רופאים בעזה גוועים ברעב בעודם נאבקים להציל חיים
כך סיפר ל-BBC רופא שפונה מעזה ב-1 באוקטובר 2025
מאת קרוליין האולי, כתבת דיפלומטית
במשך שני עשורים הקדיש ד"ר מוחמד אבו מוע'ייסיב את חייו לריפוי בני אדם. אך הוא גם רצה להישאר בחיים. כאשר כבר לא הצליח לדאוג לעצמו, והרעב הפך לבלתי נסבל, הוא ניצל הזדמנות נדירה לעזוב את עזה.
"מעולם לא דמיינתי שאגווע ברעב," אמר הרופא מארגון רופאים ללא גבולות (MSF) "הראש שלי כאב, והיו לי כאבי בטן מרוב רעב."
לאחר שעבד ללא הפסקה בבתי חולים ברחבי עזה במשך השנתיים האחרונות, ד"ר אבו מוע'ייסיב פונה לאירלנד באמצע ספטמבר, יחד עם קבוצת סטודנטים שקיבלו מלגות לימודים.
כעת, כשהוא נמצא במקום מבטחים ואינו סובל עוד מרעב, הוא יכול לספר על התקופה שבה עבד בתנאים שהלכו והחמירו, בזמן שהמתקפות הישראליות החריבו תשתיות רפואיות ותשתיות אזרחיות חיוניות נוספות — ועל רגשותיו על כך שהשאיר את עמיתיו מאחור.
"ההחלטה הייתה קשה מאוד," אמר לי ד"ר אבו מוע'ייסיב, כשישב בפארק שקט בדבלין — כשברקע ציוץ ציפורים, ולא ירי, זמזום כטב"מים ופיצוצים. הניגוד בין שני העולמות טלטל אותו עמוקות.
"אני כאן פיזית, אבל הלב והנשמה שלי בעזה," אמר. "מוזר מאוד לראות אנשים ממשיכים בחייהם הרגילים. ייקח לי זמן להתרגל לזה."
"אני שמח ששרדתי — כי יכולתי להיהרג או להיפצע בכל רגע. אבל אני עצוב שהשארתי מאחור את עמיתיי ואת עמי."
ד"ר אבו מוע'ייסיב היה אחראי על פעילות ארגון רופאים ללא גבולות ברצועת עזה, כולל בתי חולים, מרפאות ושירותי בריאות הנפש של הארגון — אחד מספקי שירותי הבריאות הגדולים ביותר בעזה.
הוא התקשה למצוא מילים לתאר את ההשלכות ה"בלתי ניתנות לתיאור" של השנתיים האחרונות על עמיתיו, כאשר המתקפות הישראליות הותירו את בתי החולים תחת עומס כבד. חלקם נאלצו להיסגר, ואחרים צמצמו באופן דרסטי את פעילותם.
לדבריו, אנשי צוות רפואי נאלצו ללגום תמיסות גלוקוז רק כדי להעניק לעצמם מעט אנרגיה ולהמשיך לעבוד.
"בשלב מסוים, הנושא היחיד שעליו דיברו רופאים ואחיות היה אוכל — והחיפוש הנואש אחריו," סיפר.
"רופאים מורעבים טיפלו בחולים הסובלים מתת תזונה. והפצועים פשוט המשיכו להגיע."
"כשאתה נכנס לבית חולים, אתה מריח דם," אמר. "בתי חולים אמורים להיות מקומות סטריליים, כמעט מקודשים — אבל בעזה זה כמו ללכת לשוק הומה. חולים שוכבים על הרצפה כי אין מיטות. אין מספיק רופאים. וביחידות טיפול נמרץ ממתינים שמישהו ימות — רק כדי לפנות מקום לחולה קריטי אחר."
"אני מקווה שיום אחד תוכלי לראות בעצמך מה קורה בבתי החולים בעזה," הוסיף. "זה נורא."
ישראל אוסרת על כניסת עיתונאים זרים לעזה באופן עצמאי, ולכן כלי תקשורת — ובהם ה-BBC — מסתמכים על עיתונאים מקומיים מהימנים לדיווח מהשטח.
הרופא בן ה-52 כבר אינו סופר את מספר הפעמים שבהן נעקר מביתו מאז תחילת המלחמה, שפרצה לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 — מתקפה שאותה הגדיר כ"בלתי מתקבלת על הדעת", ואשר הותירה אותו מזועזע.
לדבריו, ביתו הגדול בעיר עזה — שבו היו בעבר תנור ברביקיו ושולחן פיקניק על הדשא — נתפס והוסב לבסיס צבאי ישראלי, ולאחר מכן נבזז בידי תושבים מקומיים.
הוא הצליח לפנות את משפחתו למצרים בפברואר 2024, בעוד שהוא עצמו נשאר מאחור.
"גרתי באוהל. גרתי בבית חולים. גרתי במשרד של רופאים ללא גבולות. פרשתי מזרן בחדר ארון חשמל במסעדה," סיפר. "אבל בכל מקום — המשכתי לעבוד."
הפחד ליווה אותו ללא הרף.
"בכל פעם שהלכתי ברחוב פחדתי מאוד," אמר. "הסתכלתי סביבי, בחנתי אנשים, כי לא ידעתי מי קשור לחמאס. חשבתי — אולי האדם הזה מבוקש, אולי ישראל תתקוף אותו — ואז כולם סביבו ייהרגו."
כל יום הציב בפניו דילמות מוסריות קשות.
"את מי אתה מקבל לטיפול?" שאל. "אתה מחליט לטפל רק בילדים — אבל רוב הפצועים הם ילדים. אז איך אתה מחליט?"
"זה מעבר לכל תיאור," הוסיף.
לפי נתוני משרד הבריאות בעזה, המנוהל בידי חמאס — נתונים שהאו"ם מחשיב כאמינים — יותר מ-18 אלף מתוך כ-66 אלף ההרוגים במלחמה הם ילדים. האו"ם מזהיר כי התקיפות על בתי חולים ועל סביבתם הותירו אזרחים חולים ופצועים ללא כל מקום לקבל טיפול מציל חיים. במחצית השנייה של ספטמבר לבדה תועדו לפחות 17 תקיפות ישראליות בתוך או בסמוך למתקני בריאות ברצועה.
"שום דבר לא הצביע על כך שהתקיפות כוונו רק לחמאס," אמר ד"ר אבו מוע'ייסיב. "המטרות היו האזרחים — האוכלוסייה, אני, חבריי, עמיתיי, שכניי. לא חמאס."
"אנחנו אלה שנהרגים, נפצעים, נודדים ממקום למקום וגוועים ברעב."
ישראל מצדה אומרת כי היא נוקטת צעדים לצמצום הפגיעה באזרחים, ומאשימה את חמאס בשימוש באוכלוסייה כמגנים אנושיים.
ד"ר אבו מוע'ייסיב אמר שידע שהתגובה הישראלית תהיה קשה — אך לא דמיין את ממדיה.
"זו הייתה מתקפה על כל רמות החיים בעזה — תשתיות, חשמל, מים, ביוב, בתי חולים, בתי ספר ואוניברסיטאות."
לדבריו, הייאוש כה עמוק עד שאנשים מייחלים למותם של קרוביהם הקשישים, כדי לחסוך מהם סבל נוסף.
"יש לי עמיתים שעדיין קבורים מתחת להריסות," אמר.
לפחות 13 אנשי צוות של רופאים ללא גבולות נהרגו בעזה בשנתיים האחרונות. האחרון שבהם — אח שנפצע מרסיסים בתקיפה אווירית ישראלית סמוך לאוהלו בספטמבר — מת מפצעיו.
הרחק מעזה, במקום מבטחים, ד"ר אבו מוחייסיב נהנה ממקלחת חמה לראשונה מזה כמעט שנתיים. אך למרות שבמשך שבועות חלם על אוכל — כעת, כשהוא מוקף בו, אין לו תיאבון.
"אני שמח שעזבתי," אמר. "אבל איני מצליח ליהנות מהשמחה הזו. כשאני יודע שעמיתיי סובלים — אני לא יכול לאכול ארוחה שלמה."
הוא עזב את עזה כשברשותו רק הטלפון הנייד והבגדים שלבש. נאסר עליו לקחת כל דבר אחר. לדבריו, נאמר לו כי ישראל אוסרת על מפונים לקחת אפילו חול או אדמה מעזה. הוא משוכנע שהדבר נעשה בכוונה: "כך אין לך הוכחה שאתה מעזה. אין לך קשר, אין לך זיכרונות." רציתי לקחת את כל עזה איתי," אמר. "לא רק מעט."
לדבריו, ההרס כה נרחב עד שהעיירות שעבר בדרכו למעבר הגבול עם מצרים היו בלתי ניתנות לזיהוי.
כששאלתי אם הוא מאמין שעזה תתאושש אי פעם, השיב:
"זה יהיה קשה מאוד."
"הפצעים אינם רק פיזיים — הם חברתיים, פסיכולוגיים, רגשיים ורוחניים. הכול אבוד."
השיקום, לדבריו, יימשך שנים רבות.
"והעם יזדקק לתמיכת העולם כולו כדי להשתקם."
דיווח נוסף: אימוג'ן אנדרסון