לוחמת רחפנים והחרבת עזה

חלק ראשון: נחילי רחפנים ומחיקת האנושיות

שירי קרבס

תרגום: יוסי רוזנמן

מחמוד אלמדהון, או "שף מחמוד" כפי שהיה מוכר לרבים, ניהל בית תמחוי שהאכיל מאות משפחות בצפון עזה. ב-30 בנובמבר 2024 חייו של מחמוד נגדעו כתוצאה מתקיפה צבאית ישירה. בני משפחתו דיווחו כי הבחינו ברחפן שחג מעל הבית זמן קצר לפני התקיפה. שנה וחצי לאחר מכן, זה כל מה שידוע לנו. משפחתו אינה יודעת מדוע הרגו אותו, או מי או מה הרג אותו; הם אינם יודעים אם הריגתו של מחמוד בוצעה בשוגג, כתוצאה מטעות בזיהוי, או אם הוא היה יעד לתקיפה מתוכננת. ללא גישה למידע ולנתונים של הרחפן שעקב אחריו, הריגתו נותרת מעשה שרירותי, חסר הסבר, שאיש אינו נדרש לתת עליו את הדין.

בשירה, "מחנה רעב בקרבת יאסלו", כתבה ויסלבה שימבורסקה:

הַהִיסְטוֹרְיָה מְעַגֶּלֶת אֶת מִסְפַּר הַשְּׁלָדִים.
אֶלֶף וְעוֹד אֶחָד עוֹדָם אֶלֶף.
הָאֶחָד הַזֶּה, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה
(תרגום: רפי וייכרט)

נחילי רחפנים סופרים את השלדים שלהם כמטרות, מוחקים את מי שהם; את הסיפורים שלהם, את הזהות שלהם, את הקיום שלהם. אלגוריתמים אינם מספקים הסברים, הם אינם מסוגלים לחשבון נפש, שיקול דעת או בחינה עצמית, ואין להם כוונה.

במאמר בן שני חלקים זה, אני בוחנת שלושה מרכיבים בלוחמת רחפנים שמסבירים את תפקידם במחיקת הזהות והאנושיות של פלסטינים ובהענקת לגיטימציה להחרבת עזה. חלק זה של המאמר מתמקד באופן שבו חישה דיגיטלית יוצרת "אווטריזציה" של אנשים ומקומות ומצמצמת אותם לייצוגים דיגיטליים, ובוחן את ההשפעות של טכנולוגיית הרחפנים על שיקול דעת אנושי ועל תהליכי קבלת החלטות. החלק השני בוחן כיצד נחילי רחפנים ויכולות דיגיטליות מעצבים מחדש את משמעותן של נורמות היסוד של המשפט ההומניטרי הבינלאומי (IHL), וממלאים תפקיד בהתפוררות המגבלות שנועדו לרסן אלימות מזוינת מאורגנת.

אווטריזציה

אני משתמשת במונח "אווטריזציה" (avatarization) כדי לתאר את האופן שבו מערכות דיגיטליות אוספות ומנתחות מידע על אנשים במהלך סכסוכים מזוינים. המעבר מאיסוף וניתוח מידע מודיעיני הממוקד בבני ובנות אדם פרטניים לתהליכי מעקב אוטומטיים, מבוססי בינה מלאכותית ובעלי יכולות חיזוי, מצמצם אנשים למשתנים ולדפוסי נתונים הניתנים לקידוד. אנשים מזוהים דרך עדשה טכנולוגית המשחזרת אותם כייצוג הדומה להם – אך אינו זהה להם. כך, למשל, חיישן אינפרא־אדום מאפשר לראות סוגים מסוימים של מידע או פרטים (כגון תנועת דמויות) במהלך פעילות לילית, אך זאת על חשבון פרטים אחרים כמו זיהוי צבעים (יכולת שעשויה להיות חיונית בתרחישי לחימה, שבהם סמלים מוגנים מסוימים, כגון הצלב האדום, מחייבים יכולת הבחנה בצבע).

נחילי רחפנים ואלגוריתמים מבוססי בינה מלאכותית תורמים לאווטריזציה של אנשים גם באמצעות סוג המידע שהם אוספים. במקום להסתמך על מידע חיובי וקונקרטי על אדם מסוים (למשל, יסמין נצפתה מעבירה תחמושת למתחם של חמאס), תהליכי איסוף נתונים מבוססי בינה מלאכותית מתמקדים בסימני אזהרה (דגלים אדומים) הסתברותיים: קשרי רשת (בטלפון של יסמין שמורים מספרי טלפון של אנשים אחרים החשודים בקשרים לחמאס), מטא-נתונים (דפוסי תקשורת מסוימים, כגון שיחות או הודעות קצרות ותכופות בשעות חריגות, או החלפה תכופה של חשבונות), נתוני מיקום (מיקומה של יסמין זוהה בסמוך לאנשים המזוהים עם חמאס או למקומות המקושרים לחמאס), וכן גורמי סיכון ומתאמים סטטיסטיים נוספים. סוגי מידע אלה מייצרים ידע חדש על אנשים באזורי סכסוך מזוין, אך בה בעת הם גם מדללים ומעוותים את הדימוי שאנו בונים אודותיהם. יתרה מכך, הם טומנים בחובם סיכון מובנה ל"תוצאות חיוביות שגויות" (false positives) – כלומר, זיהוי מוטעה של מישהו או מישהי כמסוכנים או כבעלי סיכון גבוה, אף שאינם מהווים כל סיכון, רק משום שעמדו בכמה מסימני האזהרה ההסתברותיים, שכל אחד מהם עשוי להיות ניתן להסבר לגיטימי בפני עצמו.

גורם נוסף התורם לאווטריזציה הוא ההפרדה בין התמונה לבין הקול במערכי המעקב של רחפנים, הפרדה המשנה את האופן שבו המוח שלנו מעבד ומפרש את מה שאנו רואים. בעוד שמצלמת הרחפן מאפשרת התמקדות בפרטים ומספקת תמונה של הקרקע ממרחק רב, התמונה המתקבלת אינה כוללת את הצלילים והקולות המלווים אותה במציאות, ובכך מגבילה את יכולת הפרשנות המדויקת. מעבר לכך, עצם המבט האנכי של מצלמת הרחפן משנה את האופן שבו אנו תופסים את המתרחש על הקרקע. המבט האנכי מקשה על הערכת גובהם של בני אדם, ולכן עלול, למשל, לפגוע ביכולת להבחין בין ילדים למבוגרים. זה היה ההסבר שסיפק הצבא הישראלי לפגיעה קטלנית בארבעה ילדים בחוף עזה ב־17 ביולי 2014: אסמאעיל בכר (בן 9), עאהד בכר (בן 10), זכריה בכר (בן 10) ומוחמד בכר (בן 11). ארבעת הילדים נהרגו משני טילים שנורו לעברם, לאחר שצוות רחפן זיהה אותם כלוחמי חמאס בוגרים. חקירה צבאית קבעה כי לא נפל פגם בהתנהלות החיילים המעורבים, בין היתר משום שמבעד לעדשת הרחפן לא ניתן היה להבחין בין ילדים למבוגרים. דוגמה עדכנית יותר היא תקיפת הצבא הישראלי נגד מספר אמבולנסים באזור תל אל-סולטן במרץ 2025, תקיפה שבה נהרגו חמישה עשר פרמדיקים ועובדי הצלה. בעוד שבתחילה טען הצבא כי כוחותיו תקפו פעילי חמאס, הוא נאלץ לבסוף להודות – לאחר שהתפרסם תיעוד וידאו של האירוע שצולם בידי רפעת רדואן, פרמדיק שנהרג בתקיפה – כי ההרוגים היו אנשי רפואה וצוותי חילוץ. בניסיון להסביר ולהצדיק את הטבח, מסר הצבא כי התקיפה התבססה על מידע שהתקבל מרחפן תצפית, אשר זיהה "חמישה כלי רכב המתקרבים במהירות". זיהוי זה יצר תפיסה של איום מיידי המחייב תגובה מבצעית מהירה. בשני המקרים, רחפני מעקב צמצמו ומסגרו אנשים בשר ודם – ילדים וצוותי הצלה – לאיום שיש לחסלו ללא שיהוי. 

אנושיותם של הפלסטינים נשחקת עוד יותר באמצעות טכנולוגיות רחפנים, שכן המידע שהן אוספות ומעבדות מתאר בני אדם במונחים ההולכים ומתרחקים מן החוויה האנושית. חלק מן הנתונים מבוססים על חתימות חום, דפוסי תנועה ואותות טכניים אחרים, ולא על מאפיינים שבאמצעותם אנו נוהגים לזהות ולהבין אנשים. נתונים אחרים מתורגמים למספרים, לשברים ולחישובים סטטיסטיים שאינם מסוגלים לייצג בני אדם באופן בעל משמעות אנושית. כך, למשל, מערכות חיזוי עשויות להעריך כי "3.7 בני אדם" צפויים להיהרג כנזק אגבי.

טכנולוגיות רחפנים יוצרות גם מרחק משמעותי בין מקבלי ההחלטות הצבאיים לבין קורבנותיהם. התמונה שלעיל פורסמה על ידי צה"ל כהצדקה לתקיפה קטלנית נגד משאיות סיוע במרץ 2024. הצבא השתמש בתמונה זו כדי להצדיק את התקיפה נגד מבקשי הסיוע, תוך שהוא מציג אותם – גברים, נשים, ילדים, קשישים ובעלי חיים – מבעד לעדשת הרחפן כגוש (או נחיל) בלתי מובחן ומאיים, השולל מהם את ייחודם ואת אנושיותם.

נחילים לעומת אנשים

נחילי רחפנים מתוכננים ומתוכנתים לחקות התנהגות אנושית ולבצע פעולות הדומות לאלו של בני אדם, אך במהירות רבה יותר, בעוצמה רבה יותר ובהיקף רחב יותר מן היכולת האנושית. בכך הם מייצרים יתרונות צבאיים משמעותיים, הן מבחינת זמני תגובה והן מבחינת יכולות איסוף וניתוח נתונים. אולם יתרונות אלה כרוכים במחיר: אנו מאבדים, ואף מפחיתים מערכן, יכולות אנושיות ייחודיות. נחילי רחפנים אינם מסוגלים להפעיל שכל ישר, ואינם יכולים להסתגל להקשרים חדשים על בסיס רגישות תרבותית או הבנה של ניואנסים חברתיים. הם גם אינם מסוגלים לבחינה עצמית, מודעות ביקורתית, או הפעלת שיקול דעת אנושי בקבלת החלטות של חיים ומוות. התוצאה היא מעבר מהפעלת שיקול דעת אנושי ומודעות ביקורתית אל תפיסה טכנית של טעויות צבאיות, המבוססת על שיעורי שגיאה ופגמי תכנון; ומעבר מהבנת הקשר, נסיבות ומשמעות אל הסקות הסתברותיות, מתאמים סטטיסטיים וקשרי רשת. 

האצת קצב הלחימה באמצעות כוחם של נחילי רחפנים מעמיקה עוד יותר את הפער בין היכולות הקוגניטיביות של בני אדם לבין היקף העיבוד ומהירות הפעולה של מכונות מלחמה. בעוד שחברות הזנק, כמו חברת הרחפנים Xtend, מבטיחות לשפר את היכולות הצבאיות באמצעות צי של מאות רחפנים המופעלים בידי אדם יחיד ("מערכות אוטונומיות בהכוונת אדם"), כיום ברור יותר מאי פעם כי לאף אדם אין את היכולת הקוגניטיבית הנדרשת כדי לספק הכוונה משמעותית למאות רובוטים לוחמים הממתינים לפקודותיו. 

נחזור להריגתו של מחמוד אלמדהון: מחמוד, פעיל הומניטרי מצפון רצועת עזה, סיפק מזון למאות משפחות בבית לאהיא ולמטופלים בבית החולים כמאל עדואן. ב-30 בנובמבר 2024 מחמוד נהרג בפגיעה ישירה, מטרים ספורים מביתו. בני משפחתו דיווחו כי הבחינו ברחפן שחג מעל הבית זמן קצר לפני שנהרג.

תחקיר מקיף שערך יאסין מושרבש, עיתונאי בעיתון הגרמני Die Zeit, ביקש לברר מדוע וכיצד נהרג מחמוד. בעוד שעדי ראייה ובני משפחה יכולים היו לספר על חייו של מחמוד ועל ההרס שהותירה אחריה התקיפה, הסיבות להריגתו נותרו בלתי ניתנות לידיעה. בהיעדר גישה לנתוני המעקב של הרחפן או להבנה של תהליך קבלת ההחלטות שהוביל לתקיפה, מותו נותר בלתי מוסבר – מעשה אלימות שרירותי, חסר הצדקה, שאין לו כתובת ואין מי שייתן עליו את הדין. האם נהרג במכוון או בשוגג? האם הותקף בעקבות מידע שהתקבל ממעקב בזמן אמת, או שמא מותו היה תוצאה של מבצע שתוכנן מראש? מי קיבל את ההחלטה? האם מישהו יישא באחריות? האם מישהי תחוש חרטה? קרוב לוודאי שמשפחתו של מחמוד לעולם לא תדע. כל מה שנותר להם הוא הזמזום המתמיד של הרחפנים.   

שירי קרבס היא פרופסור למשפטים ומנהלת המרכז למשפט כהגנה (Centre for Law as Protection) באוניברסיטת דיקין שבמלבורן, אוסטרליה. בנוסף, היא עמיתת מחקר בכירה של קרן אלכסנדר פון הומבולדט באוניברסיטת המבורג, וחוקרת במרכז של אוניברסיטת סטנפורד לביטחון ושיתוף פעולה בינלאומי ( CISAC). מאמר זה מבוסס על מחקר במימון ממשלת אוסטרליה באמצעות מועצת המחקר האוסטרלית (DE230101646).