קריין: מוחמד חוואג'רה הוא אח פלסטיני שעובד עם רופאים ללא גבולות מבית החולים א-שיפא בעיר עזה. ולשם התקשרנו אליו – ואני מזהיר שתשמעו את ההפצצה שמתקיימת לאורך כל השיחה הזו.

מראיינת: מוחמד, ספר לנו איפה אתה נמצא עכשיו ומה קורה שם.

מוחמד חוואג'רה: אני נמצא כעת במשרד רופאים ללא גבולות, במרחק של 150 מטרים בלבד מבית החולים א-שיפא. אני מפונה מהצפון לעיר עזה עם משפחתי, ועמיתינו פונו מהצפון, ומספר האנשים שנמצאים במתקנים שלנו קרוב ל-300.

מראיינת: אני יודעת שאתה לא בבית החולים כרגע, כפי שאמרת, אבל האם תוכל לתאר איך זה שם?

מוחמד חוואג'רה: המצב בלתי נתפס. הפצצות, טנקים, הפצצות, כפי שאתם שומעים עכשיו. אתם יכולים לשמוע?

מראיינת: אלו פיצוצים כתוצאה מהפצצות. כן, הפיצוצים. כמה קרובים הם אליך, מוחמד? מוחמד, אתה בסדר?

מוחמד חוואג'רה: כן.

מראיינת: אוקיי. מה היה הצליל הזה?

מוחמד חוואג'רה: זאת פצצה.

מראיינת: האם אתה – האם זה קרוב אליך? האם אתה בטוח? בטוח ככל האפשר?

מוחמד חוואג'רה: אני באזור הבטוח במשרד שלנו, אבל ההפצצה קרובה מדי, קרובה מדי למשרד שלנו. למעשה, באזור שלנו, זה כמו אזור קרב, אתם יודעים – כדורים, התקפות, פצצות, התקפות של חיל האוויר.

מראיינת: אנחנו יודעים שאנשים נאלצו לעזוב את בית החולים א-שיפא. לאן הם הלכו? כמה אנשים היו שם ונאלצו לעזוב?

מוחמד חוואג'רה: למעשה, אתמול, כשהייתי בבית החולים א-שיפא, מספר האנשים שפונו מתחילת המלחמה בבית החולים שיפא היה זהה. אבל היום, כשראיתי את האנשים שנאלצים לעבור – כן, זה היה אלף איש, אלפי אנשים. ראיתי מטופל במיטה, הם עוברים, אתם יודעים, המשפחות עם הילדים, עוברות והולכות ברחוב, מניפות דגלים לבנים.

מראיינת: נראה שזה מתקרב, מוחמד. איפה אתה שוהה בבניין?

מוחמד חוואג'רה: אני במרפסת.

מראיינת: אתה במרפסת?

מוחמד חוואג'רה: כן. זה המקום היחיד – המקום היחיד שבו יש מספיק קליטה.

מראיינת: ובכן, אני חושבת שאתה צריך ללכת למקום מבטחים, מוחמד.

מוחמד חוואג'רה: לא, זה בטוח, זה בטוח. אין מקום בטוח בכלל בעזה. כשעשיתי ראיון לפני כמה שעות, הכדורים חדרו לחלון שלי.

מראיינת: על המקום שבו אתה נמצא עכשיו?

מוחמד חוואג'רה: כן, לפני כמה שעות.

מראיינת: כן. כל רגע מסוכן, ברור. אנחנו יודעים ש-Gaza Medic Voices מעריך שקרוב ל-200 עובדי שירותי בריאות נהרגו בעזה. אז איך זה בשבילך ובשביל עמיתיך לעבודה? האם איבדת עמיתים לעבודה?

מוחמד חוואג'רה: לא, למעשה לא איבדתי עמיתים, אבל עמיתיי איבדו אחד או שניים, או אפילו יותר, מבני משפחותיהם. … זה קרוב מדי. תנו לי רגע.
מבחינתי, כמוחמד – ביום הראשון של המלחמה, הם תקפו את הקומה האחרונה של הבניין בו אני גר, אז עברתי עם ילדיי ומשפחתי לשיפא. אבל העבודה שלנו היא גם עבודה הומניטרית, אז יצרתי צוות עם 12 אחיות ושני רופאי חירום מהאנשים שפונו למתקן של רופאים ללא גבולות. אז נסענו לשיפא והתחלנו לעזור לצוות שם, כי שמעתי שיש מחסור בצוות רפואי ומחסור באספקה. אז קיבלנו אישור לשלוח הפריטים במלאי שלנו למשרד הבריאות עבור בית החולים א-שיפא.

מראיינת: מוחמד, אני חייבת לשאול אותך – איך אתה יכול להישאר כל כך רגוע כשהפיצוצים כל כך קרובים אליך?

מוחמד חוואג'רה: אנחנו מרגישים שאנחנו ממש מותשים, ממש, ממש מותשים. לא אכפת לנו להישאר בחיים. ראינו ילדים ואנשים חפים מפשע נהרגים, נהרגים. משפחה שלמה. טבח. חלק מחבריי – חלק מחבריי, הם איבדו את כל המשפחה שלהם. זה הגורל שלנו כפלסטינים להיות בנסיבות האלה, או במצב הזה. אבל אנחנו ממשיכים, כי אנחנו חזקים מספיק. אנחנו עדיין חזקים.

מראיינת: בני כמה ילדיך, מוחמד?

מוחמד חוואג'רה: אז יש לי שתי בנות ושני בנים. הבכורה בת עשר, והבן הבא, בן שמונה. הבת השנייה, היא בת חמש, והאחרון בן שנתיים.

מראיינת: מה הם אומרים – אלה שיודעים מה קורה?

מוחמד חוואג'רה: הם אותו הדבר, אותה תחושה. גם הם מותשים. הם שואלים על ההפצצה, ואני הסברתי להם שזה זיקוקים, ואז אני אומר שזו מוזיקה. ניסיתי את כל הרעיונות, להגיד להם שזו לא מלחמה.

מראיינת: שמענו אתמול על הפסקות הומניטריות בנות ארבע שעות שהיו אמורות להתרחש. האם ראיתם איזושהי השפעה של אלה, או האם ראיתם אותן קורות?

מוחמד חוואג'רה: לא, אין הפסקות, אין הפסקות בכלל. הם תוקפים את האנשים כשהם עוברים למקום בטוח. אין מקום בטוח. הם תוקפים ילדים, הם תוקפים משפחות, הם תוקפים אנשים חפים מפשע. אז המסר שלי הוא להפסיק להרוג את האנשים החפים מפשע האלה, לעצור את המלחמה המטורפת הזאת עכשיו.

מראיינת: מוחמד, תודה. אנחנו ניתן לך להיות עם המשפחה שלך עכשיו. תודה.

מוחמד חוואג'רה: בבקשה. תודה רבה.

מראיינת: אנא שמרו על עצמכם.