עדויות

אודות ארכיון העדויות

עדות היא דבר אחר לגמרי מדוח, מנתון, מכותרת. היא נושאת בתוכה את חוויתו של אדם ספציפי, בזמן ספציפי, ומטילה על המאזין חובה שקשה להתחמק ממנה: להקשיב. הארכיון הזה אוסף עדויות של אנשים שהיו שם — רופאים, אנשי צוות רפואי, אזרחים — ומביא את קולם, בלתי מתורגם ובלתי מסונן, לכל מי שמוכן לשמוע.

מאחורי העדויות

הקדמת המתרגמים מבוא מאת ד"ר מיכל פלדון, רופאת ילדים וראומטולוגית מכתב מאת ד"ר עז א-דין שהאב חמלה כמעשה פוליטי של התנגדות

צוותי רפואה בינלאומיים

עם פרוץ המלחמה, נאסרה כניסתם של עיתונאים בינלאומיים לרצועת עזה. היוצאים מן הכלל שיכלו להיכנס לעזה היו כמה עשרות רופאים ואנשי צוות בריאות בינלאומיים, בעלי ניסיון רב בזירות מלחמה, שכניסתם לרצועה אושרה באופן מוגבל.

לצפייה בעדויות אודות הפרויקט

צוותי רפואה עזתים

הם בבתי החולים, נאבקים לטפל בפצועים - ילדים, נשים, קשישים, אזרחים - להעניק טיפול רפואי, ללא חומרי הרדמה, ללא מכשירים, ללא תרופות, בבתי חולים השרויים במצור ואף מופגזים ישירות, תוך שהם עצמם הופכים למטרה.

עדויות

אודות ארכיון העדויות

מאחורי העדויות

צוותי רפואה בינלאומיים

צוותי רפואה עזתים

"כ-70% מהמטופלים שאנחנו רואים הם נשים וילדים."

ד"ר מימי סייד

ד"ר טניה חאג'-חסן

ד"ר ת'אר אחמד

"הטראומה לא קורית רק בילדים בני שלוש או ארבע עכשיו, היא קורית בילדים שלהם ואחרי זה בילדים של הילדים שלהם."

ד"ר אחמד יוסף

"אימהות אפילו לא יכולות להניק בגלל שהן סובלות מתת תזונה כה חמורה"

ד"ר ניק מיינארד

"לא ראיתי הפסקת אש."

ד"ר אירפאן גלאריה

"הילד הזה היה בן שש."

ד"ר מארק פרלמוטר

"הצוות בבית החולים ממשיך להגיע לעבודה. הם מתעלפים מרוב רעב"

ד"ר סאירה חוסיין

"כל יום שהייתי שם, ראיתי ילד נורה בראש. זו לא תאונה."

ד"ר פירוז סידהווה

ד"ר תמי אבוגנים

"עוד יום של הרס כאן בעזה."

ד"ר טום פוטוקר

": זה גרוע מכל מה שאי פעם ראיתי. היקף ההרס זה משהו שלא יכולתי לתפוס לפני שהגעתי לכאן. "

ד"ר קת'לין גלאגר

"השורה התחתונה היא שזו סוגיית זכויות אדם וילדים נרצחים. זה חייב להיפסק. ואנחנו חייבים להפסיק לתמוך בזה. "

ד"ר ויקטוריה רוז

"הפיצוץ הזה הרגיש קרוב. אפשר היה להרגיש אותו. זה לא נדיר. המשכנו כרגיל. המשכנו לעבוד. "

רייצ'ל מוזס

"אני לא יודעת את מי מהקולגות שלי אראה שוב"

ד"ר אמברין סלימי

"ככל שהתקרב זמן שחרורם, הם דיווחו על רמות גוברות של אלימות פיזיות והתעללות."

ד"ר מיהיר צ'אודהרי

"לעתים קרובות אין מספיק משככי כאבים. אבל הילדים לא צועקים על הכאב, הם צועקים: 'אני רעב! אני רעב!'""

ד"ר אקצא דוראני

"אני רק רוצה שההרג ייפסק, ושילדים יוכלו לגדול עם סיכוי לעתיד."

ד"ר מוחמד מוסטפא

"היא לא הייתה לוחמת. היא הייתה אישה בהריון שישבה בביתה כשפצצה נפלה על ראשה."

ד"ר אחמד יוסף

"הוא העלה אותי לטיפול נמרץ והראה לי כמה וכמה מכשירים רפואיים שונים. ובכל אחד מהם נראה שהיה חור ירי במסך. הוא אמר: “אני לא מבין.”"

ד"ר קלייטון דלטון

"היום הזה תמיד יהיה בשבילי הילדה הזאת, שנראתה ישנה, לבד על הרצפה, דם בכל מקום, אנשים צורחים, והילדה הזאת פשוט [...] שוכבת שם, ולא עושה [...] כלום באמצע כל הרעש הזה."

קרין הוסטר

"אם יש כאוס כלשהו הם פשוט מתחילים לפתוח באש. ואז אנחנו רואים את זה בתוך המתקן שלנו כעבור 20 או 30 דקות."

ד"ר מארק בראונר

"חצי מכל מסדרון בבית החולים היה תפוס על ידי מזרנים על הרצפה עם אנשים עקורים יושבים ושוכבים."

ד"ר עאמר שועייב

"כל מטופל שאני רואה, אני יכול לראות בבירור את עמוד השדרה שלו, אני יכול לראות את עצם השכם שלו, את השכמות שלו. אני יכול לראות כמה משקל הוא איבד, את העור שתלוי ממנו..."

ד"ר טארק לובאני

"אני זוכרת את פניהם, את העגילים שלהם, את שתי השיניים הראשונות הקטנות שלהם. אני זוכרת איך הם הולבשו בזהירות לשינה באוהלים הקרים שלהם, את העדינות שבה השיער שלהם נקלע."

ד"ר טניה חאג'-חסן

"פשעם היחיד היה העובדה שהם ריפאו אנשים."

ד"ר תמי אבוגנים

"ראיתי יותר ילדים נשרפים ממה שראיתי אי פעם בכל חיי ביחד. "

ד"ר מארק פרלמוטר

"ראיתי כיצד אהבת החיים מותקפת בניסיון לשבור את רוחו של העם בעזה. "

ד"ר ת'אר אחמד

רג'אא מוסלח

"האם אנו באמת קוראים לזה הפסקת אש?"

ד"ר מורטן רוסטרופ

"נכנסתי בערך שבוע אחרי תחילת הפסקת האש. וזה היה, אתה יודע, זה היה, זה היה רף כל כך נמוך. פשוט להפסיק להטיל פצצות על כולם."

ד"ר אדם חמאוי

"המקומיים, כשאני מדברת איתם, הם תמיד מלאי תקווה, חזקים ועמידים. "

ד"ר מימי סייד

"כבת אדם, את לא יכולה, פשוט לא יכולה להתעלם מהסבל הבלתי נתפס שקורה כאן לילדים, לנשים, לכולם."

מוניקה ג'ונסון

"כאשר מתרחש פיצוץ, כל מה שסביבך הופך לנשק."

ד"ר ויקטוריה רוז

"איך אפשר לעזוב אם אתם יורים עלינו?"

ד"ר מוחמד אבו מוגייסב

רופא אנונימי

"אני זוכרת את מבטו הריק ואת קולו הרך לוחש לי באוזני. הלוואי והייתי מת איתם."

ד"ר טניה חאג'-חסן

"אנחנו צריכים מיטות חשמליות, אנחנו צריכים אביזרי עזר למטופלים; כרגע אנחנו משחררים מטופלים שצריכים אביזרים כי אנחנו לא יכולים לספק להם אותם."

ד"ר פאיזה ברקאן

"אני שם, מסתכל על שני הילדים האלה, ותוהה מה הם עשו?"

ד"ר מוחמד טאהיר

"מיילדות הן קרן התקווה בתוך הזוועה, בעיצומו של חורף קשה בעזה."

נבילה מסעוד