עדויות

אודות ארכיון העדויות

עדות היא דבר אחר לגמרי מדוח, מנתון, מכותרת. היא נושאת בתוכה את חוויתו של אדם ספציפי, בזמן ספציפי, ומטילה על המאזין חובה שקשה להתחמק ממנה: להקשיב. הארכיון הזה אוסף עדויות של אנשים שהיו שם — רופאים, אנשי צוות רפואי, אזרחים — ומביא את קולם, בלתי מתורגם ובלתי מסונן, לכל מי שמוכן לשמוע.

אזהרת טריגר

חלק מהתכנים עלולים לעורר מצוקה או רגשות קשים. מומלץ לגלות שיקול דעת לפני הקריאה

מאחורי העדויות

הקדמת המתרגמים מבוא מאת ד"ר מיכל פלדון, רופאת ילדים וראומטולוגית מכתב מאת ד"ר עז א-דין שהאב חמלה כמעשה פוליטי של התנגדות

צוותי רפואה בינלאומיים

עם פרוץ המלחמה, נאסרה כניסתם של עיתונאים בינלאומיים לרצועת עזה. היוצאים מן הכלל שיכלו להיכנס לעזה היו כמה עשרות רופאים ואנשי צוות בריאות בינלאומיים, בעלי ניסיון רב בזירות מלחמה, שכניסתם לרצועה אושרה באופן מוגבל.

לצפייה בעדויות אודות הפרויקט

צוותי רפואה עזתים

הם בבתי החולים, נאבקים לטפל בפצועים - ילדים, נשים, קשישים, אזרחים - להעניק טיפול רפואי, ללא חומרי הרדמה, ללא מכשירים, ללא תרופות, בבתי חולים השרויים במצור ואף מופגזים ישירות, תוך שהם עצמם הופכים למטרה.

לצפייה בעדויות אודות הפרויקט

"הדבר היחיד שעובר לי בראש הוא שאם זה היה סט של סרט, היית אומרת למי שבונה תפאורות לסרטים שזה יותר מדי, שזה מוגזם."

ד"ר מלינדה ברקנל

קנדה

אוקטובר 2025

"הפיצוץ הזה הרגיש קרוב. אפשר היה להרגיש אותו. זה לא נדיר. המשכנו כרגיל. המשכנו לעבוד. "

רייצ'ל מוזס

עדויות

אודות ארכיון העדויות

מאחורי העדויות

צוותי רפואה בינלאומיים

צוותי רפואה עזתים

"הדבר היחיד שעובר לי בראש הוא שאם זה היה סט של סרט, היית אומרת למי שבונה תפאורות לסרטים שזה יותר מדי, שזה מוגזם."

ד"ר מלינדה ברקנל

"הפיצוץ הזה הרגיש קרוב. אפשר היה להרגיש אותו. זה לא נדיר. המשכנו כרגיל. המשכנו לעבוד. "

רייצ'ל מוזס

""הם רעבים, אין להם תרופות ואין להם מקום בטוח""

ד"ר מימי סייד

"אי אפשר להגיד לנהג אמבולנס לקחת ילדים ישירות לחדר המתים. ולכן יש אזור שבו הם יכולים למות, ליד ילדים אחרים במצב דומה, אזור שבו המשפחות איתם ומתפללות."

ד"ר פירוז סידהווה

"אתה ניצב בפני בחירה: לעזוב כדי לדאוג לטיפול בילדך [...] לעומת להשאיר את משפחתך מאחור ולדעת שאולי לעולם לא תראה אותם שוב."

ד"ר מוחמד טאהיר

"הם מעולם לא היו כאן. הם מעולם לא ראו במו עיניהם מה קורה, לא שמעו את הצרחות, לא הריחו את הבשר הנרקב, לא רעדו מהפצצה המתמדת."

ד"ר טום פוטוקר

"אני לא בטוחה שנוכל להציל את הזרוע שלה."

ד"ר ויקטוריה רוז

"אני זוכרת את פניהם, את העגילים שלהם, את שתי השיניים הראשונות הקטנות שלהם. אני זוכרת איך הם הולבשו בזהירות לשינה באוהלים הקרים שלהם, את העדינות שבה השיער שלהם נקלע."

ד"ר טניה חאג'-חסן

"מעבר לדיסטופיה. זהו הדבר הנורא ביותר שרובנו היינו עדים לו או עקבנו אחריו בחיינו."

ד"ר ג'יימס סמית

". הילדה הזו, ג'נה, אהבה לרקוד לפני שעברה את הכריתה, וזו הייתה פציעה משנת חיים עבורה"

ד"א נאדא אל-חדית'י

"אני זוכרת את מבטו הריק ואת קולו הרך לוחש לי באוזני. הלוואי והייתי מת איתם."

ד"ר טניה חאג'-חסן

"אנחנו נותנים להם אדוויל לזרוע שנקרעה."

מוניקה ג'ונסון

"הוא העלה אותי לטיפול נמרץ והראה לי כמה וכמה מכשירים רפואיים שונים. ובכל אחד מהם נראה שהיה חור ירי במסך. הוא אמר: “אני לא מבין.”"

ד"ר קלייטון דלטון

""אתה מתגעגע לעמיתים שלך", הוא אמר לי. "חלקם נהרגו; חלקם נעצרו. ועל מה? על כך שעשו את עבודתם.""

ד"ר קלייטון דלטון

"אין מיון, אנשים תופסים לכם את הכתף משמאל ומימין, בבקשה תיגש לבת שלי, בבקשה תיגש לאמא שלי."

ד"ר מוחמד מוסטפא

"אישה הגיעה עם תסמיני אסתמה. היא בישלה על כיריים ונשמה אדים רעילים כי שרפה פלסטיק."

ד"ר נהרין אחמד

"האיש הזה היה כל כך בטראומה, שאני בכנות לא יכול לדמיין אותו עוד אי פעם עוסק ברפואה."

ד"ר בן תומפסון

"האישה שעל שולחן הניתוחים פצועה קשה. בעלה וכל ילדיה נהרגו. היא לא יודעת זאת עדיין. "

ד"ר טום פוטוקר

ד"ר ויקטוריה רוז

ד"ר גרהאם גרום

"הפצצה נחתה, והבת שלו הייתה בחדר השירותים, והוא חזר לחפש את שרידיה."

ד"ר סאמר עטר

"היא ביקשה ממני לעזור לה."

ד"ר מוחמד מוסטפא

"מצד אחד אתה רואה את שרידי עזה ומהצד השני יש אדמה חקלאית שמושקית, וזה מאוד דיסטופי."

ד"ר ויקטוריה רוז

"המטופלים שלי היו ילדים בני שש עם רסיסים בלב וכדורים במוח, ונשים בהריון."

ד"ר פירוז סידהווה

"ברגע שבעלה הגיע הביתה כדי להיות עם הילדים בזמן שאשתו בעבודה במשמרת במחלקת החירום, הבית הותקף."

ד"ר טניה חאג'-חסן

"המקומיים, כשאני מדברת איתם, הם תמיד מלאי תקווה, חזקים ועמידים. "

ד"ר מימי סייד

"הוא נפצע כתוצאה מהפצצה אווירית ישראלית. "

ד"ר ג'יימס סמית

"מגרש המשחקים היחיד שראיתי, ביום השני או השלישי שהייתי שם, הופצץ. 15 ילדים הגיעו באותו יום, מתים עם הגעתם. "

ד"ר עזיז בהימאני

"יומיים של אימה. אנחנו בבית החולים נאסר הנצור"

ד"ר אחמד מוגרבי

"ההודעה האחרונה שלה הייתה: ״זה מקרה חירום. הפטרייה אוכלת לה את הפנים.״"

ד"ר גרהאם גרום

"הם מתייחסים לאסירות בצורה אכזרית"

תסנים אל-המס

"הם לא נותנים לעיתונאים להיכנס והורגים את העיתונאים העזתים שנמצאים שם, אז הרופאים שמגיעים חושפים לעולם את האמת."

ד"ר מימי סייד

"אין מילים לתאר את המצב בבית החולים כמאל עדואן"

ד״ר מוחמד עובייד

"לעתים קרובות אין מספיק משככי כאבים. אבל הילדים לא צועקים על הכאב, הם צועקים: 'אני רעב! אני רעב!'""

ד"ר אקצא דוראני

"עד כה תיעדנו 11 פעוטות שמתו עקב היפותרמיה."

ד״ר אחמד אל-פרח

"פשעם היחיד היה העובדה שהם ריפאו אנשים."

ד"ר תמי אבוגנים

"לתדהמתי, הפגיעה הייתה בתוך חצר בית החולים עצמו."

ד״ר עלי טוויל

"למה הם תקפו אותי? אני גבר. יש לי עבודה. מעולם לא הייתי מעורב בפוליטיקה. אין לי אקדח. למה בחרו בי?"

ד"ר דירדרה נונן

ד"ר שרה לאלונד