוחד עבור רפואת ילדים. המרכז היחיד ברצועת עזה שטיפל בעבר בחולי סרטן, בית החולים הפלסטיני הטורקי, נהרס ויצא משירות וכעת 11,000 חולי סרטן ממתינים למותם. שירותים צנועים מוצעים בכמה מרפאות רפואה ראשונית, אך זו אינה הדרך האופטימלית מכיוון שצריך לתת להם כימותרפיה. צריך לספק להם מעקב שאינו קיים.

מראיינת: אז, דוקטור, אתה מדבר על צרכים לטווח קצר וצרכים לטווח ארוך. עכשיו, אחרי שחיית ונשמת את ההרס הזה בשנתיים האחרונות וראית את כל הדברים הנוראיים שקרו. איך אתה מרגיש עכשיו שאתה בצד השני של המתקפה המיידית ואתה מדבר על הבעיות ארוכות הטווח האלה? אתה מדבר על מחלת הלב והסרטן שלא מטופלות, אבל המתקפה היומיומית הסתיימה. איך אתה מרגיש לגבי המצב?

ד"ר ח'אמיס אל-עיסי: למרבה הצער, אנחנו מרגישים חסרי אונים ולפעמים מאבדים את הכוח ומאבדים את האנרגיה לעזור יותר, כי אנחנו עושים את זה… באופן אישי, אני מתנדב ב-740 הימים האחרונים, וכמוני, רבים אחרים עושים זאת, רק כדי לעזור לבני ארצם. אבל בכל פעם מתחילים מחדש את המלחמה. אז אנשים מתחילים לנקות את בתיהם ההרוסים ופשוט מקימים אוהל מתחת לצרה הזו. אבל שוב, יש את החדשות הקודרות האלה על חידוש המלחמה שגרמו להם באמת לתחושה רעה זו של פחד, ילדיהם מבועתים לשמוע את החדשות שהמלחמה הזו תתחיל שוב. אם אני מדבר על הצורך הדחוף כרגע, אנחנו צריכים לפחות את רשימת התרופות החיוניות. אנחנו צריכים לפחות 10 אנטיביוטיקה שונות שיכסו את כל בתי החולים כאן. אנחנו צריכים מכשירי רנטגן לכל בית חולים. אנחנו צריכים לפחות מכשירי CT. אנחנו לא מדברים על MRI כרגע. ואנחנו צריכים לדאוג ל-11,000 חולי סרטן ול-2,000 חולי אי ספיקת כליות. אתם יכולים לדמיין שמתוך 2,500 בתחילת המלחמה שהיו מגיעים לדיאליזה כלייתית, רק 500 מגיעים עכשיו, אנחנו לא יודעים מה קרה לנותרים.

מראיינת: אני לא חושבת שמישהו מאיתנו יכול לדמיין את קנה המידה.

ד"ר ח'אמיס אל-עיסי: נקודה אחרונה היא שאנחנו מדברים על 17,000 חולים שצריכים לצאת בדחיפות ובמיידי כדי לקבל טיפול רפואי נוסף בחו"ל, ועכשיו הם מחכים לפתיחת הגבול. אנחנו רואים אסון לנגד עינינו ואנחנו צריכים פעולה מיידית מצד מנהיגי העולם שרוצים לקדם שלום ולתת לפלסטינים חיים בכבוד.

מראיינת: כן, אתה מעלה נקודות נכונות מאוד ואני כל כך אסירת תודה על זמנך ועל התובנות שך. תודה רבה. זה ד"ר חמיס אלסי שמצטרף אלינו מעזה. תודה.

ד"ר ח'אמיס אל-עיסי: תודה. תודה שהזמנתם אותי.