עדויות

אודות ארכיון העדויות

עדות היא דבר אחר לגמרי מדוח, מנתון, מכותרת. היא נושאת בתוכה את חוויתו של אדם ספציפי, בזמן ספציפי, ומטילה על המאזין חובה שקשה להתחמק ממנה: להקשיב. הארכיון הזה אוסף עדויות של אנשים שהיו שם — רופאים, אנשי צוות רפואי, אזרחים — ומביא את קולם, בלתי מתורגם ובלתי מסונן, לכל מי שמוכן לשמוע.

מאחורי העדויות

הקדמת המתרגמים מבוא מאת ד"ר מיכל פלדון, רופאת ילדים וראומטולוגית מכתב מאת ד"ר עז א-דין שהאב חמלה כמעשה פוליטי של התנגדות

צוותי רפואה בינלאומיים

עם פרוץ המלחמה, נאסרה כניסתם של עיתונאים בינלאומיים לרצועת עזה. היוצאים מן הכלל שיכלו להיכנס לעזה היו כמה עשרות רופאים ואנשי צוות בריאות בינלאומיים, בעלי ניסיון רב בזירות מלחמה, שכניסתם לרצועה אושרה באופן מוגבל.

לצפייה בעדויות אודות הפרויקט

צוותי רפואה עזתים

הם בבתי החולים, נאבקים לטפל בפצועים - ילדים, נשים, קשישים, אזרחים - להעניק טיפול רפואי, ללא חומרי הרדמה, ללא מכשירים, ללא תרופות, בבתי חולים השרויים במצור ואף מופגזים ישירות, תוך שהם עצמם הופכים למטרה.

לצפייה בעדויות אודות הפרויקט

"השורה התחתונה היא שזו סוגיית זכויות אדם וילדים נרצחים. זה חייב להיפסק. ואנחנו חייבים להפסיק לתמוך בזה. "

ד"ר ויקטוריה רוז

בריטניה

עדויות

אודות ארכיון העדויות

מאחורי העדויות

צוותי רפואה בינלאומיים

צוותי רפואה עזתים

"השורה התחתונה היא שזו סוגיית זכויות אדם וילדים נרצחים. זה חייב להיפסק. ואנחנו חייבים להפסיק לתמוך בזה. "

ד"ר ויקטוריה רוז

"הכרזתי על יותר אנשים מתים שם ממה שאני בדרך כלל מכריז בשנה בעבודתי כמנתח טראומה בקליפורניה."

ד"ר פירוז סידהווה

"נורמליזציה של מצב שבו נורמלי להרוג רופאים."

ד"ר פירוז סידהווה

"אני שם, מסתכל על שני הילדים האלה, ותוהה מה הם עשו?"

ד"ר מוחמד טאהיר

"היו ילדים עם כוויות של 70% עד 80% מגופם."

ד"ר מוחמד מוסטפא

ד"ר רזאן אל-נחאס

"את מרגישה אחריות עצומה לחזור ולעשות משהו."

ד"ר ויקטוריה רוז

"או שהתינוק מת כי אין מכונת הנשמה, או שהתינוק מת בגלל הזיהום. האפשרויות שלך היו מוגבלות באופן טרגי."

ד"ר מימי סייד

ד"ר אמאן עודה

ד"ר ת'אליה פכיאנאקיס

"היקף האלימות המופנית כלפי אזרחי עזה אינו דומה לשום דבר שמישהו מאיתנו ראה אי פעם."

152 אנשי צוות רפואי אמריקאים

"עכשיו אני מבינה מדוע כל הילדים האלה נכנסים למחלקת המיון כשהם רועדים."

ד"ר טניה חאג'-חסן

ארווה דיימון

"כל יום שהייתי שם, ראיתי ילד נורה בראש. זו לא תאונה."

ד"ר פירוז סידהווה

ד"ר תמי אבוגנים

"כל אדם שפגשתי סבל מתת-תזונה."

ד"ר פירוז סידהווה

"אני מוצא את עצמי רוצה לבכות כל הזמן, אבל פשוט אין לי זמן, ואני ממשיך ועובר לחולה הבא."

ד"ר מארק בראונר

"אימהות אפילו לא יכולות להניק בגלל שהן סובלות מתת תזונה כה חמורה"

ד"ר ניק מיינארד

"לא ייאמן שהצלפים המאומנים ביותר בעולם ירו בטעות בילד בן שלוש בראש."

ד"ר מארק פרלמוטר

ד"ר פירוז סידהווה

"מגרש המשחקים היחיד שראיתי, ביום השני או השלישי שהייתי שם, הופצץ. 15 ילדים הגיעו באותו יום, מתים עם הגעתם. "

ד"ר עזיז בהימאני

ד"ר טניה חאג'-חסן

ד"ר ת'אר אחמד

"לא ידעתי מה לעשות. האם לצעוק או לבכות או לשאת את הבת שלי?"

ד"ר מימי סייד

ד"ר תמי אבוגנים

ד"ר מארק פרלמוטר

ד"ר אייאז פאתן

ד"ר נביל ראנה

ד"ר מוחמד עדיל חליל

ד"ר יאסר עריאן

מירנדה קללנד

צ'ארלס בלאהה

"פשעם היחיד היה העובדה שהם ריפאו אנשים."

ד"ר תמי אבוגנים

"אזור מלחמה מייצר פציעות שדורשות שחזור של רקמות רכות, וזו ההתמחות שלנו. אז בכל פעם שאנחנו נוסעים, יש לנו השפעה משמעותית על האוכלוסייה, על אוכלוסיית הפצועים."

ד"ר טום פוטוקר

ד"ר ויקטוריה רוז

"הם הורו לו לעזוב את המטופל שעליו עבד לחבוש את הפצע. הוא סירב לעשות את זה. אז הוא נורה בברך."

ד"ר מארק פרלמוטר

"אני לא מבינה איך ירי בילדים במכוון מוצדק."

ד"ר מימי סייד

"אמו מספרת לרופא שניסתה להניק אותו אך לא היה לה די חלב. כשתחליפי החלב התייקרו ויצאו מהישג ידה, החלה להאכיל אותו באמצעות אבקת קורנפלור מומסת במים. "

ד״ר אחמד אל פארה

"הם בסופו של דבר שותים את המים האלה שנועדו רק לשטיפה."

ד"ר מימי סייד

"הילד הזה היה בן שש."

ד"ר מארק פרלמוטר

"אי אפשר לראות את זה בתור משהו אחר, כי 50% מהאוכלוסייה הם ילדים. אז זו מלחמה בילדים. לא רלוונטי אם היא נועדה להיות מלחמה בילדים או לא. זו מלחמה נגד ילדים."

ד"ר ויקטוריה רוז

"רמות ההמוגלובין הדרושות כדי לתרום דם בצורה בטוחה, פשוט אינן קיימות. "

אנליז סטפנסון-ון

" התיקון הכירורגי שלה הצליח. היא מתה מחוסר תזונה."

ד"ר ניק מיינארד

"חלק ממני פשוט רצה שהוא יוכל למות בשלווה."

ד"ר סנג'אי אדוסומילי

"יש מעט מאוד שאתה יכול לעשות כעובד רפואי או הומניטרי בתנאים כאלה."

ד"ר ג'יימס סמית

"רק החזקתי את ידו וניגבתי את ראשו."

ד"ר מוחמד טאהיר