חדר הניתוח שלנו היה מלא, ולכן התחלנו לנתח מקרים דחופים על הרצפה ובמסדרון. האישה שאתם רואים כאן היא האם, שהושיבה את בתה הצעירה, כבת 13, בכיסא גלגלים. וכאן, על הרצפה, ניתחתי את הבן הצעיר יותר, בן תשע, שסבל מכף רגל בקטיעה חלקית.

חסרים לנו מכשירים ויש לנו הרבה מאוד מקרים, ולכן אנחנו פשוט מבצעים קטיעות תחת טשטוש קל בלבד. אתם יכולים לראות — זה האיש האחר. הוא המרדים. ניסינו לפתוח את פיו כדי למנוע ממנו חנק. כך ביצענו את הקטיעה מול אמו ואחותו, משום שאין מקום, והאחות ממתינה לניתוח נוסף.

אי אפשר לדמיין זאת — הילדה הזו, בת ה־13, ממתינה לניתוח ורואה אותי קוטע את אמצע כף רגלו של אחיה. אבל זו למעשה המציאות. זה המיטב שאנחנו יכולים לעשות. איננו יכולים לעשות יותר, ואנו מקווים שתעבירו את הדברים האלה לעולם, לכל העולם.