עדויות

אודות ארכיון העדויות

עדות היא דבר אחר לגמרי מדוח, מנתון, מכותרת. היא נושאת בתוכה את חוויתו של אדם ספציפי, בזמן ספציפי, ומטילה על המאזין חובה שקשה להתחמק ממנה: להקשיב. הארכיון הזה אוסף עדויות של אנשים שהיו שם — רופאים, אנשי צוות רפואי, אזרחים — ומביא את קולם, בלתי מתורגם ובלתי מסונן, לכל מי שמוכן לשמוע.

מאחורי העדויות

הקדמת המתרגמים מבוא מאת ד"ר מיכל פלדון, רופאת ילדים וראומטולוגית מכתב מאת ד"ר עז א-דין שהאב חמלה כמעשה פוליטי של התנגדות

צוותי רפואה בינלאומיים

עם פרוץ המלחמה, נאסרה כניסתם של עיתונאים בינלאומיים לרצועת עזה. היוצאים מן הכלל שיכלו להיכנס לעזה היו כמה עשרות רופאים ואנשי צוות בריאות בינלאומיים, בעלי ניסיון רב בזירות מלחמה, שכניסתם לרצועה אושרה באופן מוגבל.

לצפייה בעדויות אודות הפרויקט

צוותי רפואה עזתים

הם בבתי החולים, נאבקים לטפל בפצועים - ילדים, נשים, קשישים, אזרחים - להעניק טיפול רפואי, ללא חומרי הרדמה, ללא מכשירים, ללא תרופות, בבתי חולים השרויים במצור ואף מופגזים ישירות, תוך שהם עצמם הופכים למטרה.

לצפייה בעדויות אודות הפרויקט

"היקף האלימות המופנית כלפי אזרחי עזה אינו דומה לשום דבר שמישהו מאיתנו ראה אי פעם."

עדויות

אודות ארכיון העדויות

מאחורי העדויות

צוותי רפואה בינלאומיים

צוותי רפואה עזתים

"היקף האלימות המופנית כלפי אזרחי עזה אינו דומה לשום דבר שמישהו מאיתנו ראה אי פעם."

152 אנשי צוות רפואי אמריקאים

"אני עדיין יכול להרגיש את זרועותיה סביב צווארי."

ד"ר אחמד יוסף

"למה הם תקפו אותי? אני גבר. יש לי עבודה. מעולם לא הייתי מעורב בפוליטיקה. אין לי אקדח. למה בחרו בי?"

ד"ר דירדרה נונן

ד"ר שרה לאלונד

ד"ר ייפנג ג'י

ד"ר ריזוואן מינחס

ד"ר דורוטאה גוצ'ירדו

"ניתחתי כל היום, אני מנתח, והייתה מתקפה על יחידת טיפול נמרץ. "

ד"ר ניק מיינארד

"נורמליזציה של מצב שבו נורמלי להרוג רופאים."

ד"ר פירוז סידהווה

"תינוקת בת שבעה חודשים שוכבת ביחידה לטיפול נמרץ ילדים שלנו, כה זעירה וסובלת מתת תזונה, עד שבתחילה חשבתי שהיא אך נולדה. "

ד"ר ניק מיינארד

"אני זוכרת את פניהם, את העגילים שלהם, את שתי השיניים הראשונות הקטנות שלהם. אני זוכרת איך הם הולבשו בזהירות לשינה באוהלים הקרים שלהם, את העדינות שבה השיער שלהם נקלע."

ד"ר טניה חאג'-חסן

"הטראומה לא קורית רק בילדים בני שלוש או ארבע עכשיו, היא קורית בילדים שלהם ואחרי זה בילדים של הילדים שלהם."

ד"ר אחמד יוסף

"בחדר מיון שם, מכונות הנשמה היו נדירות, ואם היה בן 70 ואדם בן 20 שזקוקים למכונת הנשמה, היינו צריכים להחליט מי מקבל אותה."

ד"ר עזיז רחמאן

"נכנסתי בערך שבוע אחרי תחילת הפסקת האש. וזה היה, אתה יודע, זה היה, זה היה רף כל כך נמוך. פשוט להפסיק להטיל פצצות על כולם."

ד"ר אדם חמאוי

"אין מיון, אנשים תופסים לכם את הכתף משמאל ומימין, בבקשה תיגש לבת שלי, בבקשה תיגש לאמא שלי."

ד"ר מוחמד מוסטפא

""אתה מתגעגע לעמיתים שלך", הוא אמר לי. "חלקם נהרגו; חלקם נעצרו. ועל מה? על כך שעשו את עבודתם.""

ד"ר קלייטון דלטון

"אני לא יודעת את מי מהקולגות שלי אראה שוב"

ד"ר אמברין סלימי

"הם מעולם לא היו כאן. הם מעולם לא ראו במו עיניהם מה קורה, לא שמעו את הצרחות, לא הריחו את הבשר הנרקב, לא רעדו מהפצצה המתמדת."

ד"ר טום פוטוקר

"בפיצוצים הילדים נכוו, או נפצעו מרסיסים, או שחלק מהבניין שקרס היה מוחזק עליהם וגורם למעין פצע רקמות רכות עם או בלי פגיעה בעצמות."

ד"ר ויקטוריה רוז

"בתוך כל הזוועה, היו רגעים של אור. שמחנו מאוד לראות את אישיותה שבה וצפה כאשר הזיהום בגופה חלף. "

ד"ר פירוז סידהווה

ד"ר מארק פרלמוטר

"אני זוכר את הרופא המרדים מתחנן בטלפון לדם מבנק הדם. "

ד"ר סאמר עטר

"חצי מכל מסדרון בבית החולים היה תפוס על ידי מזרנים על הרצפה עם אנשים עקורים יושבים ושוכבים."

ד"ר עאמר שועייב

"לא חשבתי שאוכל לראות את זה מחמיר, אבל הנה אני כאן."

ד"ר מימי סייד

"היום הזה תמיד יהיה בשבילי הילדה הזאת, שנראתה ישנה, לבד על הרצפה, דם בכל מקום, אנשים צורחים, והילדה הזאת פשוט [...] שוכבת שם, ולא עושה [...] כלום באמצע כל הרעש הזה."

קרין הוסטר

"הם לא נותנים לעיתונאים להיכנס והורגים את העיתונאים העזתים שנמצאים שם, אז הרופאים שמגיעים חושפים לעולם את האמת."

ד"ר מימי סייד

"היא לא הייתה לוחמת. היא הייתה אישה בהריון שישבה בביתה כשפצצה נפלה על ראשה."

ד"ר אחמד יוסף

"ניתחנו בסביבה לא סטרילית שלא הייתה ניתנת לדמיון בארצות הברית. הייתה לנו גישה מוגבלת לציוד רפואי חיוני"

ד"ר אירפאן גלאריה

"ברגע שבעלה הגיע הביתה כדי להיות עם הילדים בזמן שאשתו בעבודה במשמרת במחלקת החירום, הבית הותקף."

ד"ר טניה חאג'-חסן

": זה גרוע מכל מה שאי פעם ראיתי. היקף ההרס זה משהו שלא יכולתי לתפוס לפני שהגעתי לכאן. "

ד"ר קת'לין גלאגר

"החלטתי ללכת לאבראהים להחליף את התחבושות". בזמן שצעד במסדרון החריד פיצוץ את בית החולים. "הדלת לידי נפתחה ופגעה בי, הרחתי את העשן""

ד"ר מארק פרלמוטר

ד"ר פירוז סידהווה

"הם בסופו של דבר שותים את המים האלה שנועדו רק לשטיפה."

ד"ר מימי סייד

"מה שאני רואה כל יום אלו אנשים רזים בצורה קיצונית. הם איבדו את כל מסת השריר שלהם. "

ד"ר מילנה אנג'לובה-צ'י

"מילותיו האחרונות אליי היו, 'כל מי שנותר בעזה עכשיו מת או ימות בקרוב מאוד.' מילים מצמררות מאוד."

ד"ר מורגן מקמונאגל

"הילדים האלה היו מונחים על הרצפה, רפויים וחסרי חיים, והיינו מכריזים עליהם כמתים מיד."

ד"ר טניה חאג'-חסן

אנה הלפורד

רוהאן טלבוט

שיינה לואו

"הפיצוץ הזה הרגיש קרוב. אפשר היה להרגיש אותו. זה לא נדיר. המשכנו כרגיל. המשכנו לעבוד. "

רייצ'ל מוזס

"אנחנו רדופים בזיכרונות כואבים שאי אפשר לשכוח."

פארס ערפאת

"אזור מלחמה מייצר פציעות שדורשות שחזור של רקמות רכות, וזו ההתמחות שלנו. אז בכל פעם שאנחנו נוסעים, יש לנו השפעה משמעותית על האוכלוסייה, על אוכלוסיית הפצועים."

ד"ר טום פוטוקר