.ב-30 במרץ, גופותיהם של למעלה מתריסר אנשי הצלה פלסטינים נמצאו בקבר אחים בעיר רפיח שבדרום הרצועה. במלחמה שכבר הוגדרה כאחת ההתקפות הקטלניות בהיסטוריה על עיתונאים ועובדי סיוע, הטבח עורר גלי הלם בכל רחבי עזה. צוותי חילוץ גילו את גופותיהם של 13 פרמדיקים פלסטינים — שמונה מהסהר האדום וחמישה מההגנה האזרחית הפלסטינית, שתפקידם להגן על אזרחים ולסייע להם — יחד עם איש צוות אחד של האומות המאוחדות. גופתו של עובד הגנה אזרחית אחד התגלתה שלושה ימים קודם לכן, מה שהעלה את מספר עובדי החירום והסיוע שנהרגו ל-15. אחד מפרמדיקי הסהר האדום, אסעד אל-נסאסרה, עודנו נעדר.

בצל מה שהגדירו באו"ם כ"מדיניות מתוכננת להריסת מערכת הבריאות בעזה", בצלב האדום ובסהר האדום אמרו כי זו הייתה ההתקפה הקטלנית ביותר על עובדיהם בכל מקום בעולם מאז 2017. באופן דומה, בהגנה האזרחית בעזה כינו זאת "אחד ממעשי הטבח הנתעבים ביותר" שבהם חזו.

"ממש ירו עלינו באופן ישיר ומכוון," אמר מונד'ר עאבד, הפרמדיק היחיד ששרד, בריאיון ל Drop Site News. הוא ציין כי האמבולנס שלהם היה מסומן בבירור כרכב רפואי והאורות שלו היו דולקים כאינדיקציה נוספת. "הרכב מסומן בבירור ב'אגודת הסהר האדום הפלסטיני 101'. מספר הרכב היה ברור ומדי הצוות היו ברורים, אז למה ירו עלינו ישירות? זו השאלה."
בסרטון שצולם ב-30 במרץ על ידי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים , (OCHA) נראות הגופות נחשפות ומוכנסות לשקי גופות לבנים. "בזה אחר זה, הם נפגעו, הם נורו," אומר ג'ונתן ויטאל, גורם רשמי בOCHA, מהזירה. "הגופות שלהם נאספו ונקברו בקבר האחים הזה." הוא הוסיף שמקום הקבר היה מסומן באור החירום של האמבולנס.

הצוותים הרפואיים נהרגו ימים ספורים לאחר שישראל הפרה את הפסקת האש בעזה ב-18 במרץ, בהתקפות אכזריות וללא הרף מהאוויר ומהיבשה, שמאז הרגו למעלה מ-1,200 פלסטינים. המתקפה הישראלית על רפיח ב-23 במרץ ציינה יום כאוטי ועקוב מדם במיוחד עבור האזרחים.
עדות ראייה
מוקדם בבוקר יום הטבח, סיפר עאבד כי הוא ושני עמיתיו, מוסטפא חפאג'ה ועז אל-דין שעת, נשלחו לבית במערב רפיח שהופצץ. "יצאנו ברכב שלנו ונסענו ישירות לאתר ההתקפה," אמר עבד. "הרכב שלנו היה בולט: אור הסירנה פעל, והאורות החיצוניים והפנימיים דלקו."
הוא ישב בחלק האחורי של האמבולנס בעוד חפאג'ה ושעת היו מקדימה, כך אמר, כאשר הם נקלעו לאש ישירה ועזה מכוחות ישראליים. עאבד השליך את עצמו על רצפת הוואן. "לא שמעתי שום קול או מילה מהעמיתים שלי. הדבר היחיד ששמעתי היתה נשימתם האחרונה לפני שמתו," הוא אמר.
"פתאום שמעתי אנשים סביבי מדברים עברית. אחר כך הם פתחו את הדלת וכוחות מיוחדים נכנסו. זיהיתי אותם לפי המדים שלהם," הוא נזכר. "הם גררו אותי החוצה מהרכב ולקחו אותי אל החול הסמוך. הם עינו אותי והכו אותי." הוא אמר שלאחר מכן הוא כמעט לא יכול היה לראות, משום שהם המשיכו לדחוף את פניו אל תוך החול ואז לקחו אותו למקום אחר לא רחוק משם. לדבריו, הכוחות הישראלים זרקו אותו לתוך תעלה והכו אותו שוב ושוב ברובים שלהם.
לאחר שנותק עימם הקשר, שיגר הסהר האדום שלושה צוותי אמבולנס נוספים כדי לסייע לעמיתיהם, אך מעט לאחר השעה 7:30 בבוקר, הם הודיעו כי איבדו קשר גם עם הצוותים האחרים. צוות מההגנה האזרחית בעזה ניסה גם הוא להגיע לאתר כדי לסייע לשאר אנשי ההצלה, אך זמן קצר לאחר מכן גם הם איבדו קשר איתם.
עאבד עדיין היה בקרבת מקום, והוא אמר שכלי רכב של ההגנה האזרחית הגיעו אז לזירה. "היו רכבים של ההגנה האזרחית שבאו, אז הוא [החייל] ירה עליהם ישירות. אחרי זה הוא העביר אותי למקום אחר, שם אותי מאחורי קיר, וראיתי לוחות רישוי אדומים… לא יכולתי לראות את הזירה, אבל שמעתי ירי."
עברו שעות שבהן הוא הוחזק יחד עם אזרחים נוספים, כך אמר. בבוקר שלמחרת, ביום שני, הוא הצליח לראות את האתר שבו הוא ועמיתיו הגיעו בתחילה. "הטנקים, הקוואדקופטרים, הרחפנים והרכבים התחילו להגיע. הם הקיפו את כל המקום וחפרו בור גדול. הם ריסקו וקברו את כל המכוניות — את רכבי הסהר האדום וההגנה האזרחית. הם קברו הכול וכיסו בחול."
תמונות לוויין מ-23 במרץ שפורסמו על ידי אל-ג'זירה מראות את כלי הרכב הלבנים של צוותי החירום מרוכזים בצד הדרך במערב רפיח בסביבות השעה 11 בבוקר — כשמספר טנקים ישראליים נמצאים באזור שמסביב. ביום שלישי, 25 במרץ, תמונות לוויין של אותו מקום הראו את הקרקע מסומנת בחריצים כהים המכסים את האזור, והרכבים נראו פחות מאשר קודם. בתמונות מאותו יום נראה כי מחסום עפר או חול הונח על הכביש, וחסם את הגישה לאתר.
לאחר שנעצר והותקף במשך שעות, אמר עאבד כי לבסוף שוחרר לאחר שהחיילים אמרו שבדקו את תעודת הזהות שלו עם השב״כ, שירות הביטחון הפנימי של ישראל. עם רפיח תחת צווי פינוי, הוא אמר כי צעד יחף עד לחאן יונס.
"אחרי כל העינויים, ההכאות וכל מה שעברתי, הרגשתי שאני פשוט צריך להתרחק מהמקום הזה." הוא הניצול היחיד הידוע של הטבח.

עקירה מוגברת
הסהר האדום הגיש בקשות חוזרות ונשנות ב-23 במרץ לצבא הישראלי לאפשר לצוותי החילוץ להגיע לעמיתיהם הפצועים, אך נענה בשלילה. זה ציין תחילתו של עיכוב בן כמעט שבוע עד שהצבא הישראלי אישר לבסוף את הגישה לאתר.
בימים שבין 18 במרץ, כשהצבא הישראלי חידש את ההפצצות והמתקפה הקרקעית, לבין 23 במרץ, עקרו בכוח למעלה מ-140,000 פלסטינים. אך המצב הוחמר עבור תושבי מערב רפיח באותו יום ראשון, כאשר עשרות אלפים נאלצו להימלט תחת התקפות ישראליות מוגברות וצווי פינוי מבלבלים של הצבא הישראלי.
תמונות וסרטונים של עיתונאים ברפיח מאותו יום תיעדו מחזות מוכרים מדי של פלסטינים בורחים ברגל עם כל ציוד שיכלו לשאת על גבם ובעגלות. רבים תיארו ראייה של אזרחים נמלטים, שנורו על ידי כוחות ישראליים. "זה היה ההגדרה המדויקת של גיהינום. הפרטים של זה הם כמו הזוועות של יום הדין" אמר ל-Drop Site העיתונאי מוסטפא ג'בר, שהיה באזור תל א-סולטאן במערב רפיח באותו יום. "ירי. פציעות. כולם רצים, זקנים וצעירים, ילדים. הקשישים נותרו מאחור ואנשים רצו, כי הם לא יכלו ללכת. הפגזת התותחים הייתה משמאלנו ומימיננו."

מונד'ר עאבד ראה ילדים שנורו בזמן שנעצר, אמר: "בין הילדים והנשים הייתה אם עם בנה הצעיר, שהיה שהיד, נורה בחזהו. אחרת הייתה עם בתה הצעירה, שנורתה גם היא בחזה."
תושבים רבים ברפיח כלל לא היו מודעים לצווי הפינוי ביום ראשון. עלאא חסן, בן 23, סיפר ל-Drop Site שהוא סיים את עבודתו כשהוא ועמיתיו הבינו שהבניין שלהם מוקף בכוחות ישראליים. "הופתענו מהאש שמולנו וממספר פגזי תותחים, כמו גם טילים ממטוסי קרב וירי מקוואדקופטרים." הוא אמר שכשאחד מעמיתיו הגיע לדלת, הוא נורה על ידי כוחות רגליים. "משכנו אותו, התחלנו לטפל בו מיד וביצענו עזרה ראשונה כדי לעצור את הדימום."
בסרטון שחסן שיתף עם Drop Site, ניתן לראות את עמיתו, מוחמד, מוחזק על ידי עובד אחר. דם היה על הרצפה, וירי ומטוסים נשמעו בחוץ. הניסיון להשיג עזרה רפואית באותו רגע התברר כבלתי אפשרי בשל ההתקפה על הפרמדיקים, לפי חסן. "באותו רגע התקשרתי לסהר האדום לבקש עזרה. הופתענו להתבשר כי אמבולנסים היו סמוך למחנה וכי כוחות הכיבוש הקיפו אותם." בסופו של דבר הם הצליחו להימלט ולהיפגש עם קרוביהם, אמר, וגם להביא את מוחמד לטיפול בחאן יונס. "עזבנו בלי כלום, כשאנו משאירים מאחור את כל מה שבבעלותנו."

בימים שלאחר מכן, אזרחים הותקפו שוב ושוב על ידי כוחות ישראליים. סלמה קדומי, עיתונאית שהייתה במערב רפיח ביום רביעי, 26 במרץ, סיפרה ל-Drop Site שטנקים ישראליים ירו על אוהלים של עקורים באותו יום. צוות האו"ם שהיה חלק ממשימות החילוץ של צוותי החירום חזה גם הוא באזרחים שנורו באותו יום כשניסו להימלט במערב רפיח. בסרטון שצולם מתוך שיירת האו"ם, גופתה של אישה פצועה נמצאת מול רכב האו"ם — כשגורם רשמי ברדיו שואל אם ניתן להגיע לאזרחית. לפני שנציגי האו"ם ברכב הספיקו לענות, הצילומים מראים שני אזרחים מתקרבים לגופה לפני שהם רצים ונופלים לארץ. "עוד אחד נורה," חוזר אדם ברכב.

עד יום חמישי, 27 במרץ, צוותים מ-OCHA, הסהר האדום וההגנה האזרחית הצליחו להגיע לאתר לזמן קצר ומצאו את גופתו של קצין ההגנה האזרחית שהוביל את משימת החילוץ שלהם, אנוואר אל-עטאר. לפי ההגנה האזרחית, גופתו נמצאה מפורקת. "מצאנו את המכוניות שלנו, הרכבים שלנו, ורכבי הסהר האדום באזור המחנה," אמר הדובר מחמוד בסל למחרת בסרטון שפורסם ברשת. "הם הופצצו ונורו בכבדות מה שמאשר שמשהו רע קרה לצוותים שלנו." הצוותים נאלצו לעזוב את האזור לפני שיוכלו להמשיך בחיפושים.
לבסוף, ביום ראשון, שבוע לאחר ההתקפה, הצליחו הצוותים להגיע לאתר פעם נוספת ולחלץ את גופותיהם של שאר הפרמדיקים, למעט פרמדיק הסהר האדום שעדיין נעדר, אסעד אל-נסאסרה. ביום שני, לאחר שעאבד אמר שראה את רכבי החירום נמחצים ונקברים, הוא אמר שראה גם את אסעד מוחזק.
"בפעם האחרונה שראיתי את אסעד, הוא היה בבור שהיינו בו. החיילים הקיפו אותנו. הוא היה כפות, מכוסה עיניים ומופשט מבגדיו פרט לתחתונים שלו. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו," אמר עבד. "אני לא יודע מה קרה לו אחר כך."
סרטון מצוות OCHA מראה את רכבי החירום מחוצים לחלוטין וצוותים חופרים את הגופות מתוך הקבר. בהודעה מטעמו אמר בסל כי הקבר היה בעומק של שניים עד שלושה מטרים, וכי כל הפרמדיקים הוצאו להורג. "לאחד מהם הוסרו הבגדים מפלג גופו העליון ולאחר נכרת הראש," לפי בסל. "על הפחות פגוע מהם נורו לפחות 20 כדורים." אנליסט פורנזי שבחן חמש מהגופות אמר ל"גרדיאן": "כל המקרים נורו בכדורים רבים, למעט אחד, שלא ניתן היה לקבוע לגביו כיוון שהגופה חוללה על ידי חיות כמו כלבים, מה שהותיר כמעט שלד בלבד."

אוזלת יד בינלאומית
ביום חמישי אמר דובר צה"ל כי יפתחו בחקירת האירוע. זאת בהמשך להודעות קודמות שבהן ציין הצבא כי "צה"ל לא התקיף אמבולנס באופן אקראי" וכי היו כלי רכב ש"התקדמו בצורה חשודה" וללא אורות חירום לעבר כוחות רגליים ב-23 במרץ. הצבא הישראלי ציין עוד כי הרג חברי חמאס, בהם מוחמד אמין איברהים שובאכי, אך גופתו לא הייתה בין אלו שחולצו מהאתר.
צבא הגנה לישראל לא ענה ישירות לשאלות שהוגשו על ידי Drop Site News בנוגע להתקפה וציין כי האירוע נמצא בחקירה.
הצבא הישראלי תקף שוב ושוב עובדי רפואה, בתי חולים ועובדי סיוע לאורך המלחמה, בטענה וללא ראיות מאומתות שחמאס עובד או פועל מתוך מתקנים רפואיים או מהווה חלק משיירות. באותו יום שבו אירעה ההתקפה על הפרמדיקים ברפיח, הצבא הישראלי הפציץ את בית החולים נאצר בחאן יונס, והרג נער בן 16 ואת אסמאעיל ברהום, חבר הלשכה הפוליטית של חמאס שקיבל טיפול רפואי.
"נוכחות של פעילות צבאית במתקני בריאות, אם תאומת, עשויה להוביל לאובדן מעמד ההגנה של המתקן עצמו, אך לא של הצוות הרפואי והמטופלים," אמרה פרנצ'סקה אלבנזה, דוברת מיוחדת של האו"ם לשטחים הכבושים, ל-Drop Site. "ב-18 החודשים האחרונים ישראל לא הציגה ראיות מהימנות לפעילות צבאית או לנוכחות משמעותית של לוחמים בבתי החולים שהיא שמה למטרה ולעתים קרובות אף הרסה. כתוצאה מכך נהרגו יותר מ-1,000 עובדי בריאות בעוד מספר משמעותי נוסף נעצר ולעתים קרובות עובר עינויים, לעתים עד מוות."
תיאום מוקדם בין שיירות רפואיות ושיירות סיוע לבין הצבא הישראלי לא הבטיח בטיחות בעבר. ב-29 בינואר 2024, כוחות ישראליים תקפו והרגו שני פרמדיקים של הסהר האדום שהיו בדרכם להציל את הינד רג'אב בת ה-5 בעיר עזה. מסלול האמבולנס תואם ואושר על ידי מתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים), לפי הסהר האדום ומתפ"ש. בדוח ממאי 2024, ארגון Human Rights Watch תיעד שמונה התקפות על שיירות סיוע שתואמו מראש שהרגו לפחות 31 עובדי סיוע ואזרחים שהיו עמם, כולל התקפה באפריל 2024 שהרגה שבעה עובדי סיוע של .World Central Kitchen
אך גם לאחר יותר משנה של מלחמה, ההתקפה על עובדי הרפואה ב-23 במרץ הייתה מזעזעת במיוחד. בתדרוך לעיתונות מעזה ביום רביעי, אמר ויטאל כי זה "סמלי מאוד לנקודה שהגענו אליה בעזה. מה שקורה פה מפר — מפר את ההגינות, מפר את האנושיות, מפר את החוק. זו מלחמה ללא גבולות."
מונד'ר עאבד, הוא אמר שמה שחווה באותו יום ממשיך לרדוף אותו.
"אני אוהב לעבוד כפרמדיק ואני אוהב לעזור לאנשים. העמיתים שלי הם כמו אחים שלי, המשפחה השנייה שלי," אמר עבד על עמיתיו שנהרגו. "זו לא ההפרה הראשונה והיו הפרות רבות לפני כן. איפה ההגנה שלנו לפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי?"
" כשאני ישן יש לי סיוטים על מה שראיתי."