ראיון עם סארא (בת 10), מטופלת שיקום בבית החולים אל־ופאא בעזה
מראיינת: שלום, איך קוראים לך?
סארא: סארא יעקוב אל־עטאר
מראיינת: סארא, בת כמה את?
סארא: עשר
מראיינת: עשר? מה קרה לך?
סארא: פגעו בנו, הבית נפל עלינו. בהתחלה אכלנו ארוחת ערב, ואז הלכנו… נשכבנו על המיטה, שמענו את המסוקים פתאום, התקבצנו יחד. אחרי זמן מה הבית קרס עלינו, הבית היה מלא. אבא שלי נהרג, אחותי ג׳נא, ויוסף, וסבתא. כלומר הם נהרגו. אלוהים ירחם עליהם.
מראיינת: אלוהים ירחם עליהם. אז זה הרגע שבו קרתה הפציעה הזאת?
סארא: כן
מראיינת: מתי זה היה?
סארא: ב־5/5/2025
מראיינת: ולאיזה בית חולים הלכת אחר כך?
סארא: לבית החולים האינדונזי, אחרי בית החולים האינדונזי הרגל שלי נשברה, אחר כך ישבנו באוהל, אחרי האוהל הרגל שלי נשברה וחזרנו לבית חולים. עשינו שתי ניתוחים באל־מעמדאני.
מראיינת: כמה זמן חיכית עד שנכנסת לבית החולים אל־ופאא בשביל טיפול שיקומי?
סארא: חמישה חודשים
מראיינת: חמישה חודשים עד שנכנסת לאל־ופאא כדי להתחיל פיזיותרפיה. כמה זמן את כבר כאן?
סארא: עשרה ימים
מראיינת: ואיך הטיפול?
סארא: טוב, תודה לאל
מראיינת: את מצליחה ללכת?
סארא: כן, אני הולכת
מראיינת: איזה תרגילים עושים איתך?
סארא: הרגל שלי…
מראיינת: את הולכת לבד או עם מכשירים?
סארא: רגיל, אני הולכת
קול מאחורי המצלמה: לא, אנחנו מחזיקים אותה והולכים איתה.
מראיינת: ומה התכנית לגבי המקבע החיצוני שיש לה על הרגל? יש תכנית לעשות לה ניתוח ולהוריד את זה או שהרגל מתה?
קול מאחורי המצלמה: אנחנו רשומים אבל עדיין לא נתנו תאריך לתור
מראיינת: מה את מאחלת לעצמך?
סארא: שאני אחלים