עדויות

אודות ארכיון העדויות

עדות היא דבר אחר לגמרי מדוח, מנתון, מכותרת. היא נושאת בתוכה את חוויתו של אדם ספציפי, בזמן ספציפי, ומטילה על המאזין חובה שקשה להתחמק ממנה: להקשיב. הארכיון הזה אוסף עדויות של אנשים שהיו שם — רופאים, אנשי צוות רפואי, אזרחים — ומביא את קולם, בלתי מתורגם ובלתי מסונן, לכל מי שמוכן לשמוע.

מאחורי העדויות

הקדמת המתרגמים מבוא מאת ד"ר מיכל פלדון, רופאת ילדים וראומטולוגית מכתב מאת ד"ר עז א-דין שהאב חמלה כמעשה פוליטי של התנגדות

צוותי רפואה בינלאומיים

עם פרוץ המלחמה, נאסרה כניסתם של עיתונאים בינלאומיים לרצועת עזה. היוצאים מן הכלל שיכלו להיכנס לעזה היו כמה עשרות רופאים ואנשי צוות בריאות בינלאומיים, בעלי ניסיון רב בזירות מלחמה, שכניסתם לרצועה אושרה באופן מוגבל.

לצפייה בעדויות אודות הפרויקט

צוותי רפואה עזתים

הם בבתי החולים, נאבקים לטפל בפצועים - ילדים, נשים, קשישים, אזרחים - להעניק טיפול רפואי, ללא חומרי הרדמה, ללא מכשירים, ללא תרופות, בבתי חולים השרויים במצור ואף מופגזים ישירות, תוך שהם עצמם הופכים למטרה.

עדויות

אודות ארכיון העדויות

מאחורי העדויות

צוותי רפואה בינלאומיים

צוותי רפואה עזתים

"לעתים קרובות אין מספיק משככי כאבים. אבל הילדים לא צועקים על הכאב, הם צועקים: 'אני רעב! אני רעב!'""

ד"ר אקצא דוראני

"חשבתי, מתי זה ייגמר?"

ד"ר מוחמד טאהיר

"כשהתחלנו לעבוד היינו בהלם מהפגיעות. חומרי נפץ רבי־עוצמה קרעו סלעים, רצפות וקירות והטיחו אותם בבני אדם, שחדרו דרך העור בגלי עפר ושברי בניין."

ד"ר מארק פרלמוטר

ד"ר פירוז סידהווה

"בנקודות החלוקה של GHF נערים נורו בחלקי גוף מסוימים לפי ימים. זה נראה כמו תרגיל מטרות."

ד"ר ניק מנארד

ד"ר אמברין סלימי

"נורמליזציה של מצב שבו נורמלי להרוג רופאים."

ד"ר פירוז סידהווה

"אני מוצא את עצמי רוצה לבכות כל הזמן, אבל פשוט אין לי זמן, ואני ממשיך ועובר לחולה הבא."

ד"ר מארק בראונר

"לא ידעתי מה לעשות. האם לצעוק או לבכות או לשאת את הבת שלי?"

ד"ר מימי סייד

ד"ר תמי אבוגנים

ד"ר מארק פרלמוטר

ד"ר אייאז פאתן

ד"ר נביל ראנה

ד"ר מוחמד עדיל חליל

ד"ר יאסר עריאן

מירנדה קללנד

צ'ארלס בלאהה

"הילדים האלה קטנטנים - הם בתת משקל ותת-תזונה"

ד"ר ויקטוריה רוז

"אנחנו נותנים להם אדוויל לזרוע שנקרעה."

מוניקה ג'ונסון

"אבא שלה היה שם ובכה, שאל אותי ׳את יכולה להציל אותה? היא הילדה היחידה שלי"

ד"ר פוזיה אלווי

ד"ר אירפאן גלאריה

ד"ר ת'אר אחמד

ד"ר וניטה גופטה

ד"ר אוסעיד אלסר

פרופ׳ ע׳סאן אבו-סיטה

ד"ר אחמד מע'רבי

"כל יום ראיתי תינוקות מתים."

99 אנשי צוות רפואי אמריקאים

"מעבר לדיסטופיה. זהו הדבר הנורא ביותר שרובנו היינו עדים לו או עקבנו אחריו בחיינו."

ד"ר ג'יימס סמית

"היו ילדים עם כוויות של 70% עד 80% מגופם."

ד"ר מוחמד מוסטפא

ד"ר רזאן אל-נחאס

"אי אפשר להגיד לנהג אמבולנס לקחת ילדים ישירות לחדר המתים. ולכן יש אזור שבו הם יכולים למות, ליד ילדים אחרים במצב דומה, אזור שבו המשפחות איתם ומתפללות."

ד"ר פירוז סידהווה

"בכייה לא נשמע כמו בכי הכאב הרגיל במהלך הלידה. התברר שבעלה וחמשת ילדיה נרצחו מול עיניה במהלך הפשיטה הזו."

היבא אל-נשף (מיילדת)

"ראיתי אותו בחדר המיון מנסה להחיות אדם שזרועותיו ורגליו, סליחה, שתי רגליו וזרוע אחת פוצצו."

ד"ר טניה חאג'-חסן

"הפיצוץ הזה הרגיש קרוב. אפשר היה להרגיש אותו. זה לא נדיר. המשכנו כרגיל. המשכנו לעבוד. "

רייצ'ל מוזס

"הוא נפצע כתוצאה מהפצצה אווירית ישראלית. "

ד"ר ג'יימס סמית

"טיפלנו בילדים שאמרו, ׳שכבתי על הקרקע אחרי שנפלה פצצה, והכטב"ם הזה ירד וריחף מעליי וירה בי׳."

פרופ' ניזם ממודה

"אני לא מבינה איך ירי בילדים במכוון מוצדק."

ד"ר מימי סייד

"מילותיו האחרונות אליי היו, 'כל מי שנותר בעזה עכשיו מת או ימות בקרוב מאוד.' מילים מצמררות מאוד."

ד"ר מורגן מקמונגל

"זהו כדור שהיה במשך כמה חודשים בתוך הירך השמאלית העליונה של ילד בן שש. "

ד"ר ג'ונאיד סולטאן

"הילדים האלה היו מונחים על הרצפה, רפויים וחסרי חיים, והיינו מכריזים עליהם כמתים מיד."

ד"ר טניה חאג'-חסן

אנה הלפורד

רוהאן טלבוט

שיינה לואו

"ראיתי כיצד אהבת החיים מותקפת בניסיון לשבור את רוחו של העם בעזה. "

ד"ר ת'אר אחמד

רג'אא מוסלח

"החלטתי ללכת לאבראהים להחליף את התחבושות". בזמן שצעד במסדרון החריד פיצוץ את בית החולים. "הדלת לידי נפתחה ופגעה בי, הרחתי את העשן""

ד"ר מארק פרלמוטר

ד"ר פירוז סידהווה

"כרופאים, האנשים זקוקים לכולנו, ואהבתי אליהם היא שתמיד הניעה אותי להמשיך."

ד"ר ח'אלד אבו עאבל

ד"ר תרנים מחמוד