מראיינת: ד"ר מוחמד אבו מוע'ייסב הוא סגן המתאם הרפואי של ארגון רופאים ללא גבולות (MSF). הוא מצטרף אליי כעת מדרום עזה. דוקטור, אנו אסירי תודה לך על הזמן שאתה מקדיש לנו הבוקר, משום שחשוב כל כך שנבין מה מתרחש בתוך עזה מפי אנשים שרואים את הדברים במו עיניהם. תאר בבקשה את המצב בעזה כעת.

ד"ר מוחמד אבו מוע'ייסב:
תודה שהזמנתם אותי. כפי שציינתם בכמה מן הדיווחים, המצב בעזה הגיע למעשה לקצה גבול ההידרדרות בכל תחומי החיים. הנושא המרכזי כעת הוא ההרעבה שנכפתה על ידי הרשויות הישראליות בעזה מאז חודש מרץ. אין מזון שנכנס. שום דבר אינו נכנס. כמובן, רעב חריף מתפשט בכל רחבי עזה, בעיקר בקרב ילדים, צעירים, נשים – למעשה כולם. כל האוכלוסייה סובלת ממחסור במזון ובתוספי תזונה. הדבר יכול להסתיים היום, אם ישראל תאפשר הכנסת מזון. זה יכול להיפסק היום. ההרעבה יכולה להסתיים אם יורשה למזון להיכנס. אם זה לא יסתיים, נצטרך להכריז על רעב המוני (famine) בעזה.
בנוסף, כמובן, ישנו ההרס של מערכת הבריאות – למעשה היא כבר אינה קיימת. בתי החולים הבודדים שנותרו פעילים באופן חלקי, עמוסים בחולים, פצועים וחולים רגילים, ומגיעים כבר ל־250% מעל קיבולתם. אפילו בתי חולים שדה של רופאים ללא גבולות הגיעו ל־100% מהקיבולת שלהם, ואין לנו מקום לקלוט פצועים נוספים.

מראיינת: דוקטור, כאשר מגיע אליכם מטופל הסובל מתת־תזונה חריף, מהי תוכנית הטיפול? כמה זמן נדרש בדרך כלל עד להחלמה מלאה, והאם יש לכם מספיק משאבים כדי לסייע לתושבי עזה הסובלים מתת־תזונה להחלים?

ד"ר מוחמד אבו מוע'ייסב:
לצערי, לא. בעזה כל מערך הבריאות – הרופאים, הפרמדיקים והאחיות – כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לאבחן ולהכיר בכך שמדובר בתת־תזונה. אין לנו שום דבר לטפל בהם באמצעותו. הם זקוקים לתוספי תזונה, לתחליפי חלב ולמזון, אך שום דבר מזה אינו זמין במלאים שלנו ואפילו לא בשווקים. כדי לטפל בתת־תזונה צריך לספק תוספים שאינם קיימים כלל בעזה, בין אם לילד, לאישה הרה, לאם מניקה או לאדם רגיל. אנשים רגילים מחפשים תחליפי חלב כדי להאכיל את ילדיהם, אף שאינם זקוקים בדרך כלל לתחליף חלב. דמיינו עד כמה המצב הגיע.
אנו קוראים להפסקת אש, להפסקת המלחמה, לפתיחת המעברים ולאפשר הכנסת ציוד ואספקה. זה יסיים את כל המשבר.

מראיינת: הזכרת קודם שהמרפאות מלאות עד אפס מקום. בהתחשב בכך שהצוות והמשאבים כה יקרים, באיזו תדירות אתם נאלצים לדחות מטופלים?

ד"ר מוחמד אבו מוע'ייסב:
אנחנו מנסים ככל יכולתנו לתאם בינינו לבין עצמנו ועם צוותים בינלאומיים אחרים המפעילים בתי חולים שדה, יחד עם רופאים ללא גבולות. לעיתים אנחנו נאלצים לומר "לא", משום שאין כלל קיבולת. אין מקום לאשפז חולים. יש גם ארגונים נוספים הפועלים בעזה ומספקים בתי חולים שדה ושירותי בריאות, וגם הם אינם מסוגלים עוד לקבל מטופלים נוספים – הם הגיעו לקצה יכולתם. לכן אנו מפנים חולים לבתי החולים של משרד הבריאות, אשר מניחים מטופלים במסדרונות. חולים שוכבים ממש על הרצפה במסדרונות, משום שאין עבורם מיטות.

מראיינת: הרעב והמחסור במזון כמובן אינם פוסחים על איש. שמענו על רופאים שמגיעים לעבודה כשהם רעבים ועל עובדי סיוע הומניטרי שמתקשים למצוא מזון. דוקטור, האם גם אתה באופן אישי חווית רעב וקושי במציאת מזון בימים האחרונים?

ד"ר מוחמד אבו מוע'ייסב:
באופן אישי, אני נאבק מדי יום למצוא ארוחה – זו המטרה שלי. אני זקוק לקלוריות כדי שאוכל לנוע ולעבוד. כל עובדי מערכת הבריאות בעזה סובלים מרעב. אין מה לקנות בשווקים. השווקים ריקים לחלוטין. כולנו מותשים ושחוקים. אנחנו עובדים ברציפות כבר 658 ימים מאז תחילת המלחמה. כעת, בנוסף יש הרעבה שנכפתה עלינו… זה פשוט חייב להיפסק.

מראיינת: היו דיווחים רבים על תושבי עזה שנפצעו או נהרגו בזמן שניסו להשיג מזון באתרי חלוקת סיוע. באיזו תדירות ראיתם מטופלים שהגיעו לאחר שנפצעו בעת שניסו להשיג מזון?

ד"ר מוחמד אבו מוע'ייסב:
יש לנו למעשה מטופלים רבים המאושפזים בבית החולים שלנו שנורו לאחרונה בנקודות חלוקת המזון. הם נפצעו באורח קשה – קטיעות של גפיים תחתונות ופציעות חמורות. יש עדויות שלפיהן הם נורו ונפצעו בידי הצבא הישראלי בדרכם לקבל חבילות מזון. המצב הזה חייב להיות מאורגן מחדש, להיפסק, או לחזור לשיטה הישנה שבה לאו"ם היו 400 נקודות חלוקה. כעת יש רק 4 נקודות חלוקה של הקרן ההומניטרית לעזה, והן מהוות מלכודת מוות. בממוצע נפגעים או נהרגים מדי יום בין 50 ל־100 בני אדם. זה אינו מתקבל על הדעת.

מראיינת: תודה שעזרת לנו להבין מה מתרחש בעזה בשטח, ושמור בבקשה על עצמך.